החלטה בתיק פשר 1357/03

מונחת בפני בקשת כונסת הנכסים לחברת מיאב ו-ב.ב. (להלן: "החברות") להורות למשיבים, שהם גיסו וגיסתו של מי שהיה בעל השליטה בחברות, אריה גבעוני, להמציא לעיונה מסמכים שונים הנוגעים לעבודות בניה, שיפוץ ונגרות שביצעו החברות בביתם הפרטי של המשיבים בין השנים 2001-2002 - ערב קריסתן של החברות. עלות העבודות שבוצעו מוערכת על ידי הכונסת בכ-500,000$, ועל פי הרישום בכרטסת הנהלת החשבונות של החברות שילמו עבורה המשיבים רק כ-230,000 ש"ח.

המשיבים, המתנגדים למסירת המידע, טוענים כי בקשת הכונסת "אינה מבוססת על מידע מוסמך או נתונים מוצקים, אלא על רכילות עיתונאית ומקורות עלומים" , כלשונם, וכי אינה אלא נסיון לבצע "מסע דיג" אחר ראיות. לטענתם, אם ברצונה של הכונסת לקבל את המסמכים עליה להגיש תביעה אזרחית, ולנקוט במסגרתה בהליך של גילוי מסמכים.

איני יכולה לקבל את טענותיהם של המשיבים, ומוטב אם היו נמנעים מלהעלותן:

שתי החברות מצויות בפירוק, ומשכך חל עליהן סעיף 288 לפקודת החברות. סעיף זה מסמיך את בית המשפט , למעשה, לחקור כל מי שיש לו מידע בדבר נכסי החברה [ר' ע"א 1211/96 עו"ד יורם כהן, מפרק אדאקום טכנולוגיות בע"מ נ' נשיונל קונסלטנטס , פ"ד נב(1)481 (להלן: "עניין אדאקום")]. סמכות זו כוללת את האפשרות לדרוש גילויים של מסמכים. יוער, כי בהתחשב באופיים המיוחד של תיקי הכינוס של חברות אלו, יתכן וגם אם לא היו ניתנים כנגדן צווי פירוק, עדיין הייתי רואה לנכון להחיל עליהן את סעיף 288 הנ"ל, שכן איני רואה כל הבדל ממשי ומהותי בין מלאכתה של הכונסת בתיקים אלו לבין מלאכתו של מפרק. מכל מקום, בשלב זה, וכיוון שהחברות ממילא מצויות בפירוק, אין צורך להדרש לשאלה זו והיא תיוותר בצריך עיון.

אם אכן נכונה טענת המבקשת ושוויין של העבודות עולה במידה ניכרת על התמורה ששולמה לחברות בעטיין - וכמובן שאיני מתיימרת לקבוע דבר לעניין זה, בשלב זה - הרי שחובם של המשיבים לחברה הינו בגדר נכס של החברות שהמידע לגביו מצוי בידי המשיבים, ומשכך ראוי כי ימסרו את המידע לכונסת הנכסים.

כמובן, שגם אם צודקים המשיבים בטענה כי המידע שבידי הכונסת מועט אין בכך כדי להביא לדחיית בקשתה, שהרי בדיוק לשם כך נדרשים הם להמציא את המסמכים!!! כידוע, לא אחת מצויים בעלי תפקיד בנחיתות אינפורמטיבית אל מול בעלי העניין בחברה, ותכליתן של סמכויות החקירה המוענקות לבית המשפט הוא לגשר על פערי מידע אלו (ר' פסק הדין בעניין "אדאקום" הנ"ל). מובן שבית המשפט אינו חייב לעשות את מלאכת החקירה בעצמו, אלא הוא רשאי להסמיך בעל תפקיד מטעמו לעשות כן - ולעניינו, איני רואה מניעה כי תפקיד זה יוטל על הכונסת.

גם טענת המשיבים לפיה תכלית הבקשה הינה לנהל "מסע דיג" לגילוי ראיות לצורך הגשת תביעה אין בה כדי להביאני לשנות מדעתי. מטרתו של ההליך המשפטי, ככלל, הינו הגעה לחקר האמת. "פקיד בית המשפט" מעצם הגדרת תפקידו, מחוייב לאמות מוסר גבוהות מהרגיל, ואין מקום לייחס לו כוונה להשיג יתרון דיוני כלשהו על ידי גילוי מסמכים מוקדם, ההפך הוא הנכון - בדרך כלל המידע שבידי בעל התפקיד חסר, ובטרם יחליט אם לנקוט בהליך מסוים, אם לאו, ראוי כי ידע בפני איזו תשתית עובדתית הוא ניצב וישקול צעדיו בהתאם.

