החלטה בתיק פשר 1397/02

מונחת בפני בקשתו של כונס הנכסים לנכסי חברות קבוצת זאבי תקשורת בע"מ (להלן: "הכונס" ו"החברות", בהתאמה), כי אורה לחברת שרידב השקעות בע"מ לחשוף בפניו מספר מסמכים. מסמכים, הקשורים, לטענתו, למחלוקת משפטית הנידונה בין הצדדים, ועודנה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה. המשיבה (להלן: "שרידב") מתנגדת לבקשה, ואילו כונס הנכסים הרשמי מצטרף לעמדת הכונס, אם כי באורח מצומצם, ומבקש כי אתן סעד כמבוקש אך לחלקם של המסמכים נשוא המחלוקת.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

1.         עיקר הסכסוך המרכזי הנטוש בין הצדדים, עניינו בסכום בן כ-38.6 מיליון ש"ח, אשר שולם על-ידי חברת זאבי תקשורת - מימון וניהול בע"מ לשרידב, ביום 5.3.00; אין מחלוקת בין הצדדים כי סכום זה אכן שולם, וזאת בקשר לחוזה שנחתם בין הצדדים. המחלוקת נסבה בשאלה, האם עסקינן בסכום אשר שייך כיום לקופת הכינוס, אם לאו; זאת, כאשר חלק משמעותי מן המחלוקת (והכרעתה האפשרית) נסב סביב פרשנותו של ההסכם בין הצדדים . הכונס, מצידו, מנסה להסתמך על לשון החוזה, המציגה אותו לכאורה כהסכם אופציה, ועל-כך, בצירוף לראיות לכאורה נוספות, מבסס הוא את טענתו כי מדובר למעשה ב"עסקה סיבובית"; המשיבה, לעומת זאת, דבקה בגרסה לפיה מדובר בעסקה לגיטימית במסגרתה שולמו דמי תיווך , או, כלשונה:

" עסקה בה שימשו המניות המשועבדות אך ורק מדד, בסיס על-פיו נגזרת תמורת התיווך, כאשר במניות עצמן מעולם לא נעשתה כל פעולה".

זאת, חרף העובדה שהיא מודה, לכאורה, כי "בהסכם השתמשו הצדדים בלשון של מכירה וקניה".

2.         כחלק מתשובתה בעניין זה, טענה שרידב בתצהיר שהגיש מנהלה כי בגין העסקה הוציא מנהל מע"מ ומס קניה בתל-אביב למשיבה שומת מס עסקאות, וזאת נוכח מהותה הנטענת של העסקה כעסקת תיווך, להבדיל מעסקת אופציה.

מכאן, הבקשה שבפני; במסגרת הבקשה, טוען הכונס כי המשיבה נמנעת בשיטתיות מלצרף כל מסמך המעיד על טענה זו, ואי לכך, הוא מבקש כי אחייב את המשיבה להמציא מסמכים הנוגעים לעניין, ובין היתר שומת מס העסקאות המוזכרת בתצהיר, הסכם השומות ומסמכים נוספים. זאת נוכח איזכורם המפורש, לכאורה, בטענותיה .

בטענותיו מסתמך הכונס, בין היתר, על תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה כי מסמך הנזכר בכתבי הטענות של צד פלוני, רשאי הצד שכנגד לדרוש לעיין בו. הכונס מצביע, בין היתר, על פרשנותה המרחיבה יחסית של תקנה זו בפסיקה, באופן המחיל אותה גם על מסמך שלא נזכר במפורש , אולם הצד הרלוונטי מזכיר ומסתמך בטענותיו על הפעולה המשפטית שהוא משקף (ת"א 2008/00 גיספן נ' פרמהבסט, וכן פסקי דין אחרים).

3.         ביני לביני, הגישה המשיבה בקשה למחיקת הבקשה העיקרית כנגדה על הסף; בקשת הסילוק על הסף נדחתה בהחלטה מנומקת של בית משפט זה, ונקבע כי עסקינן במחלוקת משפטית בעיקרה, שאינה סבוכה עובדתית במידה כזו, המצדיקה העברתה לבירור בערכאה אזרחית רגילה. בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

4.         המשיבה מתנגדת בכל תוקף לבקשה; עיקר טענותיה הינן כי:

א.         הבקשה הנוכחית הינה, לשיטתה, "שינוי עמדה קיצוני" של הכונס, הסותר את טענתו בבקשה לסילוק על הסף, לפיה המחלוקת בין הצדדים הינה מצומצמת.

ב.         הבקשה אינה אלא מקצה שיפורים, או נסיון שלא כדין להכביד על המשיבה, וזאת באשר המסמך שצרפה, בדמות תצהירו הקצר של מנהלה, הינו מספק - וזאת אף בסוגיית המע"מ.

ג.          על בית המשפט להכריע תחילה בטענות הסף שהגישה במסגרת תגובתה; זאת, בעניין העדר סמכות של הכונס, העדר עילה ושיהוי.

ד.         נוכח התצהיר שהגישה המשיבה, אין כל מקום להמצאת מסמכים נוספים; זאת באשר התצהיר מאמת את תשלום המע"מ, ומעבר לאמור בו, כל בקשה נוספת לגילוי מסמכים אינה אלא "מסע דייג" אסור.

ה.         גילוי המסמכים פוגע בפרטיותה של המשיבה.

ו.          פרשנותו של הכונס לתקנה 114 הינה מרחיבה מדי, באשר הוא מבקש מסמכים שאינם מאוזכרים בכתב הטענות, באשר נדרש "קשר הדוק" בין המסמך לפעולה המשפטית המוזכרת בכתבי הטענות. נוכח צירוף התצהיר מטעמה והאמור בו, נשללת הרלוונטיות מהמסמכים שמבקש הכונס.

עד כאן עובדות המקרה וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי: