החלטה בתיק פשר 1263/04

1.         ביום 17.4.05 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך 1,387,011 ש"ח ל- 30 נושים. בין היתר, הושתו על החייב תשלומים עיתיים בסך 300 ש"ח לחודש.

2.         לגירסת החייב, כפי שהובאה בתצהירו שצורף לבקשה, לאחר סיום לימודיו בתיכון, הוא החל לעבוד בעסק שניהל אביו ושלושת אחיו בענף הבניה. לטענתו, הקבלנים והחברות איתם עבד העסק פשטו את הרגל ושיקים רבים חזרו. כתוצאה מכך, הוגבל חשבון אביו של החייב. בשנת 97 חזר אביו של החייב לעסוק בענף הבניה והקים חברה חדשה, בה עבד החייב יחד עם שלושת אחיו. החייב הצהיר, כי אביו פתח חשבון על שמו וכי פעילות החברה התנהלה באמצעות אותו חשבון, לרבות משיכת שיקים. שוב החברה נקלעה לקשיים כלכליים, כך לטענת החייב, בשל העובדה כי רוב החברות שעבדו איתן לא עמדו בתשלומים וכתוצאה מכך, נוצרו חובות רבים על שמו של החייב ונושים שונים החלו לנקוט בהליכים משפטיים נגדו. בשנת 98 הופסקה פעילותה של החברה. לאורך תקופת פעילותה של החברה לא נערכו דוחות רווח והפסד ובשל כך הוגשו נגד החייב ונגד החברה כתבי אישום ע"י מס הכנסה ומע"מ והחייב הורשע ונגזר דינו.

3.         הכנ"ר בחוות דעתו התנגד לבקשת החייב להכריז עליו פושט רגל. לטענתו, החייב לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ על כתפיו, כי חובותיו נוצרו בתום לב; נהפוך הוא, מגירסת החייב עולה, כך לטענת הכנ"ר, כי חובותיו נוצרו תוך התנהלות חסרת תום לב, שכן החייב סייע לאביו לפתוח חברה חדשה ולנהלה באמצעות חשבון על שמו לאחר שחשבון אביו הוגבל, ובכך למעשה, החייב היה שותף להטעיית נושי אביו והחברה. הכנ"ר הפנה להלכה הפסוקה בנוגע לחייבים המושכים שיקים ללא כיסוי והפותחים חשבונות בנק לאחר שחשבונות קודמים הוגבלו, לפיה, חייבים אלה אינם ראויים להגנתו של בית המשפט באמצעות מטריית דיני פשיטת הרגל. עוד טענה ב"כ הכנ"ר, כי לחייב חובות אשר יצר תוך כדי ביצוע עבירות פליליות (תעבורה ומסים).

            ב"כ הכנ"ר הוסיפה וטענה, כי כפי שנהג החייב שלא בתום לב בעת יצירת חובותיו, נוהג הוא כך בהליך הפש"ר; החייב לא המציא לכנ"ר דו"ח הכנסות והוצאות מיום מתן צו הכינוס, אינו מקפיד לשלם התשלום החודשי (300 ש"ח) שהושת עליו כסדרו, לא הפקיד את דרכונו אצל הכנ"ר וככל הנראה גם לא מסר הודעות לנושיו על מתן צו הכינוס, כל זאת בניגוד לאמור בצו הכינוס ולהתחייבויותיו להסרת מחדלים אלה בפני ב"כ הכנ"ר באסיפת הנושים. בנוסף, טענה ב"כ הכנ"ר, כי נגד החייב הוגשה תביעת חוב בדין קדימה ע"ס 421,785 ש"ח, כך שבנסיבות אלה אין כל תועלת בניהול הליכי הפש"ר.

4.         בדיון שהתקיים ביום 2.1.06, ניתנה לחייב אורכה בת 45 ימים על מנת להגיב לחוות דעתו של הכנ"ר, אך החייב לא טרח להגיב.

5.         בבוא בית המשפט לדון בבקשת חייב להכריזו פושט רגל עליו ליתן דעתו לתום לבו של החייב. תום הלב של החייב נבחן בשתי תקופות זמן. האחת, זו שקדמה לצו הכינוס, דהיינו בתקופה שבה החלה התדרדרותו הכלכלית של החייב, כאשר הכלל הוא שחובות שנוצרו בדרך רמייה יובילו לדחיית הבקשה. התקופה השניה היא זו שלאחר מתן צו הכינוס, שאז נבחנת מידת שיתוף הפעולה של החייב עם חוקרי הכנ"ר (ש. לוין, א. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, עמ' 169).

            לא אחת נפסק, כי צבירת חובות אגב ביצוע עבירות מס אינה יכולה להיחשב כיצירת חובות בתום לב (ראה: רע"א 2292/02 מריסאת פואז נ. הכנ"ר; פש"ר 1162/04 (מחוזי נצרת) בסול פאיז מוחמד נ. הכנ"ר).

            בנוסף, עשיית שימוש בשיקים ללא כיסוי, תוך ידיעה שמצבה הכלכלי של החברה המושכת אינו מאפשר לה לעמוד בהתחייבויותיה, נחשבת להתנהגות חסרת תום לב ולמעשה רמייה; היינו, מי שכך נוהג אינו ראוי להגנתו של בית המשפט באמצעות מטריית פשיטת הרגל (ראה: פש"ר (חיפה) 148/99 אבו חלא ג'מאל נ. הכ"ר).

6.         החייב במקרה דנן לא הרים את נטל ההוכחה הרובץ על כתפיו, כי יצר את חובותיו בתום לב; אדרבא, החייב מודה שסייע לאביו לפתוח חברה חדשה ולנהלה באמצעות חשבון על שמו לאחר שחשבון אביו הוגבל ומודה שהחל למשוך שיקים אף שידע שלא יהיה להם כיסוי בשל מצבה הקשה של החברה, התנהגות הנחשבת כחסרת תום לב וכמעשה רמייה. בנוסף, החייב הצהיר, כי הורשע בעבירות מע"מ ומס הכנסה, וצבירת חובות אגב ביצוע אותן עבירות אינה יכולה להיחשב כיצירת חובות בתום לב.

            לא זו אף זו, החייב נהג בחוסר תום אף לאחר הגשת הבקשה ומתן צו הכינוס, בכך, שלא הקפיד לשלם את התשלומים העיתיים שהושתו עליו כסדרם, לא המציא לחוקרים מטעם הכנ"ר מסמכים אודות ניהול העסק ולא טרח להפקיד את דרכונו חרף פניות חוזרות ונשנות.

7.         נוכח האמור, אני דוחה את הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל.

            מבוטל בזה הצו לכינוס נכסי החייב מיום 17.4.05 ועמו כל ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו מן הארץ.

ניתנה היום 02 באפריל, 2006 (ד' בניסן תשס"ו) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

מירי בן-עמי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: