החלטה בתיק פשר 1594/04

ביום 27.6.2004 אישרתי את הסכמת הצדדים להפנות את הסכסוך שביניהם להליך בוררות במסגרת בש"א 13825/04. ביום 5.8.2004 הגישה המבקשת תביעת חוב לנאמן, וזו נדחתה. נתבקשתי, במסגרת בקשה זו, לקבוע כי הנאמן עודנו מחוייב להסכמות שאושרו בהחלטתי מיום 27.6.2004, וכי החלטתו בתביעת החוב תבוטל.

דין הבקשה להתקבל.

אחת שהוגש הסכם פשרה לבית המשפט, ואושר על ידו, הרי שהנאמן מחוייב לאותו הסכם, ואינני רואה בעין יפה נסיון לסגת מההסכם בשל טענות פורמאליות או בשל אי הבנות שהיו בין הצדדים. מה עוד שהמבקשת הסתמכה על הסכמת הצדדים, ובעקבות כך ויתרה על בטוחות שהיו בידה ושילמה מאות אלפי שקלים לקופת הנאמן. כל זאת, מתוך אמונה כי המחלוקות בין הצדדים תתבררנה, בסופו של יום, במסגרת הליך הבוררות.

הנאמן טוען, אמנם, כי בעצם הגשת תביעת החוב יש משום ויתור של המבקשת על ההסכמה לפנות לבוררות, אך הוא מתעלם מכך שמבקשת הבהירה היטב, הן לנאמן והן לבית המשפט, כי תביעת החוב הוגשה מטעמי זהירות בלבד, וכדי למנוע מצב בו ייטען כלפיה הנאמן כי היא מנועה מלתבוע את חובה רק בשל כך שלא הגישה תביעת חוב במועד שנקצב לכך. המבקשת אף מציינת כי פנתה לנאמן בעניין זה קודם להגשת תביעת החוב, לקבלת הבהרות, אך פניותיה נותרו ללא מענה. משכך, לא נותר לה אלא להגיש את תביעת החוב, כאשר במכתב הנלווה לה ציינה מפורשות:

"כזכור לך, ביום 22 יוני 2004 נחתם הסכם בין יונדאי (המבקשת, ו.א.) לבינך בתפקידך כנאמן, אשר במסגרתו הוסדר מנגנון יישוב הסכסוך בין שני הצדדים לבירור תביעות החוב של צד אחד כנגד משנהו. ההסכם האמור קיבל את אישורו של בית המשפט במסגרת הליכי הקפאת ההליכים.

תביעת החוב הנ"ל מוגשת מטעמי זהירות בלבד ואין לראות בה משום ויתור על יישום מנגנון יישוב הסכסוך שנקבע כאמור לעיל "

מרגע שהוסכם בין הצדדים על הפניית הסכסוך לבוררות, ומרגע שקיבל ההסכם את אישורו של בית המשפט, אין עוד כל נפקות לשאלת כדאיותו הכלכלית של ההסכם - באשר הנאמן מחוייב לו. יוזכר לנאמן כי הוא משמש כפקיד בית המשפט, וכי נורמות ההתנהגות החלות עליו הן כאלו שחלות על בית המשפט. התנערות חד צדדית מהסכם שאושר, תוך הסתמכות על טעמים מסוג זה,  אינה הולמת את תפקידו, וראוי כי יקח את הדברים לתשומת לבו בהמשך צעדיו.

כמובן, שהטענה לפיה לא התקבל אישורו של בית המשפט להפניית הסכסוך להליך חיצוני  אינה יכולה לעמוד לנאמן, באשר בעצם אישור ההסכמות שבין הצדדים יש כדי להחליף את האישור הנדרש על פי סעיף 350(ב) לפקודה.

ממילא, ספק רב אם בית משפט של פירוק הוא הערכאה המתאימה לדון במחלוקות שבין הצדדים, לגופן, בהתחשב בטיב המחלוקות, ונראה כי הליך בוררות הוא אכן הליך הולם יותר למחלוקות אלו. כמו כן, ובהתחשב בכך שהנאמן כבר הביע את עמדתו ביחס להליך במסגרת בש"א 13825/04, ספק אם ראוי היה לאפשר לו לבדוק את תביעת החוב, בשל חשש המבקשת למשוא פנים, ולו למראית עין - וייתכן וממילא הייתי קובעת כי יש להפנות את תביעת החוב לבדיקת גורם אחר, כגון הכונס הרשמי.

לצד הדברים אעיר כי מוטב לצדדים למתן עמדותיהם ולצמצם את גדר המחלוקות ביניהם למינימום הנדרש. ככל שישנן מחלוקות אשר לא תהא להן נפקות במסגרת הליכי חדלות הפרעון, ראוי כי המבקשת תוותר עליהן כבר עתה, וזאת כדי למנוע הוצאות מיותרות, לה ולנאמן. אני מציעה כי ב"כ הכנ"ר יכנס את הצדדים במשרדו בהקדם, ויראה אם ניתן לסייע להם להגיע להסכמות, ולו בפן הדיוני. מכל מקום, אם לא ישכילו הצדדים להגיע להסכמות לענין זה, הרי שהן תובאנה להכרעת הבורר.

סוף דבר; אני מקבלת את הבקשה, ומורה לצדדים להפנות את המחלוקות ביניהם לבורר, בהתאם להסכמות שאושרו בהחלטתי מיום 27.6.2004. בנסיבות העניין, ישא הנאמן, אישית, בהוצאות המבקשת ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הסכום הנ"ל ינוכה משכרו, בבוא העת, והוא ידאג לציין זאת בבקשותיו לשכ"ט.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום י"ב ב אדר א, תשס"ה (21 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.

קלדנית: תפארת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: