החלטה בתיק פשר 1383/00

חברת טאוור אייר היתה חברת תעופה אמריקאית, אשר נכנסה להליכי פירוק בארה"ב, שתחילתם בצו הגנה מפני נושים לפי פרק 11 לחוק פשיטת הרגל האמריקאי (Chapter 11), שניתן לה, לבקשתה, ביום 29.2.2000 על ידי בית המשפט במדינת דלאוור, בארה"ב.

בשל העובדה כי מדובר בחברה שפעילותה חובקת עולם, ואשר נושיה פזורים על פני כל רחבי תבל, נקבע כי הליכי הפירוק יהיו הליכים בינלאומיים, ובסמוך למתן צו ההגנה בארצות הברית, הגישה החברה, באמצעות בא כחה - עו"ד יעקב בלטמן (הלא הוא המשיב בבקשה זו), בקשה לאכיפת פסק חוץ במסגרת תיק ה.פ. 408/00 שנידון בפני. במקביל, הוגשו כנגד החברה בקשות פירוק שונות (פש"ר 1383/00; פש"ר 1384/00).

כמובן, שלמונח "הליכי פירוק בינלאומיים" אין כל משמעות משפטית מוגדרת, באשר אין ביכולתה של ערכאה שיפוטית במדינה אחת, לכפות עצמה על המערכת השיפוטית של מדינה אחרת. אלא, שבנסיבות המקרה דנן, מתוך כיבוד הדדי של הערכאות השיפוטיות במדינות השונות, החלטתי, כי על אף שמתקיימת עילה לפירוק החברה, הרי על מנת שלא להכשיל את הסדר הנושים המתגבש בארה"ב, אשר צפוי להביא מזור גם לנושי החברה בארץ, ראוי יהיה ליתן צו להקפאת כל ההליכים המתנהלים כנגד החברה, גם כאן, בישראל. וכך נאמר בהחלטתי מיום 28.5.2000:

"בתחום הליכי חדלות הפרעון של חברות בינלאומיות יש צורך בשיתוף פעולה הרמוני בין בתי המשפט המוסמכים במדינות השונות. לא יתכן כי המדיניות המשפטית הישראלית תהווה מכשול בלתי עביר לשיקומה או לפירוקה היעיל של חברה בינלאומית הפעילה גם בישראל".

יחד עם זאת, עמדתי באותה החלטה על כך שההליכים הבינלאומיים המתנהלים אינם יכולים לבוא על חשבון זכויותיהם של הנושים בישראל, וכי נכסי החברה בארץ ישמשו, בראש ובראשונה, לפרעון חובות לנושים בישראל, ורק לאחר מכן, תהא הזכות השיורית באותם נכסים מוקנית לנושי החברה בחו"ל. הגדרתי, לשם כך, כי הנכסים המצויים בארץ יהיו כפופים להליך שכונה "הליך פירוק משני". וכך נאמר באותה החלטה:

"הפתרון שמאפשר הכרה בהליך פירוק בינלאומי כוללני והכרה בסמכות בית המשפט הזר, יחד עם הגנה על אינטרסים ישראליים חיוניים הוא מתן אפשרות לנושים לנהל, אך ורק לגבי נכסים ופעילות בשטח ישראל, הליך שיכונה להלן "פירוק משני מקומי". המדובר בהליך פירוק שמתנהל על פי הוראות החקיקה הישראלית בתחום דיני החברות, ושיתפוס את נכסיה ופעילותה המקומיים של החברה, כדי להבטיח ייצוג הולם לאינטרסים הישראליים...

...בכל הנוגע לנכסים בישראל, הליך משני זה הוא הקודם והוא העדיף. למנהלי ההליך המקומי תהא זכות בכורה בנוגע לנכסים המצויים בישראל וזאת על מנת להבטיח את אכיפת דיני הקדימה הישראליים. למנהל ההליך הבינלאומי תהא זכות שיורית בלבד לנכסים בישראל וזאת לאחר שיקויים דין הקדימה הישראלי."

