החלטה בתיק פשר 1566/06

עסקינן בבקשתה של חברת היי- סיין (להלן: "המבקשת") להורות למנהל המיוחד לחברת דיוק תעשיות- בפירוק (להלן: "המנהל המיוחד" ו"החברה", בהתאמה), לקבל את הצעתה לרכישת פריטי ציוד ומלאי חומרי גלם אשר נתפסו על ידי המנהל המיוחד, עת שימש כמפרקה הזמני של החברה, במחיר של 1,000,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

לחילופין עותרת המבקשת להורות למנהל המיוחד לקיים התמחרות חדשה בינה ובין החברות אורצ'רד פורמית בע"מ ומיקי עוז עסקים בע"מ (להלן: "הזוכות"), אשר הצעתן לרכישת הנכסים בסכום של 896,000 ש"ח, נתקבלה על ידי המנהל המיוחד כהצעה הזוכה בהליך ההתמחרות אשר קיים האחרון. 

1.         בקשה זו הובאה ללשכתי ביום 21/8/2006 (מועד פגרת הקיץ), יום אחד בלבד לאחר שהונח בפני דו"ח המנהל המיוחד (המפרק הזמני בתוארו אז), ובו בקשה דחופה לאישור ההצעה הרכישה מטעם הזוכות (בש"א 17784/06).

דחיפותה של הבקשה נובע מעובדת קיומן של הוצאות כבדות הכרוכות בהמשך תפיסת מפעל החברה בו מוחזקים נכסיה. הוצאות אשר נאמדות בסכום של כ-200,000 ש"ח בחודש.

2.         ההתנגדויות לבקשה מבוססות, במידה רבה, על האמור בהלכה של בית המשפט העליון בע.א. 509/00 ברכה נ' לוי. באותו עניין נקבעה הלכה כללית, לפיה בדרך-כלל יכבד בית המשפט את שיקול דעתו של בעל התפקיד שהכריז על הצעה זוכה, ובדרך-כלל לא יטה לפתוח מחדש את ההתמחרות בגין הצעה מאוחרת גבוהה יותר. זאת, בין היתר, באשר עקרונות הסופיות וכיבוד הסתמכות הזוכה.

אלא מאי? בנסיבות המקרה, קיימים הבדלים משמעותיים רבים ברמה העובדתית והמשפטית בין הסכסוך דנן לבין המסכת העובדתית-משפטית שנידונה בעניין ברכה נ' לוי. זאת, באופן אשר הופך את המקרה שבפני דומה יותר לאותם מקרים חריגים המאפשרים, הן לפי הלכת ברכה וגם ובעיקר לפי הרציונל היסודי העומד מאחורי (בהיותה "איבר"  המתקיים בהרמוניה עם יתרת ה"גוף" של דיני חדלות הפרעון).

3.         אין צורך להכביר מילים, על העובדה כי התמחרות בחדלות פרעון שונה, במידה רבה, מהתמחרות רגילה. לא זו בלבד, כי בניגוד למכירה על-ידי קונה סולבנטי המבקש למקסם את רווחיו, הרי שבנסיבות המקרה, אין המדובר במקסום תועלת של מוכר סולבנטי שלרצונו ימכור, ולרצונו ישאיר את הנכסים ברשותו: עניין לנו בנסיון למזער את הפסדיהם, הכבדים בלאו-הכי, של נושי קופת חדלות הפרעון . זאת ועוד; הלחץ בו מצוי בעל התפקיד המוכר (ונסיבות המקרה דנן הינן דוגמא מובהקת לכך), מחבל באורח ניכר בכוח המיקוח וב"אורך הנשימה" שלו אל מול רוכשים פוטנציאליים.

יוצא, כי במקרים רבים, נמכרים נכסים בהליכי חדלות פרעון במחירים נמוכים ביותר - לא פעם, אף מתחת להערכת השמאי למימוש מהיר . לשון אחר: רוכשים במסגרת חדלות פרעון, נהנים מיתרון המיוחד, שאינו מוקנה להם בהליכים אזרחיים רגילים, ומאפשר להם לא פעם לרכוש במחירים זולים מאד. אי לכך, ואף נוכח הלכת ברכה נ' לוי, מן הראוי שבית המשפט יערוך איזון אינטרסים מושכל בין כל הפרמרטרים הרלוונטיים, ובין היתר - ההפרש בין ההצעה הזוכה (טרם הגשת ההצעה החדשה) לבין הערכת השמאי.

בעניין ברכה נ' לוי, התקיימו נסיבות חד-משמעיות שהסיטו את "כפות המאזניים" לטובת הסופיות וכיבוד הסתמכותו של המוכר:

א.         ההצעה הזוכה תאמה במידה רבה את הערכת השמאי.

ב.         המציע החדש "הופיע" לאחר ההתמחרות, בה לא נטל חלק כלל ועיקר.

ג.          ההפרש בין ההצעות היה נמוך יחסית , קל וחומר נוכח היקף החובות העצום.

4.         נקל לראות, כי נסיבות המקרה דנן שונות לחלוטין , וזאת בכל פרמטר ופרמטר הרלוונטי לדיון בהלכת ברכה וחריגיה.

א          ההצעה הזוכה בהתמחרות נמוכה באורח משמעותי (10% לפחות) מהערכת שמאי בדבר המחיר למימוש מהיר (שאין לשכוח, כי הוא עצמו נמוך בכ-15% מערכו האמיתי של הנכס), ואילו ההצעה החדשה משפרת את המחיר באורח ניכר, ומשווה אותו למעשה להערכת השמאי.

כל זאת, כאשר ההפרש בין שתי ההצעות הוא ניכר , ועומד על כ-100,000 ש"ח.

ב.         שנית, בניגוד גמור לנסיבותיה של הלכת ברכה, הרי שהמבקשת היתה שותפה פעילה בהתמחרות לכל אורך הדרך . אכן, בסופה של הדרך לקתה התנהגותה בטעות , באשר סברה כי ההתמחרות אינה עומדת להסתיים במועד בו הסתיימה. זאת, כאשר מרגע בו הועמדה על מצב הדברים לאשורו הגישה בו-ביום הצעה חדשה . יוצא, כי אין עסקינן בצד ש"ישב על הגדר וחיכה לשעת כושר", אלא בצד פעיל להתמחרות ; אף אם יכולה היתה המבקשת לפעול באורח מטבי יותר, הרי שאין ספק, כי נסיבות התנהגותה שונות לחלוטין מהתנהגות המציע החדש בעניין ברכה.

התוצאה היא, כי אין בהלכת ברכה כדי לחסום את דרכה של המבקשת, באשר עניין לנו בנסיבות שונות בתכלית, הנופלות אל תוך אותם מקרים חריגים בהם עשוי בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהתערב בשיקול דעתו של בעל התפקיד.

זאת ואף זאת; בנסיבות העניין שוכנעתי, כי פעולה באורח אחר תהווה, במידה רבה, היתפסות בלתי צודקת בטעות טכנית בעיקרה של המבקשת, באורח אשר "יחטיא" את איזון האינטרסים הראוי בתחום דיני חדלות הפרעון, ועשוי להגיע לכדי עיוות-דין של ממש .

5.         סוף דבר; בנסיבות המקרה, דין הבקשה להתקבל.