החלטה בתיק פשר 1234/07

זוהי בקשתה של גב' עמית רות (להלן: "המבקשת") להתיר לה להמשיך את ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד החייב, בעלה של המבקשת, עמית עודד (להלן: "החייב") במסגרת תמ"ש 23040/07 בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, וזאת לאור צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב במסגרת פש"ר 1234/07 ביום 4/9/07.

1.         המבקשת הינה אשתו של החייב מאז שנת 1953 ועד היום. בתאריך 1/8/07 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, ובה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשת זכאית להירשם כבעלים של מחצית הזכויות בשני נכסים הרשומים בבעלותו הבלעדית של החייב, וזאת מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג שהשתרשה בפסיקה.

            בתאריך 4/9/07 התקיים בפניי דיון בבקשה שהגיש בנק דיסקונט למתן צו כינוס כנגד החייב, ובתום הדיון ניתן צו כינוס ובמסגרתו נקבע כי כל ההליכים המשפטיים כנגד החייב יעוכבו.

2.         כאמור, טענתה העיקרית של המבקשת הינה כי מכוח הלכת השיתוף היא זכאית להירשם כבעלים של מחצית מהנכסים אשר רשומים כיום על שם החייב. בנוסף, טוענת המבקשת כי לא חל עליה הכלל בדבר השיתוף בחובות, וזאת מכיוון שחובותיו של החייב לנושיו הם חובות בעלי אופי אישי, אשר מוחרגים מהלכת השיתוף.

            המבקשת טוענת כי מן הראוי לברר את טענותיה בבית המשפט לענייני משפחה ולא בבית משפט זה, כיוון שהוכחת טענותיה כרוכה בהבאת ראיות ועדים בנוגע לאופי חובותיו של החייב ובנוגע להתקיימותה של הלכת השיתוף, ודיון עובדתי וראייתי זה יהיה, ככל הנראה, מורכב, ואינו מתאים לבירור במסגרת בקשה למתן הוראות. בנוסף, טוענת המבקשת כי מן הראוי שטענותיה, אשר מצויות בתחום דיני המשפחה, יתבררו בבית המשפט לענייני משפחה, כיוון שמדובר בערכאה מיוחדת שזה תחום מומחיותה.

3.         המנהלת המיוחדת לנכסי החייב, עו"ד דורית לוי טילר (להלן: "המנהלת המיוחדת"), מתנגדת לבקשה. המנהלת המיוחדת סבורה כי ניתן לברר את טענותיה של המבקשת במסגרת בקשה למתן הוראות בפני בית משפט זה, כחלק מראיה כוללת של דיני חדלות הפרעון ובהתחשב בעמדות כלל נושי החייב.

            כמו כן, טוענת המנהלת המיוחדת כי עיתוי הגשת התביעה על ידי המבקשת, כחודש ימים בלבד לפני הדיון בבקשת הבנק למתן צו כינוס לנכסי החייב, מעורר חשד כי המבקשת משתפת פעולה עם החייב ופועלת בהנחייתו על מנת לגרוע ממכסת נכסיו במסגרת הכינוס. 

            לעניין היקף הבירור העובדתי הנדרש בסוגיה זו, טוענת המנהלת המיוחדת כי לא מדובר בבירור נרחב כפי שטוענת המבקשת ואין מניעה מעריכת בירור זה במסגרת בקשה למתן הוראות. 

4.         עמדת כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר") הינה כי מחד גיסא, קיימת לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה שהגישה המבקשת. מאידך גיסא, עמדת הכנ"ר הינה כי לבית המשפט לענייני משפחה קיימת סמכות ייחודית בתחום זה, ובמיוחד כאשר ייתכן ויידרש בירור עובדתי נרחב בנוגע להוכחת התקיימות הלכת השיתוף (על מרכיביה השונים), בשים לב לשנות הנישואין הרבות של בני הזוג, דבר שיצריך הבאת עדים וראיות. בתגובתו הכנ"ר אינו מכריע בין העמדות שהציג ומשאיר את הקביעה בדבר הערכאה הנאותה לבירור הסוגיה בידי בית המשפט.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים , מצאתי כי נסיבות המקרה הולמות שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים, ולהלן החלטתי;

