החלטה בתיק פשר 1313/06

מונחת בפני בקשתו של מפרק חברת הגרה אופנה (1988) בע"מ (להלן: "המפרק" ו"הגרה", בהתאמה), כי אורה לעו"ד ישי בית-און (להלן: "המשיב"), להעביר לרשותו את כל הכספים והשיקים המוחזקים בידיו מתוקף נאמנות עבור החברה. זאת, בהמשך להחלטה קודמת של בית משפט זה, אשר חייבה את המשיב בהמצאת דיווח מלא ואסמכתאות על מה שנעשה בכספים.

המשיב (במסגרת תגובתו שהוגשה בלא תצהיר תומך) מעלה הסתייגות מסויימת מהבקשה כפי שהוגשה, ובעיקר עותר לכך כי העברת הכספים תותנה בכך כי תוסר מעליו "כל אחריות בנוגע לנאמנות", סייג לו מתנגדים המפרק וכונס הנכסים הרשמי בכל תוקף. כמו כן, מעלה עו"ד בית-און תמיהה בדבר היכולת להעביר את הכספים, וזאת נוכח הפגיעה הפוטנציאלית בצדדי ג' (ככל הנראה חברת נקס בע"מ, כפי שיפורט בהמשך).

בעוד הבקשה תלויה ועומדת, הגישו בעלי מניות וצדדים קשורים שונים תגובות לבקשה, במסגרתן הטיחו זה בזה, וחלקם אף בעו"ד בית-און, האשמות קשות אשר יוער כבר עתה, כי אין כל צורך להכריע בהן במסגרת בקשה זו. חברת נקס, חברה הקשורה אף היא להסכם הנאמנות, מתנגדת לבקשה ומעלה טענות לגבי הכספים; כמו כן, מועלות על-ידה טענות של אי-התאמת הבקשה למסגרת של בקשה למתן הוראות, וטענה כי לא ניתן להעתר לבקשה בלא הליך מתאים לחילופי נאמנים.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי עסקינן במחלוקת משפטית גרידא, שאינה מצריכה בירור עובדתי כלשהו, וכל עניינה סוגיית זכאות המפרק ליטול את הנאמנות לידו, וכן בשאלת בקשת הפטור מאחריות שמעלה עו"ד בית-און. אי לכך, אין לי אלא לתמוה על הדרך בה מעלה נקס, כמעט כלאחר-יד, טענה של "אי התאמה לבקשה למתן הוראות", וזאת נוכח "מחלוקת עובדתית" אשר אף אם קיימת, אין כל צורך להכריע בה במסגרת הבקשה הנוכחית. לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי שבתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, וליתן החלטה שלא במעמד הצדדים.

1.         ראשיתם של המאורעות נשוא בקשה זו בהסכם שנחתם בשנת 2003, לפיו מכרה הגרה לחברה בשם א.ל סיס אדמין בע"מ את המלאי העסקי שהיה ברשותה, וכן את זכות השימוש במותג "הגרה", וזאת בהסכם בן חמש שנים הכולל אופציית הארכה. בין הצדדים התגלעו מחלוקות, אשר הביאו לחתימת הסכם פשרה, אשר נערך בכתב-ידו של עו"ד בית-און. הסכם זה חילק את התשלומים בהם חבה אדמין לסכום של 660,000 ש"ח, אשר ישולם ב-44 תשלומים בסך 15,000 ש"ח כל-אחד, והיתרה של כ-1,340,000 ש"ח תשולם במידה ותמומש האופציה של אדמין לרכישת המותג "הגרה".

זאת ועוד; באותו הסכם פשרה נקבע, כי הכספים שישולמו יוחזקו בידיו הנאמנות של עו"ד בית-און, עד ל"הסרת המכשולים למימושם בידי צדדים שלישיים". בין הצדדים השונים נטושה סדרת מחלוקות על הסכומים שהועברו לעו"ד בית-און בפועל, כאשר חלק מהם מעלים כנגד האחרון טענות קשות ביותר (אותן הוא מכחיש), כולל שימוש לא מורשה בכספים ונטילה מהם לכיסו הוא במסגרת "שכר-טרחה" אשר לו, לכאורה, לא היה זכאי, או למצער לא היה זכאי לקזזו מקופת הנאמנות. לטענת המפרק, מסר לו עו"ד בית-און כי בקופה מצוי סכום קטן יחסית (קטן בהרבה ממה שמצוי שם לטענת המפרק), וכי סכום זה מגיע לו כדמי שכר-טרחה. לטענת עו"ד בית-און (אשר כזכור, אינה מגובה בתצהיר), השיג אישור בכתב מחברת אדמין לנטילת שכר-טרחה מכספי הנאמנות, וכן של בעלת המניות של החברה בפירוק, גב' אלמביק - עניין השנוי במחלוקת חריפה בינו לבין בעלת המניות דנן, המכחישה טענה זו בכל תוקף.

2.         לאחר הסכם הפשרה, נערכו מספר עסקאות נוספות, שעקרן המחאה שערכה חברת אדמין לזכויותיה על-פי ההסכם הראשון. בין היתר, הועבר חלק מהזכויות לחברה נוספת המצויה בשליטתו של מר סלהוב, בעל השליטה באדמין - חברת נקס נטוורקס בע"מ; מאוחר יותר, העבירו אדמין ונקס את זכויותיהן לפי ההסכם לחברה אחרת, הגר אופנת מעצבים בע"מ, ומשם נעשה מכר לחברה אחרת - מ.א צדיק פתרונות אופנה בע"מ, זאת בכפוף לסעיף מפורש בהסכם המכר, לפיה תמשיך חברת צדיק לשלם לחברת נקס 15,000 ש"ח בחודש עבור זכות השימוש במותג. לטענת המפרק, הסתבר לו בדיעבד כי אדמין נקלעה להליכי חדלות פרעון, ואילו בא-כוחה של חברת צדיק טען כי אין לו מערכת יחסים אלא עם חברת נקס בלבד.

3.         בעל מניות המיעוט בחברה, מר סלע, מפנה את בית המשפט להליכים בהם נקט כנגד גב' אלמביק, במסגרתם ניתן צו מניעה כנגד החברה ובעלת השליטה, לאיסור כל דיספוזציה בנכסים המהותיים של החברה, לרבות המותג, אלא אם תנתן לכך הסכמתו. אי לכך, טוען מר סלע, כי כל מסכת ההסכמים, יצירת הנאמנות ותשלום שכר-הטרחה לעו"ד בית-און, נעשו תוך התעלמות מוחלטת מצו שיפוטי. כמו כן, מעלה גם מר סלע טענות קשות כנגד עו"ד בית-און; עוד, לגרסתו, פסקו עד מהרה כל התשלומים מאדמין ונקס. יוער כי מר סלע וגב' אלמביק, חרף המחלוקות והסכסוך הנטוש ביניהם, מסכימים שניהם לבקשתו הנוכחית של המפרק.

4.         חברת נקס מתנגדת לבקשה; מעבר לטענת אי ההתאמה שנדונה בראשית החלטתי זו, מועלית הטענה כי עניין לנו ב"נאמנות כפולה" הקיימת גם לטובתה, ואין למפרק, הבא בנעלי חברת הגרה, יותר זכויות בה מאשר היו לחברה עצמה. משלא הראה המפרק, לשיטתה, כי התקיימו תנאי הנאמנות, דין בקשתו להדחות.

עיקר טענותיה של נקס לגופו של עניין, הינן כי יש לקרוא את ההסכם "כחלק ממכלול רחב יותר" אשר לא בא זכרו בלשון ההסכם; זאת, נוכח מיקום ועיתוי החתימה (במסדרון בית המשפט), מצב ההליכים האזרחיים שהתנהלו באותה עת בין הצדדים, ורצונו של מר סלהוב להמשיך בשיתוף פעולה עם הגרה. אי לכך, לשיטת נקס, יש לראות בהסכם הפשרה חלק בלתי נפרד מהסכם שיווק קודם יותר, ואי לכך, לשיטתה, אין הסכם הפשרה מחייב את אדמין מעבר לחיובי עבר שלהן במסגרת אותו הסכם שיווק, והעברת כספים לפי ההסכם תבוצע אך ורק במסגרת "התחשבנות סופית" בין הצדדים.

עד כאן עובדות המקרה וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי;

5.         עניין לנו בבקשתו של מפרק, לקבל לידיו כספים ושיקים המופקדים בנאמנות. זאת כאשר מעיון בחוזה אשר יצר את הנאמנות, נקל לראות כי עסקינן בנאמנות שנועדה - כולה או למצער בעיקרה, למען ובעבור החברה בפירוק . אין עסקינן אלא בדרך להחזקת כספים אשר נועדו, במפורש, כתשלום עבור שימוש ברכוש שהיה רכוש החברה, ואשר לתמורתם (ואין נפקא מינא לעניין זה, מיהו הגוף החב בתשלום) היא זכאית.

אף אם לחברת נקס או לכל גוף אחר טענות בדבר קיזוז אפשרי, מהות החיוב וכיוצא באלו, הרי שספק גדול בעיני האם הדבר הופך אותה למעין "שותפה" של החברה בנאמנות; קל וחומר שאין הדבר יכול להפוך את היוצרות; אי לכך, קשה עלי הטענה כי נקס הינה מוטבת הנאמנות; למצער, היה על נקס לתמוך את הדבר בראיות מוצקות ומפורשות, דבר אשר ספק גדול בעיני אם נעשה בנסיבות המקרה, וזאת בלשון המעטה.

6.         אלא, שהמפרק אינו עותר, בשלב זה, לחלוקת כספי הנאמנות בין נושי החברה, אלא עותר אך לקבלת הכספים, השיקים והמסמכים לידיו הנאמנות, וזאת במטרה לערוך בירור מקיף של קורותיהם, הסכומים הנוספים להם זכאית קופת הפירוק, אם בכלל, ומסכת העסקאות המורכבת הכרוכה בנאמנים.

לשון אחר; אין בהעתרות לבקשה הנוכחית בכדי להצהיר על בעלותה המוחלטת של החברה בפירוק בכספים, באשר הדבר עשוי להיות כפוף לבירורים נוספים ולהעלאת טענות בידי צדדים מעוניינים (כגון נקס). מאידך גיסא, אין עסקינן אף בבקשה המוגשת לפי דיני הנאמנות הכלליים, שעניינה "חילופי נאמנים" גרידא, במובן זה שהמפרק יבוא בנעליו של עו"ד בית-און כמנהל "הנאמנות ההיסטורית" שנקבעה בין הצדדים.

מהו, אם כן, פירושה המשפטי הנכון של בקשת המפרק?