החלטה בתיק פשר 1526/06

זוהי בקשתו של המפרק הזמני של חברת ל.ה.ט.מ לקידום הכשרה טכנולוגית בע"מ (להלן: "המפרק" ו"החברה"), כי אורה בדחיפות למשרד החינוך ולמשרד התעשיה והמסחר (להלן: "משרד התמ"ת") להעביר למכללות ובתי הספר שנוהלו בידי החברה את ההקצבות המגיעות להם בגין תקופת הפירוק הזמני. המדינה מתנגדת לבקשה באורח חלקי, ומעלה טענות קשות כנגד החברה, וכמו כן טענה לכאורית של קיזוז בגין תמיכות שניתנו ביתר בחודשים קודמים.

לאחר שניתנו החלטות ביניים, הוגשו כתבי טענות ונערך דיון, ולאחר שהמשא ומתן שנוהל בין הצדדים לא עלה יפה, הגיעה העת ליתן החלטתי.

1.         החברה ניהלה מספר מוסדות חינוך והכשרה מקצועית; חלק מאותם מוסדות היו בתי ספר תיכוניים, אשר האחריות השלטונית להתנהלותם ותקצובם הינה של משרד החינוך. יתרת המוסדות הינם מכללות להכשרה מקצועית, אשר בעניינן פעלה החברה אל מול משרד התעשיה והמסחר.

עסקיה של החברה לא עלו יפה, וכמו כן עלו כנגדה (כפי שיפורט בהרחבה בהמשך החלטתי זו) חשדות כבדים להתנהלות שלא כדין. על רקע זה, נקלעה החברה למשבר חריף, וביום 24.5.06 נקלעה להליכי פירוק. זאת, היות והוברר כי מצבה של החברה כה קשה, עד כי לא ניתן ליצור בעבורה תוכנית הבראה מן הסוג הנדרש להקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות.

אי לכך, מונה המפרק הזמני לתפקידו, והוטל עליו לנסות ולנהל באורח זמני את מוסדות החינוך של החברה, ככל הניתן, כ"עסק חי", בכדי לנסות ולשמר את ערך הנכסים וכדי למנוע נזקים כבדים לתלמידים ולסטודנטים הלומדים באותם מוסדות. במסגרת זו, החל המפרק מוציא כספים למטרות הפעלה, ובעיקר אמורים הדברים, לשיטתו, בהכנת המוסדות למבחני סוף השנה, העברת שיעורי השלמה ותגבור, וכיוצא באלו. כמו כן, נוהל משא ומתן בין המפרק לבין משרדי הממשלה בכל הנוגע לתקצוב השוטף של בתי הספר; משלא עלו מגעים אלו יפה, נקלע המפרק למצוקה תזרימית. מכאן, הבקשה אשר בפני, במסגרתה עותר המפרק לחיוב המדינה בהעברת הכספים למוסדות. זאת, כאשר הוא מבהיר כי אם לא יועברו הכספים, לא יהיה מנוס מסגירתם המוחלטת, לאלתר, של כל המוסדות של החברה - על כל המשתמע מכך עבור הסטודנטים בפרט, ונושי החברה בכלל.

2.         בכתבי טענותיה, התנגדה המדינה בתחילה לבקשה בכללותה, תוך העלאת טענות רבות - הן טיעונים לגופו של עניין, והן טיעוני סף. זאת, כאשר קשה היה להשתחרר מן הרושם, כי ספק אם היה מקום לחלק מאותן טענות דיונית - בעיקר ככל שאמורים דברים בטיעון גורף כנגד יכולתו של בית המשפט של פירוק לדון במחלוקות כספיות בין המפרק לבין צד ג'. בהמשך, ובעיקר במהלך הדיונים שנוהלו והשלמות הטיעון, הצטמצמה המחלוקת בין הצדדים במידה ניכרת. בין היתר הובהר, כי משרד החינוך אינו מתנגד להעברת רוב-רובם של הכספים שביקש המפרק, בכפוף למועדי התשלום הקבועים לכל תשלום ותשלום.
כמו כן, ניסו הצדדים להעלות מספר פתרונות לבעיות הדוחקות העומדות על הפרק, ובעיקר בכל האמור בניהול ומימון המבחנים של הסטודנטים במכללות; אלא שחרף זאת, וחרף צמצום נקודות המחלוקת, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה כללית שתייתר הכרעה שיפוטית, ואין לי אלא להצר על כך. זאת, באשר בנסיבות המקרה, כרוכים האינטרסים של כל הצדדים במידה רבה אלו באלו, כך שפתרון מוסכם וסיום ההתכתשות המשפטית היה עשוי להועיל לכל המעורבים יותר מכל הכרעה משפטית, תהא אשר תהא.

משהגיעה העת לכתוב את החלטתי, הרי שעיקר המחלוקת הנטושה בין הצדדים נוגעת עתה לתקצוב ממשרד התמ"ת; זאת, לאור טענת קיזוז שהועלתה בידי המדינה. לשיטת באת-כוחה של המדינה, ניתן תקצוב יתר למכללות, וזאת לכאורה, בגין דיווחים כוזבים לכאורה על מספרים פיקטיביים סטודנטים והעברת תכנים. במסגרת ההתדיינות, העלתה המדינה הצעה זמנית, לפיה יקח משרד התמ"ת את האחריות על המבחנים, ותחת שיתנהלו במכללות החברה, יתנהלו במקומות אחרים - מהלך אשר לשיטת המדינה יצמצם מניה וביה את המימון שהמפרק נזקק לו. חרף זאת, התנגד המפרק למהלך זה, בטענה כי יגרם נזק כבד למכללה ולסטודנטים גם יחד. מעבר לכך, הותירה המדינה בסופו של יום חלק מהסכומים שבמחלוקת, והם סכומי המימון של משרד התמ"ת לפעילות במהלך חודשים אפריל ומאי, לשיקול דעתו של בית המשפט.

מאידך גיסא, הצדדים חלוקים על:

א.         המימון של חודש יוני (אשר הכספים בגינו כבר הוצאו).

ב.                  מיקום ואופן עריכת המבחנים.

ג.                    האחריות בדבר שחרור ציוני מגן.

ד.                  הליכים אחרים הדרושים לכך כי הבחינות יהיו אפקטיביות לגבי הסטודנטים.

ה.                  טענת המפרק הזמני כי מתנהל עדיין מסלול קיץ, אשר נזקק לתקצוב משרד התמ"ת בכדי להשלים את העברתו.

3.         בכל האמור במחלוקת המשפטית בין הצדדים, הרי שלשיטת המדינה, הועברו לה באורח שיטתי נתונים פיקטיביים לגבי מספר הסטודנטים, וכן קיים חשש כבד, כי קורסים ושיעורים מתוקצבים לא התקיימו הלכה למעשה. אין מחלוקת, כי עניין לנו בחשדות שאם יאומתו, משמעותם חמורה ומרחיקת לכת ביותר, בכל האמור להתנהלות מנהלי החברה לשעבר (זאת, שלא לדבר על הנזק שהסבו הן לחברה והן לסטודנטים). לשם הסרת ספק, מן הראוי לציין במפורש, כי אותם האשמות וחשדות להתנהלות שלא כדין עולים לגבי התקופה שקדמה לפירוק , ולא לגבי התנהלות המפרק הזמני .

תמיכה זו ביתר, לשיטת המדינה, מקנה לה זכות קיזוז לגבי סכומי ההקצבות העתידיים - בהיקף אשר עשוי לאיין סכומים עתידיים אלו לחלוטין.

מעבר לכך, מעלה המדינה טענות קשות בכל הנוגע להתנהלות המפרק הזמני מולה; בעיקר, קבלה באת-כוחה של המדינה כי המפרק הזמני השתהה מאד במתן נתונים שנדרשו ממנו בכל הנוגע להתנהלות המכללה, מספרי סטודנטים, דין וחשבון על שיעורים שהועברו, וכיוצא באלו. מוסיפה המדינה וטוענת, כי במצב זה של אי-סדרים ואי-בהירות, חל עליה איסור להעביר כספי ציבור כהקצבות. לעניין זה, מסתמכת המדינה בין היתר על דעת הרוב בפסק דינו החדש של בית המשפט העליון בג"צ 3916/05 עמותת בת-דור נ' שרת החינוך והתרבות ואח'. הדברים שנאמרו באותו עניין, לשיטת המדינה, מקבלים משנה תוקף, כאשר מקבל ההקצבות הינו גוף קורס וחדל-פרעון.

נוסף לאמור לעיל, ולאחר עיון בנתונים שהוגשו לה ערב הדיון (כך לשיטתה) מעלה המדינה תמיהה נוספת לגבי התנהלותו הכספית של המפרק הזמני. זאת באשר סכומי ההוצאות עליהם מדובר עולים באורח ניכר על סכום התמיכות המקסימלי, וזאת אף בהתעלם מטענת הקיזוז.