החלטה בתיק פשר 1443/06

המנהל המיוחד לנכסיו של אליהו נתן (להלן: " המנהל המיוחד" ו-" החייב", בהתאמה) עותר בבקשה זו כי בית המשפט יורה כי התחייבותו של החייב להעביר ללא תמורה את דירתו (להלן: " הדירה") לשני נכדיו (כפיר נתן ו-אלי נתן; להלן: " הנכדים") בטלה, בין אם כלפי כולי דעלמא על פי סעיף 5(ג) לחוק המתנה, ובין אם כלפי הנאמן על פי סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל. עוד מתבקש בית המשפט להורות כי הדירה מהווה חלק ממסת נכסי החייב אשר נושי החייב רשאים להיפרע ממנה, וכן על מחיקת הערת האזהרה אשר נרשמה אצל רשם המקרקעין לטובת הנכדים. יצוין, כי הבקשה הוגשה טרם הוכרז החייב כפושט רגל, ובעוד הנאמן פועל כמנהל מיוחד לנכסי החייב במסגרת צו כינוס, ובמהלך הדיון בה הוכרז החייב כפושט רגל והמנהל המיוחד מונה לנאמן על נכסי החייב.

החייב היה אחד מבעליה של חברה, וערב באופן אישי לחובותיה, לטענת המנהל המיוחד - בלא הגבלת סכום. בסמוך לחודש אוגוסט 2000 עמד חובה של החברה על כ-5.5 מיליון ש"ח, ובאותה עת לערך חתם החייב על תצהיר בו התחייב להעביר את זכויותיו בדירה לנכדיו ללא תמורה. על הדירה רשומים מספר עיקולים לטובת חלק מהמשיבים לבקשה, וזאת לאחר שבמהלך השנים 2003-2004 ניתנו פסקי דין כנגד החייב לטובתם. ביום 22.1.2004 נרשמה הערת האזהרה לטובת הנכדים ביום.

המנהל המיוחד טוען כי התנהלות החייב, בניו ונכדיו בעניין מעלה חשד מבוסס כי פעולת החייב להעברת הדירה ללא תמורה לנכדיו הינה ניסיון להברחת הדירה ממסת הנכסים העומדים לצורך פירעון חובותיו לנושיו, וזאת ממספר טעמים: ההתחייבות להעברת הדירה ניתנה בסמוך להיקלעות החברה לקשיים כלכליים; אף כי הוטלו עיקולים על הדירה, החייב או נכדיו לא דרשו את ביטולם, ולא העלו כל טענה בנוגע להערת האזהרה; הנכדים העלו טענתם לבעלות בדירה רק בשנת 2006, במסגרת המרצת פתיחה (ה"פ 293/06); שני בניו של החייב, ביניהם אביהם של הנכדים, נמצאים אף הם בהליכי פשיטת רגל; בדירה מתגורר בפועל בנו של החייב, אביהם של הנכדים. כמו כן, כתובתם של הנכדים המופיעה בכתבי בי-דין של המרצת הפתיחה אינה בדירה; על הדירה רובצת משכנתא, והחייב הוא זה אשר ממשיך לשלמה; בסמוך להתחייבות החייב לביצוע ההעברה, הקים חברה נוספת והעביר אליה את פעילות החברה אשר קרסה; המנהל המיוחד כשל באיתור 2 רכבים שבבעלות החברה, ושעליהם הוטלו עיקולים.

המנהל המיוחד מוסיף וטוען, כי העברת הדירה לא הושלמה ברישום, ועל כן המדובר רק בהתחייבות להעברת דירה. אשר על כן הדירה נמצאת עדיין במסת נכסיו של החייב ונתונה למנהל המיוחד למימוש לשם פירעון חובותיו. הואיל וההתחייבות להעברת הדירה הינה בלא תמורה, הרי שעל פי סעיף 5(ג) לחוק המתנה, רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם חלה הרעה במצבו הכלכלי. משנקלע החייב להליכי פשיטת רגל, ומשמונה מנהל מיוחד לנכסיו, הרי שנתונה למנהל המיוחד האפשרות לחזור מהתחייבות החייב נוכח הליכי פשיטת הרגל.