המשיב בבקשה דנן, עו"ד יעקב בלטמן, שימש כבא כוחו של הנאמן שמונה על ידי בית המשפט של פירוק בדלאוור, ארה"ב, עו"ד צ'ארלס סטנזיאלה. במסגרת אותה החלטה מיום 28.5.2000 קבעתי כי אין מקום, בשלב זה, למינויו של בעל תפקיד "מקומי", אלא כי בא כוחו של הנאמן בארה"ב ישמש כנציג ישראלי של הנאמן אל מול נושי החברה ואל מול בית המשפט בארץ. באותה החלטה עמדתי גם על הסמכויות שיוקנו לעו"ד בלטמן, וכך ציינתי שם:

"ימונה על ידי הנאמן עו"ד ישראלי שישמש כנציגו בישראל. שמעתי כי יתכן ועו"ד בלטמן כבר עומד בדרישה זו. הנציג בישראל ישמש כתובת ניהולית ומשפטית מטעם החברה והנאמן, ובאמצעותו יוכלו הנושים הישראליים להגיש תביעות חוב, להעביר עמדותיהם לבית המשפט בארה"ב, במידה ויידרשו, להתעדכן בהתקדמות ההליכים ולקבל מענה לשאלות לגבי מעמד נשייתם..."

לימים, כשלו הליכי ההבראה בארצות הברית, וכן בארץ, ובעקבות כך ניתן צו לפירוק החברה, ועו"ד אהד בתרון מונה לה למפרק. ביני לביני, נגבו סכומי כסף נכבדים על ידי עו"ד בלטמן, העולים - על פי הדיווח שמסר הוא עצמו - לכדי 215,000 ש"ח וכ-192,500$. דא עקא, שמתוך סכומים אלו הועברו למפרק החברה רק כ-100,000 ש"ח וכ-5,850 $ בלבד.

ההפרש נבע בעיקרו משכר טרחה בסך של כמעט 600,000 ש"ח (בתוספת מע"מ) שגבה עו"ד בלטמן כשכר טרחה בגין פעולותיו במשך שמונת חודשי פעילותו כבא כח הנאמן בארה"ב. פניותיו של המפרק לעו"ד בלטמן לא הועילו, ומכאן בקשה זו, במסגרתה נתבקשתי להורות לעו"ד בלטמן להשיב את הסכומים הנ"ל לקופת המפרק.

עו"ד בלטמן, מצידו, טוען כי הוא אינו הכתובת הנכונה לבקשה זו, באשר הוא פעל רק כשלוחו של הנאמן בארה"ב, וכי השכר שנגבה על ידו אושר לו על ידי בית המשפט בדלאוור. עו"ד בלטמן אף טוען כי מכיוון שקופת הנשייה בארה"ב חולקה זה מכבר, הרי שלא ניתן עוד לפנות לעו"ד סטנזיאלה בארה"ב כדי שישיב את הסכומים, והוא מבקש למחוק את הבקשה מפאת שיהוי. חוששתני כי טענותיו של עו"ד בלטמן אינן מתיישבות עם כל הגיון, ומוטב היה להן אלמלא נטענו.

כפי שצויין לעיל, צו הקפאת ההליכים שניתן כנגד החברה בארה"ב אינו חל באופן אוטומאטי על נכסי החברה בארץ, ובהעדר צו של ערכאה שיפוטית מקומית, אין לו, למעשה, כל תחולה. צו כזה אכן ניתן על ידי ביום 28.5.2000, אך בכפוף לסייגים מסויימים. הסייג המהותי הנוגע לעניינו הוא כי נכסי החברה בארץ ייוחדו, בראש ובראשונה, לפרעון החובות בארץ, בהתאם לדיני הקדימות שבדין הישראלי .

