מונחת בפני בקשתו של רו"ח חן ברדיצ'ב, הנאמן לביצוע הסדר הנושים לחברת טלמניע בע"מ, לפסיקת שכר טרחתו, בשיעור של 11% מסך החלוקה אשר בוצעה לנושי החברה בקשר להסדר הנושים, וזאת בהתאם לתעריפים הקבועים בתקנה 8א לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם) התשמ"א- 1981 (להלן: "התקנות").
סך שכר הטרחה אותו מבקש הנאמן עומד על 704,510 ש"ח, וזאת לאחר ניכוי שכ"ט בסך 312,275 ש"ח אשר שולם לנאמן בתקופת ההפעלה של החברה, וכן לאחר ניכוי החזר הוצאות לחברת יונדאי בסך 5,000 ש"ח.
עוד עותר הנאמן לאשר תשלום שכ"ט עו"ד בסך 53,100 דולר בתוספת מע"מ, עבור משרד עורכי דין גולדבלט גינדס יריב , אשר הועסק על ידי הנאמן בתיק דנן.
אשר לשאלת תחולתה של תקנה 10(א) במקרה דנא;
1. הכנ"ר בתגובתו סבר כי בחישוב שכר החלוקה יש להחיל את הוראות תקנה 10(א), הקובעת בזו הלשון:
"10. סייגים לשכר [תיקון: תשמ"ד, תשס"א]
(א) על אף האמור בתקנה 8 שכרו של כונס נכסים, שמימש רכוש בעבור נושה מובטח, יהיה 75% מהסכום הקבוע בתקנה 8."
לאור הוראות תקנה זו סבר ב"כ הכנ"ר כי יש להפחית 25% מהשכר אותו יקבל הנאמן בגין חלוקה לנושה המובטח בקשר להסדר הנושים, כך שבסופו של יום זכאי הנאמן לסכומים כדלקמן:
א. בגין חלוקה לכלל הנושים הרגילים ולנושים בדין קדימה, זכאי הנאמן לשכר טרחה בסך 563,951 ש"ח, המהווים 11% מגובה החלוקה בפועל (בהתאם להוראות תקנה 8א).
ב. בגין חלוקה לנושה המובטח (אשר קיבל 100% מחובו), זכאי הנאמן לשכר טרחה בגובה 298,000 ש"ח, בהתאם להוראות תקנה 8א. זאת,
לאחר הפחתה של 25%
בהתאם להוראת תקנה 10(א). לצורך כך מפנה ב"כ הכנ"ר אל החלטתי בעניין היפר דנטל (פש"ר 2094/03, בש"א 21863/03), בה נקבע כי תקנה 10(א) עשויה לחול גם על בעלי תפקיד שאינם כונסי נכסים, באשר מטרתה של 10(א) להבחין בין שכרו של כונס נכסים לבין שכרם של בעלי תפקיד אחרים , וזאת בשל מהותו התפקיד, ולאו דווקא בשל כינויו.
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורה אני כי עמדת הכנ"ר דינה להידחות. ובמה דברים אמורים?
אמנם, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, צודק בא כוח הכנ"ר בטענתו כי יש להחיל את הוראות תקנה 10(א) גם כאשר בעל התפקיד מבקש שכר בגין חלוקה בפועל לפי תקנה 8א, ולא בגין מימוש לפי תקנה 8. פרשנות זו של תקנה 10(א) תעלה בקנה אחד עם תכליתה של התקנה. תקנה 8א אינה אלא דרך נוספת לחישוב שכר טרחתו של בעל התפקיד, ואין לקבל מצב בו תשמש תקנה זו מפלט מפני הפחתת שכר טרחתו של כונס נכסים אשר מבקש את שכר טרחתו לפי חלוקה דווקא, ולא לפי מימוש.
עם זאת, איני סבורה כי יש להחיל את הוראת תקנה 10(א) בנסיבות המקרה דנא.