כמו כן טוען המנהל המיוחד לתחולת סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל, שכן בתקופת ההענקה לא היה החייב כשר לפירעון חובותיו בלא להיזקק למימוש הדירה. זאת מסיק המנהל המיוחד מחובות החברה לה ערב החייב בלא הגבלת סכום, וכן לאור מסת הנכסים שעמדה באותה עת, הן לרשות החברה והן לרשות החייב. כן טוען המנהל המיוחד כי נוכח חשדות ההענקה הפסולה, הרי שהנטל להוכחת כשרותה מוטל על התובעים מכוח ההענקה, הם בענייננו החייב או הנכדים.

הנכדים בתגובתם מציינים כי החייב התחייב להעביר הדירה לבעלותם בלא תמורה בחודש אוגוסט 2000, וזאת בעקבות מותה של אשתו - סבתם - כשישה חודשים טרם לכן. כן טוענים הנכדים כי באותה עת טרם הוסדר רישום הדירה כחלק מבית משותף בלשכת רשם המקרקעין, וב"כ החייב פעל לרישום ההתחייבות בחברה המשכנת. יצוין, כי פנייתו הראשונה של ב"כ החייב לחברה המשכנת נעשה ביום 28.4.2002, כלומר למעלה משנה וחצי לאחר חתימת ההתחייבות על ידי החייב. כמו-כן, לא צורף לתגובה כל אישור זכויות מאת החברה המשכנת, וזאת למרות האמור בסעיף 5 למכתבו של ב"כ החייב לחברה המשכנת מיום 19.3.2003. כן טוענים הנכדים כי הסכם החכירה בין החייב ובין מנהל מקרקעי ישראל נחתם רק ביום 20/10/2002, וכי רישום זכויות החייב בדירה הושלם רק ביום 8.1.2004. הערת האזהרה נרשמה לטובת הנכדים ביום 22.1.2004. דרישת ב"כ הנכדים להעברת הזכויות בדירה על שמם, בהתאם להתחייבות החייב ולהערת האזהרה נדחתה ביום 25.12.2005, דהיינו למעלה מ-5 שנים לאחר ההתחייבות, וכשנתיים ממועד רישום הערת האזהרה. עיקול של אחד הנושים נרשם ביום 1.4.2004 במנהל מקרקעי ישראל, אך לא אצל רשם המקרקעין. עיקול לטובת נושה נוסף נרשם ביום 5.2.2006 אצל רשם המקרקעין אך לא במנהל מקרקעי ישראל.

הנכדים טוענים עוד כי בקשתם לבנק למשכנתאות להעברת המשכנתא על שמם נדחתה ביום 5.1.2005 בשל העיקולים, וכי נושי החייב סירבו להסיר העיקולים. יצוין, כי לבקשת הנכדים הסיר אחד מן הנושים את העיקול. כן טוענים הנכדים כי דאגו לתשלומי המשכנתא הרובצת על הדירה מאז שנת 2000, והעבירו עד כה כ-200,000 ש"ח. לא צורפו אסמכתאות לטענה זו. לטענתם, החלו הנושים לפעול כנגד החייב רק לאחר שהנכדים פנו בהמרצת פתיחה לבית המשפט, בה עתרו כי יינתן סעד הצהרתי על פיו הם זכאים להעברת הדירה על שמם. כתוצאה מכך הגיש אחד הנושים בקשה לפשיטת רגל כנגד החייב.

תגובת החייב, אדם כבן 84, הוגשה אף היא ובה הוא מתנגד לביטול ההענקה. לטענתו, לאחר מות אשתו (וסבתם של הנכדים) בחודש 2/2000 החליט בסוף חודש 07/2000 להתחתן בנישואים אזרחיים בבולגריה, ולאור החלטתו זו החליט להעניק לנכדיו את הדירה. החייב טוען כי נכון לאותו מועד הייתה החברה רווחית ופעילה, ואף המשיכה לפעול שנים לאחר מכן. כן טוען החייב כי באותו מועד היה כשיר לפרוע חובותיו, וזאת בזכות נכסים אחרים שבבעלותו. נוכח נישואיו בבולגריה, טוען החייב כי ההענקה נופלת לגדר החריג שבסעיף 96(ג) - הענקה בשל נישואין. בהמשך טוען החייב מפורשות כי ההענקה נעשתה בעקבות נישואיו השניים (סעיף 46 לתגובתו).

החייב מציין כי החברה, לחובותיה ערב, עסקה בייצור ברזים, וחלק ניכר מלקוחותיה היו ברשות הפלשתינאית. במועד ההענקה הייתה החברה רווחית (על פי דוחות 1998-2000), ולא חדלה מפעילותה. החברה קרסה למעשה בשנת 2004, לאחר שבוטל תקן אשר היה נהוג בנוגע לברזים בישראל. ביטול התקן הפך את ייצור הברזים העומדים בתקן בישראל לבלתי כלכלי, ואפשר ייבוא מאסיבי מסין. כמו כן פרוץ האינתיפאדה חיסל נתח שוק משמעותי של החברה. החייב לא צירף כל אסמכתא לטענות אלו.

החייב מוסיף וטוען כי בבעלות החברה היו באותה עת נכסים המעידים על כושר פירעונה את חובותיה, ביניהם מגרשים בערד (נמכרו לצד ג' בשנת 2003 תמורת 1,650,000 ש"ח, בתיאום עם נושי החברה),  ונכס בתל-אביב. אשר על כן, לטענתו, הייתה החברה רווחית ובעלת כושר פירעון, ואין לייחס לו, כערב לחברה, הענקה פסולה. עוד טוען החייב, כי על סמך מכתב מאחד הבנקים הנושים של החברה, הייתה ערבותו וערבות בניו עד לגובה 500,000 ש"ח, ובחלוקת ל-3 עמדה ערבותו שלו על כ-160,000 ש"ח, וכי יש להבחין לכן בין חובו הוא ובין חובות החברה, וכן כי בבעלותו היו נכסים המעידים על כושרו לפרוע את חובותיו - 2 אולמות בבניין ביפו, וכן מגרש ביבנה אותו לא מצליח החייב לאתר כיום וחשבונות בבולגריה ואיטליה אשר לא ניתן לאתרם.

המנהל המיוחד, בתגובתו, מדגיש את הבדלי הגרסאות בין טענת הנכדים. מחד גיסא, כי הדירה הוענקה להם בעקבות משבר שעבר החייב עקב מות אשתו (סבתם). מאידך גיסא, תגובת החייב עצמו על פיה הדירה הועברה לנכדים בעקבות נישואיו השניים. כן טוען המנהל המיוחד, כי הנושים לא פעלו עד עתה בנוגע לביטול הענקת הדירה, וזאת משום שעד להמרצת הפתיחה בה פתחו הנכדים לא ידעו הנושים אודות ההענקה. נהפוך הוא - החייב ונכדיו לא התנגדו להטלת העיקולים, ולא העלו כל טענה בדבר התחייבות החייב להעביר הדירה לנכדיו, או בדבר הערת האזהרה.

לתגובתו של החייב, משיב המנהל המיוחד כי סעיף 96(ג) נוגע להענקה אשר נועדה להמריץ או להקל את הנישואין, ואין נישואיו של החייב בבולגריה והענקת הדירה לנכדיו נופלת להגדרה זו.

