החלטה בתיק פשר 1340/02

עסקינן בבקשת כונסת הנכסים מטעם בנק המזרחי המאוחד (להלן: "הכונסת" ו"הבנק" בהתאמה), כי אורה למפרקת חברת גזית שחם חברה לבניין בע"מ- בפירוק (להלן: "החברה"), לחתום בשם החברה על כל המסמכים הנחוצים לשם העברת הזכויות בדירה המצויה ברחוב אבות ישורון 6/16 בעיר אשדוד והידועה כחלקה 193 בגוש 2071 ורשומה אצל החברה (להלן: "דירה"), על שם קונה הדירה - סרגיי ניימן, ת.ז 317569895 (להלן: "קונה").

1.         החברה, עובר להליכי הפירוק בהיותה חברה משכנת, מכרה לבני הזוג בבאייב (להלן: "הלווים"\ "הרוכשים") את הדירה נשוא המחלוקת.

2.         התמורה בגין רכישת הדירה ע"י הלווים שולמה לחברה במלואה משני מקורות:

המקור האחד, הלוואה ע"ס 245,000 ש"ח שניתנה לרוכשים ע"י הבנק. הלוואה זו הובטחה ברישום משכון על זכויותיהם של הלווים בדירה. כתנאי למתן ההלוואה דרש הבנק כי החברה תחתום על מסמך התחייבות (להלן: כתב ההתחייבות). בס' 2 לכתב ההתחייבות הצהירה החברה כי הלווים זכאים, בין השאר, לזכות הבלעדית לרישום על שמם של הבעלות או חכירה לדורות בדירה, ולכן לחזקה בלעדית בה. בנוסף התחייבה החברה להעביר את הבעלות בדירה ללווים כשהיא חופשית מכל שעבוד, עיקול או זכות של צד שלישי, וזאת כאמור בס' 4 לכתב ההתחייבות.

המקור השני, הלוואה ע"ס 40,000 ש"ח אשר נטלו הרוכשים מבנק דיסקונט (להלן: "דיסקונט"). להבטחת מילוי ההתחייבות ע"י הלווים עפ"י הסכם ההלוואה, העמידה החברה עצמה כתב ערבות לטובת דיסקונט.

3.         בשנת 1993 מסרה החברה את החזקה בדירה ללווים על תנאי, וזאת עד לפירעון מלוא ההלוואה שניתנה מדיסקונט בערבות החברה. עפ"י מנהל החברה, בשנת 1995 הפסיקו הלווים לשלם את תמורת ההלוואה, וכתוצאה מכך חייב דיסקונט את החברה במלוא ייתרת ההלוואה, וזאת מתוקף ערבותה.

4.         לבקשת הבנק בהיותו נושה מובטח, מונתה המבקשת בצו מיום 25.1.96 אשר ניתן ע"י ראש ההוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בת"א-יפו, לכונסת נכסים על זכויות הלווים בדירה, וזאת לשם מימוש המשכון אשר נרשם ברשם המשכונות לטובת הבנק.

ביום 25.2.01 התקשרה הכונסת בחוזה למכירת הזכויות בדירה לקונה בסכום שווה ערך ל 100,000 דולר. הסכום אשר התקבל ממכירת הדירה לא הספיק לסילוק מלוא החוב המובטח לבנק.

לאחר שאושר חוזה המכר ע"י ראש ההוצל"פ, שולמה מלוא התמורה בגין הדירה ע"י הקונה, ונמסרה לו ההחזקה בדירה. בהמשך לכך פנה בא-כוח הקונה לחברה בבקשה להמציא לו את כל המסמכים המתאימים לצורך העברת הזכויות בדירה ע"ש הקונה. בתגובה שלחה החברה לב"כ הקונה ולכונסת הנכסים מכתב בו הבהירה החברה כי לא תמציא כל מסמכים להעברת הזכויות בדירה בטרם יסולק החוב אשר לטענתה חייבים לה הלווים.

