1. זוהי בקשה שנייה במספר לצו כינוס המוגשת על ידי החייב.
החייב יליד 1947. בבקשתו הצהיר על חובות בסך 3,591,791 ש"ח ל-9 נושים.
2. הכונ"ר מתנגד למתן צו כינוס לנכסי החייב.
הכונ"ר מטעים כי בקשה קודמת שהגיש החייב (פש"ר 150/01) נדחתה לפני כ-5 שנים, בלא שהוכרז פושט רגל. החייב בחר שלא לערער על ההחלטה והיא הפכה חלוטה.
בהליך הקודם, טען הכונ"ר כדלקמן:
"החייב נקלע לחובותיו בשל חתימה על מספר רב של ערבויות, וזאת למרות שכבר נפתחו נגדו תיקים בהוצל"פ בשל ערבויות שקדמו להן. הדעת ניתנת [צ"ל נותנת]
כי משנוכח החייב כי פעולותיו אלה יוצרות התחייבויות מרובות ושאין בידו לשאת בהן, היה עליו להפסיקן לאלתר. החייב המשיך ביצירת חבות נוספים ע"י פיזור שיקים ביודעו כי אין לשיקים אלו כיסוי..."
ב"כ הכונ"ר טוענת כי הבקשה נסמכת על אותן נסיבות שעמדו ברקע ההחלטה הקודמת. בנוסף, נראה כי מאז ההליך הקודם צבר החייב לפחות 2 נושים חדשים ויתרת החוב גדלה ב-1.8 מיליון ש"ח.
4. בתגובתו מיום 18.3.07 טען החייב כי הוא נכה בשיעור 100%, הנתמך הוא, אשתו ובתו בת ה-30 המתגוררת עימם, מקצבת נכות של המל"ל בסך כ-3,150 ש"ח בחודש. החייב ומשפחתו מוכרים היטב ללשכה לשירותים חברתיים בדלית אל כרמל מחמת עוניים.
טעה הכונ"ר משקבע מסקנותיו בצורה נחרצת ובשלב כה מוקדם של ההליך, מבלי שתתאפשר לחייב הזדמנות להוכיח את גרסתו.
לעניין הערבויות, בעת שחתם החייב על ערבויות לקרובי משפחתו, האנשים להם ערב עבדו ועמדו בתשלומים. גם הטענה כי צבר חובות עתידיים איננה נכונה ומעיון ברשימת תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגדו ניתן להיווכח כי מאז 2002 לא צבר חובות חדשים.
5. ב-25.6.07 קיימתי דיון בבקשת החייב.
החייב לא הופיע לדיון. ב"כ, עוה"ד כמאל, טען בפניי כי החייב יודע על מועד הדיון וככל הנראה נבצר מממנו להגיע בשל מחלה.
דיון ומסקנות
6. בבואו לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, ואף קודם לכן בעת שהוא מורה על צו כינוס נכסים, שומה על ביהמ"ש ליתן דעתו להתנהגות החייב ותום ליבו עובר ובמהלך הליכי פשיטת הרגל (לוין וגרוניס, מהד' שנייה, עמ' 169).
7. השיקולים שיביא ביהמ"ש בחשבון לעניין זה הם רבים ושונים. בין היתר, יבחן ביהמ"ש את אופן יצירת החובות - האם נוצרו בדרך רמייה או אגב הברחת נכסים; האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחיוביו; האם התנהגותו הייתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו ועוד כהנה וכהנה.
ביהמ"ש ישווה לנגד עיניו גם את התנהגות החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל - שהרי, ניצול לרעה של ההליך, מלמד מניה וביה על העדר תום לב.
8. הפסיקה שבה והדגישה כי חייב שלא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש, נמנע מלהתייצב לחקירה, לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם ע"י נציגי הכונ"ר, נמנע מלשתף פעולה עם הכונ"ר, צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו, נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה - כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו במהלך הליכי פשיטת הרגל.
לעניין זה, ראו: ע"א 4892/91
שבתאי אשכנזי נ' הכונס הרשמי, פ"ד מח (1)45; ע"א 5178/92
סמיר ואיטה אליהו נ' הכונס הרשמי, פ"ד מט (1)435; ע"א 6416/01
בנבנישתי נ' הכונס הרשמי, פ"ד נז (4)197; פש"ר (מחוזי-חי') 514/03
קרן עמית ואח' נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2004(3) 2871 (ניתן ביום 15.8.04); פש"ר (מחוזי-חי') 343/00
איגר נ' הכונס הרשמי, פדאור (לא פורסם) 3(1) 275; פש"ר (מחוזי-חי') 230/01
אגא עלי נ' הכונס הרשמי, פדאור 02 (3) 207 (ניתן ביום 30.1.02).
9. האמור לעיל בנוגע לשיקולי ביהמ"ש בבואו להכריז על פשיטת רגל נכון, מטבע הדברים, גם בשלב כינוס נכסי החייב. לדוגמה, אם השתכנע ביהמ"ש כי אותו חייב היה חסר תום לב ביצירת החובות ואיננו נכון לשתף פעולה עם הכנ"ר, אזי אין טעם ליתן צו כינוס, כשממילא לא יעלה בידי החייב להרים הנטל המוטל עליו בשלב ההכרזה על פשיטת רגל. בפרט, כשמוגשת בקשה נוספת לפשיטת רגל ע"י החייב. דהיינו, שעה שכבר נצברו קביעות שיפוטיות וממצאים מההליכים קודמים באשר לסוגיית תום ליבו של החייב.
10. לעניין זה אציין, כי אומנם אין מניעה שחייב שבקשתו נדחתה יגיש בקשה מחודשת לפשיטת רגל, אך שומה עליו להצביע על
נסיבות או
עובדות חדשות, שלא היו בפני הערכאה הראשונה שדנה בעניינו, המצדיקות לכאורה סטייה מכלל סופיות הדיון.