כן טוען המנהל המיוחד כי טענת החייב לרווחיות החברה בשנת 2000 אינה נכונה, וזאת לאור דוח רווח והפסד (עמ' 3 לנספח ג' לתגובת החייב), על פיו הפסידה החברה כ-675,000 ש"ח, וכי טענות החייב בנוגע להיותו אדם אמיד ובעל נכסים לא גובתה במסמכים. כמו כן מוסיף המנהל המיוחד כי החייב לא ציין מה עלה בגורל התמורה אשר התקבלה ממכירת הנכסים בערד או יתר נכסי החברה, וכי פסקי הדין שניתנו כנגד החברה וכנגד החייב ובניו, אשר על פיהם הוטלו העיקולים, בצירוף הליכי פשיטת הרגל של החייב ובניו, מעידים על חוסר יכולתם לפרוע את התחייבויותיהם.

תגובת הכנ"ר הראשונה עסקה בכך שיקשה לבטל את ההענקה נוכח העובדה שהחייב טרם הוכרז כפושט רגל. ביום 17.4.2007 הודיע הכנ"ר כי אסיפת הנושים החליטה על הכרזת החייב כפושט רגל ומינוי המנהל המיוחד כנאמן לנכסיו. משכך, תומך הכנ"ר בבקשת הנאמן. על פי הכנ"ר, ניתן לבטל את ההענקה הן נוכח הוראות חוק המתנה, המאפשר ביטול הענקה לאור הרעת מצבו הכלכלי של המעניק, והן לאור סעיף 96(ב) לפקודה.

לדיון אשר נערך ביום 5.9.2007 הופיע החייב, אך לא העיד, וזאת נוכח מצבו הבריאותי וטענת באת כוחו כי אינו זוכר דבר מהתצהיר עליו חתם. כמו כן נטען כי על ידי באת כוחו כי הוא אינו זוכר את מעמד חקירתו בכונס הנכסים הרשמי. הנכדים, אשר הופיעו אף הם לדיון, נמנעו מלהעיד.

לאחר שעיינתי היטב בטענות הצדדים ובתגובת הכנ"ר, ונתתי דעתי לטיעונים שהוצגו בפני במועד הדיון, ניתנת החלטתי זו:

1.         עניינה של הבקשה הינו ביטול הענקה אותה ביצע החייב לנכדיו. הבסיס הנורמטיבי הראשון על פיו מבקש המנהל המיוחד לבטל את הענקת הדירה הינו סעיף 5 לחוק המתנה. על פי סעיף זה מוקנית לנותן המתנה הזכות לחזור בו מההענקה במידה וחלה הרעה משמעותית במצבו הכלכלי. נוכח הליכי פשיטת הרגל בהם נמצא החייב, ולאור הכרזתו כפושט רגל, הרי אין עוררין כי מצבו הכלכלי של החייב לעת הזו הוא בכי רע, ואין הוא מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו הכלכליות. הגם שהנכדים טוענים כי מאז שנת 2000 שילמו כ-200,000 ש"ח על חשבון המשכנתא הרובצת על הדירה, ובכך ניתן היה לראות תמורה מסוימת אותה הם שילמו, ולהשפיע על הגדרת ההענקה כמתנה, הרי שאין באפשרותי לקבל טענתם זו. זאת, נוכח היעדר כל אסמכתא לביצוע תשלומים אלו על ידם. משמונה מנהל מיוחד לנכסיו של החייב, ומקל וחומר משהוכרז החייב כפושט רגל ומונה לו מנהל מיוחד, הרי שנכסיו וזכויותיו של החייב מוקנות לבעל התפקיד, לרבות הזכות לחזור מן ההענקה. מן הטעם הזה בלבד דין הבקשה להתקבל.

2.         ניתן בענייננו להגיע לאותה תוצאה אף בבחינת האדן הנורמטיבי השני לבקשתו, הוא ביטול הענקה פסולה על פי סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל. ובמה דברים אמורים?

לשון סעיף זה הינה כדלקמן: