החלטה בתיק פשר 1398/02

מונחת בפני בקשת הבהרה, שהגישו מנהליו המיוחדים של הבנק למסחר בתמיכת כונס הנכסים הרשמי; הבקשה דנן מתייחסת להחלטה שניתנה במעמד צד אחד בבקשתה של חברת אמדאוס דוולפמנט אינק בע"מ, ואשר תוצאתה הינה העברת הסכסוך בין הצדדים לפסים של תביעה רגילה.

בקצירת האומר אזכיר; עילתה של אותה בקשה הינה החלטתו של בית המשפט העליון לבטל את החלטתי הקודמת, אשר קבעה כי כאשר נקלעת חברה לפירוק זמני, המשתק את פעילותה כליל ומכניס אותה אליבא דכולי עלמא למצב של חדלות פרעון, הרי שעניין לנו ב"מועד הקובע" לצורך קיזוז, במובנו של סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. משניתנה החלטה זו, הוחזר הדיון לערכאה הדיונית בכדי שתקבע האם התמלאו יתר תנאיו של הסעיף דנן.

1.         הסוגיה המרכזית אשר עמדה במידה רבה הן סביב בקשתה החדשה של אמדאוס והן סביב בקשת ההבהרה דנן, נוגעת למהות העילה העומדת לאמדאוס (אם עומדת) כנגד הבנק למסחר - האם בעילה חוזית עסקינן, או שמא בעילה נזיקית?. נמנעתי מלקבוע, בהחלטתי הראשונה, ממצאים בסוגיה. קבעתי שם כי אף אם אלך לשיטתה של אמדאוס (הטוענת כי עסקינן בעילה חוזית), הרי שאין היא זכאית לקזז, וזאת משום שהקיזוז חל לאחר "המועד הקובע". בית המשפט העליון יצא אף הוא, במובהק, מתוך אותה הנחה לכאורית. עתה, מתבקשת למעשה הכרעה למישרין בטיבה של העילה . אין ספק, כי הצדק עם באת-כוחו של כונס הנכסים הרשמי, בטענתה כי אף לא אחת מן הערכאות שדנו בסוגיה קבעה ממצאים של ממש בנקודת מחלוקת זו - שאלה שאין ספק כי הינה סוגיה משפטית גרידא; ומכאן הצורך בהחלטה זו.

2.         עיקר העובדות הדורשות עיון אינן שנויות במחלוקת: אמדאוס ניהלה בבנק למסחר, בעודו פעיל, תיק סבוך ומתוחכם, יחסית, של השקעות, אשר דרש לשיטתה פעילות יומיומית ענפה. ביום בו קרס הבנק, לעומת זאת, היתה אמדאוס חייבת סכום קצוב, שאינו שנוי במחלוקת.

נקל היה לראות, כי מרגע בו קרס הבנק ופעילותו המסחרית פסקה (דבר שהתרחש בתוך ימים ספורים לאחר גילוי מעילת הענק, שגררה את כניסתו הכמעט מיידית של הבנק להליך מובהק של חדלות פרעון), לא ניתן היה לבצע את אותן פעולות שנדרשו לשם ניהול תקין של התיק; קל וחומר, משעסקינן בפעולות אשר דרשו נטילת סיכונים גבוהים יחסית אשר עשויים היו להזיק לקופת הפירוק.

כתוצאה מכך, היתה "תגובתה" של אמדאוס ברורה ופשוטה - בקשה להוציא את תיק ההשקעות מהבנק , בכדי להעבירו לגורם סולבנטי המסוגל לטפל בו באורח ראוי. קרי, אמדאוס הודיעה, באורח שאינו משתמע לשתי פנים, על סיום היחסים החוזיים ; זאת ועוד - נקל לראות כי דין היחסים דנן היה להגיע מניה וביה לכלל סיום, בשל השינוי המהותי בבנק ובאורח פעולתו; אי לכך, היתה פעולתה של אמדאוס במידה רבה בבחינת "הכרזה על המובן מאליו".

