החלטה בתיק פשר 1398/02

הבנק למסחר (להלן: " הבנק") הגיש, במסגרת תא (שלום ת"א) 20542/06 (להלן: " ההליך האזרחי"), באמצעות המנהלים המיוחדים ובאישור בית משפט זה, תביעה בסדר דין מקוצר כנגד חברת קלאסיקה פוד יבוא ושיווק (1995) בע"מ (להלן: " המבקשת"). עניינה של תביעת הבנק הוא חובה הנטען של המבקשת לבנק בסך 175,015 פרנקים שוויצריים. בקשת המבקשת בהליך שם למחיקת כותרת הליך סדר הדין המקוצר התקבלה, והמבקשת הגישה כתב הגנה. המבקשת עותרת בבקשה זו כי בית המשפט יתיר לה להגיש תביעה שכנגד נגד הבנק בגין נזקים נטענים.

1.         המבקשת ניהלה חשבון עסקי בבנק, עובר להיקלעותו להליכי פירוק. טענותיה כאן, כמו גם בכתב ההגנה אשר הגישה בהליך האזרחי, הינן כי כל ביטחונותיה הוחזקו על ידי הבנק, ועם קריסת הבנק, והיקלעותו להליכי הפירוק, נגרמו לה נזקים במיליוני שקלים, אשר הביאו לקריסתה. המבקשת טוענת כי ממילא יהא על בית המשפט בו מתנהל ההליך האזרחי לדון בטענותיה אודות הנזקים אשר נגרמו לה על ידי הבנק, ועל כן יש לאשר לה להגיש תביעתה שכנגד. זאת, על מנת שניתן יהא לדון בכפיפה אחת בכל הטענות ההדדיות של הצדדים.

            המבקשת מוסיפה וטוענת כי נזקיה נגרמו עקב הליכי הפירוק, ועל כן יש לראות בהם הוצאות פירוק. כן טוענת המבקשת כי לשם בירור הטענות תידרש הבאתם של ראיות ועדים, ועל כן אין טענותיה אודות הנזקים אשר נגרמו לה על ידי הבנק מתאימות להידון במסגרת בקשה למתן הוראות. המבקשת נמנעה מלצרף לבקשתה זו את כתב התביעה שכנגד אשר אישור הגשתו מתבקש.

2.         המנהל המיוחד מתנגד למבוקש. לטענתו העובדה שהמבקשת לא צירפה את כתב התביעה שכנגד לבקשתה, והסתפקה בטענות הכלליות אותן העלתה בבקשה דנן, מונעת ממנו מלהתייחס לטענות גופן, ודי בכך כדי לדחות הבקשה. גם לגופו של עניין, טוען המנהל המיוחד, כי יש לדחות את הבקשה, נוכח שתי טענות שיהוי.

טענת השיהוי הראשונה נוגעת להעלאת טענות אלו למעלה מחמש שנים לאחר שהחלו הליכי הפירוק בעניינו של הבנק, ולאחר שהועלו רק במסגרת כתב ההגנה, ולא בטענה כלשהי בפני מפרק הבנק או המנהל המיוחד, בין אם במסגרת תביעת חוב, ובין אם בכלל.

טענת השיהוי השניה נוגעת למשך הזמן אשר חלף - כשנה ומחצה - מיום שהוגשה תביעת הבנק כנגד המבקשת, ועד העלאת הטענות במסגרת ההליך האזרחי.

כן טוען המנהל המיוחד,  כי היה על המבקשת לתבוע נזקיה הנטענים במסגרת תביעת חוב, ובמסגרת המועדים הקבועים לכך בדין, שכן זו דרך המלך לתביעות דומות במסגרת הליכי פירוק. המבקשת נמנעה מלעשות כן, ובעניינה לא מתקיימות כל נסיבות מיוחדות המצדיקות את השתהותה, או את החריגה מדרך מלך זו של דיני הפירוק.

לעניין זה טוענת המבקשת בתשובתה, כי נזקיה הנטענים, בגינם מתבקש פיצוי בתביעה שכנגד, הינם בסכומים בלתי קצובים ונגרמו לה לאחר תחילת הפירוק. לאור זאת, ונוכח לשון 72 לפקודת פשיטת הרגל, המדובר בתביעה נזיקית, ולא היה באפשרותה להגיש תביעת חוב לשיפוי בגין נזקים אלו.

עוד מפנה המנהל המיוחד למתווה האישור אשר ניתן לבנק להגיש תביעות אזרחיות כנגד גורמים בהם הוא נושה, על פיו אין להתיר הגשת כתב תביעה שכנגד כאשר הלה מרחיב את יריעת המחלוקת, ואין קשר הדוק בין תביעת הבנק והתביעה שכנגד אשר אישורה מתבקש.

3.         עמדת הכנ"ר היא כי יש לדחות את הבקשה, מנימוקים שהעלה המנהל המיוחד, ובראשם העובדה כי המבקשת לא הגישה תביעת חוב במועד.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, ניתנת החלטתי זו:

4.         עניין לנו בבקשה להתיר ניהול הליכים כנגד הבנק שבפירוק, במסגרת ערכאה אזרחית, שלא במסגרת הליכי הפירוק, וזאת על פי הוראות סעיף 267 לפקודת החברות. העובדה כי המדובר בבקשה לאישור הגשתה של תביעה שכנגד בהליך אזרחי אותו מנהל הבנק כנגד המבקשת, אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין זה. המבקשת טוענת כי המדובר בעילת תביעה נזיקית, אשר קמה עם קריסתו של הבנק ונמשכה במסגרת הליכי חדלות הפירעון. לטענתה זו שתי נפקויות לגבי ההליך דנן.