משמעותה של הפרשנות אותה מציע הכנ"ר לקבוע היא כי
בכל מקרה
בו עסקינן בדרישת בעל תפקיד לשכר טרחה, יופחת 25% מאותו
חלק משכר הטרחה
אשר יוענק בגין דיבידנד אשר חולק לנושים המובטחים, וזאת
ללא קשר למהות תפקידו של בעל התפקיד
.
3. פרשנות זו, בכל הכבוד, אינה מתיישבת עם תכליתן של תקנות השכר, ואף אינה מתיישבת עם האמור בהחלטתי בעניין היפר דנטל. באותה החלטה, קבעתי כי ניתן להפחית 25% משכרו של מפרק זמני בהתאם להוראת תקנה 10(א), וזאת
לאחר שנבדקה מהות תפקידו
. באותו מקרה סברתי כי היה מקום להפחית משכרו של המפרק הזמני, באשר תפקידו היה דומה
במהותו
לתפקידו של כונס נכסים, אשר פעל אל מול נושה מובטח. ודוק; באותו החלטה אף ציינתי כי "
אין חולק כי עד עתה
לא בוצעה ע"י המפרק הזמני כל פעולה אשר הועילה עם מי מהנושים הבלתי מובטחים של החברה" (ההדגשה אינה במקור).
תקנה 10(א) יש להחיל על בעל התפקיד לפי נסיבותיו של הליך פשיטת הרגל,
ולפי מהות תפקידו בכללותו
. במקרים בהם יעלה כי בעל התפקיד פעל באופן מהותי כפי שפועל כונס הנכסים, היינו ביחסי קרבה אינהרנטיים אל מול הנושה המובטח, ובהעדר המורכבות והמאמץ המאפיינים את פועלם של מפרקים ונאמנים, או אז יש מקום להחיל את תקנה 10(א). מנגד, ולכך אף התייחסתי בהחלטתי בעניין חטיפון גל (פש"ר 2425/04, ב"א 14092/05), מקום בו עסקינן בכונס נכסים, אשר פעולותיו בחברה היו כרוכות בהפעלה מהותית של החברה, ובשפע של התדיינויות ומגעים עם צדדים שלישיים, או אז לא יהא מקום להחיל את תקנה 10(א).
זאת ואף זאת; לאחר בדיקת מהותו של התפקיד, ובמידה ומתברר כי יש להחיל את תקנה 10(ט), או אז יש להחילה בכללותה על
מלוא שכר הטרחה
. הפרשנות אותה מציע הכנ"ר, לא זו בלבד שהיא מרוקנת מתוכן את הבחינה המהותית של פעולותיו של בעל התפקיד לצורך פסיקת שכר טרחתו, היא אף מסרבלת את הליך החישוב, באשר היא מחייבת ליצור הפרדות בין קבוצות הנשייה השונות לצורך חישוב שכר הטרחה, באופן אשר עשוי לעורר בעתיד מחלוקות אשר תקשינה על דרכי החישוב הפשוטות המופיעות בתקנות השכר.
4. אין חולק כי הנאמן פעל בתיק זה בהתאם להוראות תפקידו כקבוע בדין. זאת ואף זאת, פעולותיו של הנאמן היטיבו עם הנושים הבלתי מובטחים, אשר צפויים להיפרע כדי כ-50% מגובה הנשייה, וזאת לאחר תשלום 100% מהחוב לנושים המובטחים, ותשלום 100% מהחוב אף לנושים בדין קדימה. אשר על כן, אני מקבלת את עמדתו של הנאמן אשר סבור כי אין מקום להפחית משכר טרחתו בגין חלוקה לנושה המובטח, וקובעת כי אין מקום להחיל במקרה דנא הוראת תקנה 10(א) כלל, וכי יש לחשב את שכר טרחתו של הנאמן
בכללותו
, לפי הוראת תקנה 8א.
אם לסכם; דין בקשתו זו של הנאמן להתקבל.