איני משוכנעת כי לעו"ד בלטמן אכן ניתנה סמכות לגבות חובות בשם החברה באותה העת, שכן מינויו נעשה לצורך יצירת קשר בין נושי החברה בארץ לבין הנאמן בארה"ב. עם זאת, וכיוון שהמפרק לא טען כי הכספים נגבו על ידי עו"ד בלטמן שלא כדין - לא אתעמק בשאלה זו. מכל מקום, אין חולק כי כל סמכות שניתנה לעו"ד בלטמן, ניתנה לו בכפוף לאמור באותה החלטה.

אם ביקש עו"ד בלטמן לגבות שכר על פעולותיו, הרי שככל בעל תפקיד, היה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה, לפרט בה את השכר המגיע לו, לדעתו, ואת הנימוקים לכך. אם היה בית המשפט מגיע למסקנה כי לעו"ד בלטמן אכן מגיע שכר בגין פעולותיו - היה משולם לו שכר זה מתוך קופת הפירוק, בהתאם לדיני הקדימות הנהוגים .

אלא, שעו"ד בלטמן בחר לעשות דין לעצמו, ולגבות את השכר מתוך הכספים שנגבו על ידו, וזאת ללא אישור של כל ערכאה שיפוטית בארץ. עו"ד בלטמן אמנם טוען כי אינו כפוף לסמכותו של בית משפט זה או לדיני הקדימות הנוהגים בארץ, באשר הוא שימש כבא כוחו של הנאמן בארצות הברית, אלא שנשמט מזכרונו, אולי, כי הכספים שנגבו על ידו לא נגבו מתוך נכסיו של הנאמן בארה"ב - אלא מתוך נכסים המוקנים, בראש ובראשונה, לנושי החברה בארץ.

כמובן, שהסכמי השכר שבין הנאמן בארה"ב לבין עו"ד בלטמן אינם מעניינו של בית המשפט, אך זאת כל עוד הם משולמים לו ישירות על ידי עו"ד סטנזיאלה . כמובן, שלא עמדתי על טיב היחסים בין השניים, ואין זה מתפקידי לעשות כן. דבר אחד ברור - כיוון שמסת נכסי החברה בארץ לא הספיקה לפרוע את מלוא חובותיה של החברה לנושיה שבארץ, הרי שלנאמן בארה"ב אין כל נכס ממנו הוא יכול להפרע, בארץ, ובכלל זה הסכומים שנגבו על ידי בא כחו, עו"ד בלטמן. משכך, וכיוון שכידוע, אין אדם יכול להעניק את שאינו שלו, הרי שכל התחייבות שנטל על עצמו הנאמן בארה"ב בהסתמך על נכסי החברה בארץ, הינה חסרת תוקף כלפי המפרק - עו"ד בתרון, גם אם קיבלה את אישורו של בית המשפט בדלאוור - וזאת אלא אם קיבלה את אישורו של בית המשפט הישראלי.

לענייננו, ספק רב אם אישור כזה היה ניתן, מה עוד שמדובר בשכר גבוה בצורה החורגת מכל תחום סבירות - הרי השכר שנגבה, באופן עצמאי , על ידי עו"ד בלטמן, עומד על כ-600,000 ש"ח, וזאת בגין ייצוג לתקופה של כשמונה חודשים בלבד. יתרה מכך, השכר שנגבה מהווה כ-80% מהסכומים שנגבו על ידי עו"ד בלטמן !

יוער, כי בעת שהחברה היתה מצויה בהליכים בינלאומיים נמנעתי מלמנות בעל תפקיד לחברה בארץ, וזאת לבקשת הנאמן בארה"ב, וכדי שלא לפגום בהליכים המתנהלים ברחבי העולם, ולא לסכל את נסיונות ההבראה של החברה. הצדדים לאותו דיון הגיעו להסכמה בעניין, והדבר אף מצא את ביטויו בהחלטתי הנ"ל, שם קבעתי כך: