החלטה בתיק פשר 1526/06

זוהי בקשת עו"ד ארז חבר, מפרק חברת ל.ה.ט.מ. לקידום הכשרה טכנולוגית בע"מ (להלן: "המפרק" ו-"החברה" בהתאמה), להורות למדינת ישראל - משרד החינוך (להלן: "המשיב") להעביר לאלתר לקופת הפירוק כספים בגין הפעלת בית הספר התיכון בחדרה. 

1.         במסגרת תיק הפירוק בעניינה של החברה (פש"ר 1526/06) ניתנה ביום 10/7/06 החלטתי בבש"א 13181/06 ובבש"א 13185/06 אשר בה נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"בכל האמור במשרד החינוך, הרי שראוי כי יעביר את התקציבים לבתי הספר, וזאת בלא שיהוי".

            ההחלטה האמורה עסקה במחלוקת אשר התעוררה בין מפרקה הזמני דאז של החברה, רו"ח אודי עזרי, לבין משרד החינוך ומשרד התמ"ת בנוגע לכספים אשר לא הועברו על ידי המשיב לחברה, ואשר לטענת המפרק הזמני הגיעו לחברה בגין הפעלת בתי ספר ומכללות. החלטתי לעיל ניתנה לאחר דיון ארוך במעמד הצדדים ולאחר שהוגשו כתבי טענות מטעמם. אין חולק כי ההחלטה סיימה את המחלוקת באותו עניין. כמו כן, אין ספק כי חלף עבר המועד האחרון להגשת ערעור (או רשות ערעור) על ההחלטה.

למרות החלטתי המובאת לעיל, עד למועד כתיבת ההחלטה דנן (קרוב לשנתיים לאחר מכן) לא העביר המשיב לידי המפרק את הכספים הנוגעים לבית הספר התיכון בחדרה, ומכאן בקשת המפרק להורות למשיב לשלם את הסכומים המבוקשים אשר כוללים הפרשי ריבית והצמדה בגין התקופה הארוכה שחלפה.

2.         בתגובתו בחר המשיב לחזור על שלל טענותיו, אשר בעיקרן הן טענות סף ואשר נטענו כבר במסגרת הדיון בבקשות הקודמות. בין היתר, טען המשיב כי בקשת המפרק אינה מתאימה להליך מסוג בקשה למתן הוראות; כי בית המשפט המוסמך לדון בבקשה הינו בית המשפט לענינים מנהליים ולא בית משפט לעניני פירוק. בנוסף, טען המשיב כי החלטתי לעיל ניתנה בכל הנוגע לבית הספר "אוהל ברכה" בירושלים, ולא בנוגע לבית הספר התיכון בחדרה.

הגדיל המשיב כאשר טען (באמצעות ב"כ המשיב) בתגובתו כי:

"עמדת המדינה, כפי שהוצגה לבית המשפט הנכבד בתיק שבכותרת גם בעבר היא כי משרד החינוך אינו חייב לתקצב את החברה בגין הפעלה[ת] בית הספר"

            כך, ללא כחל ושרק, עמדת המשיב הינה כי החלטה חלוטה (עליה לא הוגש ערעור) של בית המשפט איננה מחייבת את המדינה (המשיב). המשיב רשאי להפעיל שיקול דעתו המנהלי אם לשלם לחברה (בעקבות תקציבים שלא הועברו אליה במהלך תקופת הפירוק הזמני) אם לאו, תהא החלטת בית המשפט אשר תהא.

3.         לאחר עיון בטענות המשיב, באתי לכדי מסקנה כי טענותיו במסגרת הבקשה דנן מהוות מיחזור (בהיעדר מינוח מכובד יותר) של טענותיו בבקשות הקודמות, אשר נדחו על ידי בהחלטתי לעיל. משכך, דינן של טענות אלה להידחות.

            טענתו החדשה היחידה של המשיב הינה כי החלטתי לא התייחסה לבית הספר התיכון בחדרה אלא לבית הספר "אוהל ברכה" בירושלים. אלא שגם טענה זו דינה להידחות. בשום מקום בהחלטתי לעיל לא בוצעה הבחנה שכזו, ואין בכוונתי "לקרוא" לתוך החלטתי לעיל הבחנה כזו כעת.

            בנוסף, כפי שציין הכנ"ר בתגובתו, המשיב העביר כספים עבור בתי ספר אחרים שנוהלו בידי החברה, ולא נתן כל טעם ענייני מדוע לא הועבר תקציב בגין בית הספר בחדרה.

4.         טרם אניח עטי, ברצוני להביע את תמיהתי על התנהלותה של המדינה בעניין זה. בעל דין "רגיל" מסרב לקיים החלטות חלוטות של בית המשפט בתואנות שווא ואשר מנסה "לקבל את יומו" בבית המשפט בפעם השנייה, ראוי לגינוי. על אחת כמה וכמה כאשר המדובר במדינה, עליה מוטלות חובות מוגברות מתחום המשפט המנהלי. לא ברור לי כיצד עד היום מבזה, פשוטו כמשמעו, המדינה החלטה חלוטה של בית המשפט. לו סברה כי ההחלטה אינה ראויה היה עליה להגיש ערעור - אך בודאי לא ליטול הדין בידה ולבזות החלטה של בית משפט בריש גלי.

            משבחר המשיב לא להתייחס בתגובתו לגובה הסכומים אשר נדרשו על ידי המפרק, ולאור האמור לעיל, דין בקשת המפרק להתקבל במלואה .

            בשים לב לאמור בהחלטתי דנן, יישא המשיב בהוצאות המפרק והכנ"ר במסגרת בקשה זו בסך 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 

היום, ז' בסיון, תשס"ח (10 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.