ראשית , המבקשת טוענת כי ככל שתתברר תביעתה הנגדית, המדובר בהוצאות הליך הפירוק.

שנית , המדובר בעילה נזיקית גרידא, אשר לא ניתן היה להגיש בגינה תביעת חוב במסגרת הליכי הפירוק, והדרך הנכונה והראויה לבררה הינה במסגרת הליכים אזרחיים.

5.         בחינת המועדים הרלוונטיים לבקשה דנן, דהיינו מועד קריסת הבנק ותחילת ההליכים בעניינו, מועד היווצרות העילות הנטענות על ידי המבקשת, מועד הגשת תביעות החוב, מועד הגשת תביעת הבנק כנגד המבקשת ותחילת ההליך האזרחי, ומועד העלאת טענותיה אודות תביעתה שכנגד -  כל אלו מביאים למסקנה כי התנהלות התובעת עד כה לקתה בשיהוי ניכר, ובחריגה מסדרי הדין הנהוגים בהליכי חדלות פירעון, אשר לא ניתן לו כל הסבר משכנע.

6.         בש"א (ת"א) 22509/03 סולמות חגית נ' רו"ח מירון , ובש"א 13186/06 פנדה כרוניה נ' בנק למסחר (להלן: " עניין סולמות חגית" ו-" עניין פנדה", בהתאמה; שניהם פורסמו בנבו), מחייבות נושה נזיקי להגיש תביעת חוב מסגרת הליכי חדלות הפירעון, ובסד הזמנים הקבוע בדין לכך. נזקיה הנטענים של המבקשת נגרמו, לטענתה, בסמוך לקריסת הבנק, ועקב מעשים או מחדלים ראשיתם של הליכי הפירוק. המבקשת לא העלתה כל טענה כי לא ידעה אודות הליכים אלו, ועל כן תמוה מעיני כיצד זה נמנעה מלהגיש תביעת חוב בגין נזקים אלו, כפי שמחייבה הדין. אכן, ההחלטות בעניין סולמות חגית ובעניין פנדה ניתנו לאחר שהחלו הליכי פירוק הבנק, אך חלק מן הרציונאלים המובעים בהלכות אלו מבוססים בפסקי דין אשר קדמו להן, דוגמת ע"א 400/88 סוקול נ' כלנית ניהול ואחזקה בע"מ (פ"ד מה 866), ו-בש"א (ת"א) 5225/01 גרינברג ואח' נ' יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח (פורסם בנבו). מפסקי דין אלו, ברי כי מתן ההיתר לניהול הליכים כנגד הגוף חדל הפירעון, מחוץ להליכי חדלות הפירעון, יינתן במשורה ובמקרים מיוחדים.

הכלל הינו כי על גורם הנושה בגוף חדל הפירעון לברר תביעותיו במסגרת הליכי חדלות הפירעון, ובאמצעות תביעת חוב. על תובע שכנגד, דוגמת המבקשת, העותר לאישור בית המשפט לניהול הליכים כאלו מחוץ להליכי חדלות הפירעון, לבסס בקשתו כך שתהלום את הנסיבות המיוחדות בהן יינתן אישור זה, ותבסס את קיומם של החריגים לכלל.

המבקשת לא צירפה לבקשתה את נוסח כתב התביעה שכנגד שאישור הגשתו מתבקש, והסתפקה בהפניה לסעיפים הרלוונטיים בכתב הגנתה בהליך האזרחי. כתב הגנה זה כולל התייחסות כללית ובלתי מפורטת לטענותיה אודות עילת התביעה שכנגד, בלא ציון תאריכים או אסמכתאות. עם זאת, עיון בסעיפים 28-29 לכתב ההגנה מגלה כי המבקשת ידעה גם ידעה מהו שיעור נזקיה, ולמצער חלקם, כבר במועד קריסת הבנק, או בסמוך לאחר מכן. המבקשת יכולה הייתה בנקל להגיש תביעת חוב בגין סכומים אלו במסגרת הליכי הפירוק, ולצורך העניין אף לסייג תביעת חוב שכזו באפשרות כי ייתכנו נזקים נוספים. המבקשת לא עשתה כן. יוצא, אם כן, שהמבקשת חדלה בעניין זה, ומנסה עתה לתקן מחדלה זה על ידי הגשת תביעה נזיקית שדינה היה להתברר כתביעת חוב ולא במסגרת תביעה שכנגד.

7.         זאת ועוד; המבקשת לא הראתה כי העלתה כל טענה אודות נזקיה עובר להגשת בקשה זו, כלומר משך למעלה מחמש שנים, ולמצער עובר להגשת כתב הגנתה בהליך האזרחי, קרי משך למעלה מארבע שנים. אף בכתב הגנתה פירטה המבקשת את נזקיה הנטענים רק באופן כללי, וטענה כי היא זכאית לקיזוזם מסך חובה הנתבע כלפי הבנק. כתב ההגנה של המבקשת הוגש ביום 13.6.2006, אך בקשתה להגשת כתב תביעה שכנגד הוגשה רק ביום 15.10.2007, דהיינו למעלה מ-16 חודשים לאחר מכן, בלא כל הסבר לשיהוי הניכר, ואף בניגוד לאמור בתקנה 53(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. נראה כי די בהיעדרו של כל הסבר מצד המבקשת למחדל זה כדי להציב חסם פרוצדוראלי בלתי עביר, ולהביא לדחיית הבקשה.