עמדתי על הדברים בהחלטתי מיום 4.7.2004 בעניין פש"ר 1458/03 (בש"א 21900/03) מפרק חברת ש.ר.מ. שיווק מאור בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' :

"קודם שינקוט בעל תפקיד בהליך משפטי כלשהו, מתבקש הוא לבדוק האם באמת ובתמים קיימת לו עילת תביעה. אם  בתום חקירותיו ובדיקותיו מגיע הוא לכלל מסקנה כי אין בנסיבות המקרה שבפניו כדי להקים עילת תביעה שומה עליו להמנע מהגשתה. פעמים רבות, כבמקרה דנא, המידע שבידי בעל התפקיד מוגבל...על מנת שיוכל בעל התפקיד לשקול נכוחה אם להגיש תביעה או לא, הרי שיש להניח בפניו את כל החומר הנוגע להליך הצפוי"

ממילא, לא ברור איזה טעם יש להטיל על קופת הנושים (וגם על המשיבים, לעניין זה) את ההוצאות הכרוכות בניהול הליך משפטי שעה שההליך יכול להמנע, מניה וביה, על ידי הליך גילוי מסמכים פשוט, אם יעלה מהם כי אכן אין בסיס להגשת התביעה. חזקה על כונסת הנכסים, המשמשת ידו הארוכה של בית המשפט, כי לא תעשה כל שימוש לרעה במידע הנמסר לידה, וממילא, אם כטענת המשיבים, לא קיבלו כל טובת הנאה מהחברה - אזי איזו מניעה עומדת כי יציגו בפני הכונסת את המסמכים המוכיחים זאת?!

כך או כך, איני מקבלת את טענת המשיבים לפיה אין יסוד לחשדותיה של הכונסת, שכן מהראיות שהוצגו בפני קיבלתי דווקא את הרושם כי האינטרס הציבורי מחייב כי חשדותיה של הכונסת ייבדקו לעמקם - אין חולק כי החברות ביצעו עבודות בניה, שיפוץ ונגרות עבור המשיבים, שהרי הדבר מופיע בכרטסת הנהלת החשבונות שלהן; אין חולק גם כי המדובר בעבודות בהיקף נרחב, שהרי המשיבים שילמו עבורן סכומים ניכרים. היקפן של העבודות נגלה בבירור גם מעיון בכתבה שהופיעה בירחון "עולם האשה" במאי 2004, שכותרתה:

" לגור בסטייל בגבעת שמואל: המעצבת חסיה גבעוני (אשתו של אריה גבעוני ואחותו של המשיב 1; ו.א.) עיצבה בית על מגרש של חצי דונם בגבעת שמואל... "

הכתבה מתארת בפירוט, ובלווית תמונות רבות, את ביתם הנאה של המשיבים ואת מלאכת העיצוב שהושקעה בו על ידי הגב' גבעוני. בתחילת הכתבה מצויין כי:

"נתוני הפתיחה היו חצי דונם, שבמרכזו בית ישן קטן. המעצבת חסיה גבעוני הותירה מהבית הזה שני קירות, שעליהם היא הלבישה 350 מ"ר בית בשלוש קומות"

אני יוצאת מנקודת ההנחה כי הצלם והכתבת שיצרו את הכתבה לא פלשו לביתם של המשיבים אלא הוזמנו אליו, ומכאן כי הכתבה נערכה ביזמתם של המשיבים ושל הגב' גבעוני, ולמצער - בהסכמתם. משכך, קשה עלי טענת המשיבים לפיה המדובר ב "רכילות עיתונאית ומקורות עלומים" - שהרי נראה, כי הם עצמם המקור לכתבה! מכל מקום, טרם הגענו לשלב בדיקת הראיות, ובשלב זה איני נדרשת לקבוע מסמרות לעניין קבילותם ומשקלם הראייתי של הדברים שנאמרו באותה כתבה.

מכל האמור לעיל מצאתי לנכון לדחות את טענותיהם של המשיבים, ולפיכך אני מורה להם למסור לכונסת הנכסים את המסמכים המפורטים במבוא לבקשתה, וכל מסמך רלוונטי נוסף שיש ברשותם, וזאת בתוך 7 ימים. מוטב כי המשיבים ישכילו לשתף פעולה עם הכונסת מבלי שהדבר ידרוש התערבות נוספת של בית המשפט.

המשיבים ישאו בהוצאות המבקשת ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ב' שבט תשס"ה (12.1.05), בלשכתי, בהעדר הצדדים.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.