5.         המבקשת נשואה לחייב משנת 1953 ועד היום. הנכסים נשואי בקשה זו הינם נכסים שנרכשו על ידי החייב בשנים 1974-1975, אשר נרשמו בזמנו על שם החייב בלבד. אמת תיאמר, הגשת תובענה לסעד הצהרתי על ידי המבקשת כחודש ימים בטרם הדיון בבקשת הכינוס מעוררת תחושה לא נוחה שמדובר בניסיון לגרוע נכסים מקופת הכינוס (לכאורה ומבלי לקבוע בשלב זה מסמרות בעניין זה) ולפגוע באופן זה בנושי החייב. אלא שאין די בכך כדי למנוע בירור בתובענה של המבקשת לגופה.

אם תוכיח המבקשת את טענותיה בדבר התקיימות מרכיבי הלכת השיתוף ובדבר היותם של החובות שיצר החייב "בעלי אופי אישי" אשר מחריג אותם מהלכת השיתוף, הרי שהמדובר בנכסים המוחרגים ממכסת נכסי החייב. לכאורה, אם אכן מדובר במקרה בו ייקבע כי מתקיימים כל התנאים האמורים (וכאמור, אינני קובעת כל ממצא בעניין זה), הרי שלמבקשת קיימת זכות חוקית לדרוש כי תירשם כבעלים, בהתאם לחלקה בנכסים, ואין כל חשיבות לשאלה מתי הוגשה התובענה. לא זאת אף זאת; הבירור בטענותיה של המבקשת הינו מהותי לצורך קביעת היקף נכסיו של החייב, אשר מהם יכולים נושיו להיפרע, ועל כן אין המדובר בתובענה זניחה כלל וכלל.

6.         נותר לקבוע מהי הערכאה המתאימה לבירור טענותיה של המבקשת. בטרם אענה על שאלה זו, ברצוני להעיר הערה כללית. מן הראוי להבדיל בין שני סוגי מקרים : הסוג הראשון הינו המקרה שבו נטענת טענת זכות של בן זוג נשוי מכוח הלכת השיתוף כנגד בן זוגו שנקלע לחדלות פרעון וכנגד נושיו (כפי שנטען במקרה דנן), אשר אם תתקבל פירושה הקטנת קופת הנושים. הסוג השני הינו המקרה שבו בן זוג נשוי אשר נקלע לחדלות פרעון מעניק לבן זוגו הענקות שונות בתקופה הסמוכה למתן צו הכינוס בעניינו, ומובן שהענקות אלו פירושן הקטנת קופת הנושים.

כאשר הדיון הינו במקרים מהסוג הראשון, נטיית בית משפט זה תהיה לאפשר בירור הסוגיה בבית המשפט לענייני משפחה, בהיותו הערכאה המיוחדת והמוסמכת בעניינים כגון דא, ובמיוחד אם בירור הטענה מצריך דיון עובדתי. לעומת זאת, כאשר מדובר במקרים מהסוג השני (אשר הינם שכיחים למדי), מובן כי הדיון בהם יתקיים במסגרת בקשה למתן הוראות בפני בית משפט זה.

אין בהערתי האמורה כדי לקבוע קביעה גורפת כי בכל מקרה בו תועלה טענה עובדתית (או משפטית) מתחום דיני המשפחה במסגרת הליכי חדלות פרעון, יעביר בית משפט זה את הדיון בטענה זו לבית המשפט לענייני משפחה. קביעה גורפת כזו אינה רצויה כלל וכלל, כיוון שיהיה בה כדי לסרבל את הליכי פשיטת הרגל ולהאריכם שלא לצורך. אסתפק בהערה האמורה וכל מקרה ייבחן לגופו בבוא העת.

במקרה דנן, סבורה אני כי יש להתיר למבקשת להמשיך בתובענה אשר הוגשה בבית המשפט לענייני משפחה, בנוגע לזכויותיה הנטענות בנכסים הרשומים על שם החייב, מכוח הלכת השיתוף. זאת, מכיוון שסבורה אני כי ייתכן ויהיה צורך, במסגרת בירור טענות המבקשת, בבירור עובדתי רחב אשר לרוב לא יתבצע במסגרת בקשה למתן הוראות בפני בית משפט זה.

לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות העניין, לא ניתן צו להוצאות. 

היום, ז' בסיון, תשס"ח (10 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.