6.         לטענת המבקשת, אין לחברה זכות להתנות את חתימתה על המסמכים השונים הכרוכים בהעברת הזכויות בדירה על שם הלווים ו\ או על שם הקונה בתשלום חוב כל שהוא שנותרו הלווים חייבים לחברה.

7.         מנגד טוענת המשיבה, כי כל עוד נותרו הלווים חייבים כספים לחברה על חשבון הדירה, הרי שלא קמה להם הזכות להירשם כבעליה, ומכאן שלא קמה הזכות של הבנק כי תירשם לטובתו משכנתא. זאת ועוד, המפרקת טוענת כי אין בכתב ההתחייבות בכדי להעניק לבנק זכויות כל שהן בדירה אשר אין ללווים, וכי אף אם קמו לבנק זכויות כלשהן בדירה, הרי שזכויות אלו נדחות מפני זכויות החברה בדירה, מכוח היותה הבעלים הרשום של המקרקעין, ובכלל זה של הדירה.

עד כאן העובדות וטענות הצדדים ומכאן להחלטתי:

8.         בבחינת היחסים בין החברה לרוכשים, יכולה הייתה החברה לטעון כנגד העברת הבעלות על שם הרוכשים, עד שיפרעו חובם לחברה בגין ערבותה להלוואה מבנק דיסקונט. המפרקת אף טענה בסעיף 13 לתגובתה, כי השיעבוד הקיים לטובת הבנק הינו אך שיעבוד על זכויות הלווים בדירה, ומשלא עמדו בכל התחייבויותיהם כלפי החברה לא עומדת להם הזכות להירשם כבעלי הדירה.

אלא שבבחינת היחסים בין החברה לבין הבנק,  עולה מכתב ההתחייבות כי החברה יצרה מצג כלפי הבנק לפיו ללווים זכות בלעדית להירשם כבעלי הדירה, וזאת מבלי שצוין כל תנאי נוסף לרישום ומבלי שצוין דבר לעניין סוגיית ההלוואה הנוספת מדיסקונט. בעניין זה אוסף כי מצב בו חברה מעונינת למכור דירה, ולשם כך ניצבת כערבה בעבור הלוואה אשר הבנק (דיסקונט) מעביר לרוכשי הדירה, הוא לכל הפחות מצב תמוה.

עתה אין החברה יכולה לטעון כלפי הבנק כי זכויותיהם של הלווים בדירה, אשר שועבדו במסגרת הסכם ההלוואה, כפופות לפירעון החוב בגין מימוש הערבות שהעמידה החברה לנושים מול דיסקונט.

9.         לא זאת אלא אף זאת, עם קבלת כספי ההלוואה מדיסקונט שולמה למעשה מלוא התמורה לדירה. החוב אשר נוצר לרוכשים כלפי החברה צמח מאוחר יותר, עקב הערבות שהעמידה החברה עצמה להלוואה אשר נטלו הרוכשים. מרגע שלא עמדו הרוכשים בהתחייבותם כלפי דיסקונט, והחברה נאלצה לשלם את ממקורותיה הכספיים את החוב בשל ערבותה, הרי שבאה החברה בנעלי דיסקונט, ונתונות לה הטענות המשפטיות שהיו קיימות לדיסקונט כנגד הלווים. בתחרות זכויות זו, גוברת זכותו של הבנק בעל השעבוד על זכותו של דיסקונט בכספי התמורה ממימוש הדירה, וממילא גוברת זכותו של הבנק על זכותה של החברה, מרגע שזו נכנסה בנעליו של דיסקונט.

10.        לאור הדברים, אני מחליטה כי לבנק עומדת הזכות לפרוע את החוב כלפיו, וכי זכות זו גוברת על זכותה של החברה בדירה. לפיכך מוטל על המפרקת לחתום בשם החברה על כל המסמכים הנחוצים לשם העברת הזכויות בדירה לקונה. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום י"א בכסלו, תשס"ו (12 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.