3.         אלא מאי? אף מכתבי טענותיה של אמדאוס משתמע, כי הנזק נגרם (או למצער בחלקו המכריע) בשלב מאוחר יותר - בשל סירובם של המנהלים המיוחדים לשחרר את התיק, וזאת נוכח חובה של אמדאוס לבנק. נשאלת השאלה, אם-כן, כיצד ניתן להגדיר את אותה עילה נטענת.

בחינה הגיונית קצרה של השתלשלות המאורעות מעלה את המסקנות הבאות:

הנזק הנטען, או למצער רובו המוחלט, לא ארע משום שהבנק (ככזה) ניהל את תיק ניירות הערך באורח רשלני או בלתי ראוי, אלא לאחר שאמדאוס ביקשה לסיים את היחסים החוזיים , בשל סירובם של בעלי התפקיד לשחרר את התיק . אם אכן נכונות טענותיה המשפטית והעובדתיות של אמדאוס עצמה (ואין צורך לקבוע דבר בעניין זה בנסיבות המקרה), הרי שעסקינן במצב הדברים הבא:

בעלי-תפקיד שמינה בית המשפט תפסו את נכסי הבנק למסחר, וביחד עימם תפסו שלא כדין נכס שאינו שייך להם, ולא היתה להם (לפי קו טיעון זה) כל זכות להחזיקו בניגוד לרצונה של אמדאוס.

המסקנה, אם כן, פשוטה וברורה; גם אם קיים קשר כרונולוגי עקיף בין החוזה לבין הנזק, הרי שהנזק ארע הן לאחר "מותו" של החוזה , הן בידי גורם "חדש" שנכנס לתמונה (בדמות הליך חדלות הפרעון ובעלי התפקיד בחדלות פרעון), ו הן בשל פעולת עיכוב , שאין מאומה בינה לבין היחסים החוזיים ומסכת הפעולות הכרוכות בתפעולה .

לשון אחר ; אף אם עניין לנו במעשים ובעילות "מעורבות" הכוללות אלמנטים נזיקיים וחוזיים גם יחד בערבוביה, הרי שנקל להבחין כי האלמנט הנזיקי (תפיסה ועיכוב של נכס שלא כדין, בשלב בו שני הצדדים הסכימו, כי הבנק למסחר אינו הגורם המתאים להפעלת התיק) הינו האלמנט הדומיננטי, להבדיל מהאלמנט החוזי, הכרוך בניהול תיק ניירות הערך.

4.         לאור האמור לעיל, אין מניעה כי החלטתי הקודמת תשאר על כנה במובן זה, כי עילות נזיקיות (ובמקרה דנן, השאלה מהו הנזק שנגרם לאמדאוס בפועל, והאם מקצת הנזק נגרם קודם לתחילת עיכובו של התיק) אינן הולמות דיון במסגרת בקשה למתן הוראות. אי לכך, אין כל מניעה כי אמדאוס תגיש תביעה לערכאה אזרחית מוסמכת.

מאידך גיסא, טוב תעשה אמדאוס אם תתן דעתה למכשול שעשוי לקום בדרכה, ככל שתנסה לערוך קיזוז של חיוב שאינו בר-תביעה. לעניין זה, מדברים טיעוניה המפורטים של באת-כוחו של כונס הנכסים הרשמי בעד עצמם, ואין צורך שאוסיף עליהם במסגרת הבקשה הנוכחית.

5.         סוף דבר; בנסיבות המקרה, ניתנת הבהרה כמבוקש על-ידי כונס הנכסים הרשמי, במובן זה כי עילתה הדומיננטית של תביעת אמדאוס, ולמצער רובה הגדול, הינה עילה נזיקית ; עם זאת, דין בקשתם של המנהלים המיוחדים להותיר את המשך הדיון בבית המשפט של חדלות פרעון להדחות, באשר השאלה אם נגרם נזק, כימות הנזק הנטען וכן ההכרעה בשאלה כמה מאותו נזק נגרם בגין העיכוב, לעומת נזק שנגרם אף קודם לבקשת אמדאוס למשוך את התיק, הינן סוגיות עובדתיות סבוכות , הדורשות בירור נזיקי בעיקרו , שאינו הולם מסגרת של בקשה למתן הוראות.

6.         בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום ד' בטבת, תשס"ו (4 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.