החלטה בתיק פשר 1226/01

מונחת בפני בקשתה של חברת תים מחשבים ומערכות בע"מ (להלן: "המבקשת"), כי אתיר לה להגיש תביעה נגדית כנגד חברת גלבוע תעשיות עץ (1982) בע"מ, אשר מצויה בפירוק. עיקר המחלוקת נובעת כי החברה בפירוק ביקשה וקיבלה, מספר שנים לאחר מתן צו הפירוק, רשות להגיש תביעה כנגד המבקשת, בשל חוב שלשיטת המפרק חבה לו האחרונה.

לשיטת המבקשת, המצב בפועל הינו הפוך לחלוטין, והתביעה התקבלה אצלה, כלשונה "בתדהמה". לטענתה, לא זו בלבד כי התביעה מחוסרת יסוד וראויה להדחות על הסף, אלא שהחברה בפירוק היא החבה לה כספים רבים.

בקצירת האומר, טוענת המבקשת כי התביעה כנגדה "הגדישה את הסאה", ולאור הגשתה, זכאית אף היא להגיש תביעה שכנגד, אשר תתברר בפני אותה ערכאה אזרחית ובמסגרת אותו הליך.

המבקשת מודעת לקושי המשמעותי העומד בדרכה, באשר המועד להגשת תביעות חוב חלף עוד בשנת 2003 , ואין אף ספק כי המבקשת ידעה היטב על התנהלות הליכי הפירוק. עם זאת, טוענת המבקשת כי עצם הגשת התביעה על-ידי החברה בפירוק מהווה, בנסיבות המקרה דלעיל, נסיבות מיוחדות המצדיקות את הגשת התביעה שכנגד. בעניין זה, מסתמכת המבקשת על דברים שכתבתי במסגרת פש"ר 1285/84 גרינברג נ' יו"ש השקעות. באותו מקרה דובר, בין היתר, על כך כי במקרים רבים, מהווה הגשת תביעה על-ידי המפרק חריג לכלל האוסר על תביעת החברה במקרים שכאלו. זאת, בין היתר, אף נוכח מה שמכונה על-ידה "חוסר הצדק המשווע" שיווצר אם לא תענה בקשתה.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

1.         טרם אגש להכרעת הסכסוך לגופו של ענייו, ראוי להקדים ולהעיר; עיון בכתבי הטענות מעלה, כי הצדדים שבפני - ובעיקר המבקשת - מערבבים בטענותיהם טענות השייכות באורח מובהק לצדקתם לכאורה בסכסוך העובדתי שהתגלע ביניהם, ואשר עתיד להידון מניה וביה בערכאה האזרחית אליה פנה המפרק .

לא זאת בלבד, שאין בית משפט זה יכול או רשאי לדון "אגב אורחא" ולפסוק ממצאים בדבר צדקת אחד הצדדים באותו סכסוך מורכב שטרם נידון, אלא שמעשה שכזה היה בלתי ראוי בעליל אף נוכח הכלל השולל כפל-התדיינות ומחייב כיבוד הדדי בין הערכאות השונות.

אי לכך, אחזור ואדגיש: במסגרת בקשה זו איני קובעת כל דעה או ממצא לגבי צדקתו או העדר צדקתו של אחד הצדדים בסכסוך בשאלת החבות הכספית , אשר יוכרע בערכאה האזרחית אליה קיבל המפרק היתר להגיש תביעתו.

יוצא מכך, כי אין אני יכולה להידרש או לייחס משקל, במסגרת בקשה זו, לכל טיעון אשר "מניח מראש" בבסיסו, כי הצדק עם אחד הצדדים; בעיקר, עסקינן בנסיונה של המבקשת לבסס מקצת טיעוניה על העובדה, כי תביעת המפרק הינה "תמוהה, מופרכת ודינה להדחות על הסף"; נקודת המוצא של החלטתי זו הינה, כי בשלב זה אין לדעת מי מהצדדים הוא הצודק, והאם המבקשת או שמא החברה בפירוק היא החייבת כספים לצד שכנגד.

2.         כדי להבהיר את נקודת המחלוקת המרכזית בין הצדדים ואת הפתרון המשפטי הראוי לה, מן הראוי להפריד ולהבדיל הבדל-היטב בין שני אלו:

א.         השאלה הדיונית בעיקרה, הנוגעת לערכאה המתאימה לבירור תביעות הנוגעות לחברה בפירוק (בין אם תביעות חוב, ובין אם בקשות של המפרק כנגד צד ג', ולהיפך).
שאלה זו, של התאמה לדיון בפני בעל התפקיד ובית המשפט של פירוק, ולחליפין העברת הסכסוך לפסים של תובענה אזרחית רגילה, הינה שאלה שמסגרתה מאוזנת השאיפה לרכז את כל התביעות בפני ערכאה אחת הבקיאה בדיני הפירוק, אל מול שיקולים נגדיים אפשריים, כגון נוחות דיונית, מורכבות המחלוקת העובדתית והדיון הדרוש לפתרונה, וכן - במקרים המתאימים - שאלות של צדק הנוגעות אף למידת האובייקטיביות של בעל התפקיד.

כבר בשלב זה אעיר, כי האמירות מפסק-הדין בעניין גרינברג, כפי שצוטטו בהרחבה בכתבי הטענות, נוגעות לאיזון אינטרסים זה , הא ותו לא. זאת, באשר במסגרת הדיון והאיזון, הרי שאם ביקש המפרק עצמו לסטות מהכלל המרכז את התביעות בבית המשפט של פירוק, הרי שלעיתים קרובות אין זה ראוי או צודק "להיזכר בו" אך כדי לחסום את הצד שמנגד מלתבוע תביעה נגדית באותה ערכאה חיצונית עצמה, ובמסגרת אותו עניין.

ב.         השאלה המהותית, הנוגעת למועד שקצב המחוקק להגשת תביעות חוב; בעניין זה, חל דין ברור ונוקשה, אשר קובע כי אם לא הוגשה תביעת חוב בתוך שישה חודשים מיום המועד הקובע, הרי שלא ניתן עוד להגישה, וליתר דיוק - אותו נושה אינו יכול עוד להוציא כספים מקופת הפירוק, ואין נפקא מינא באיזו דרך דיונית הוא מבקש לפעול.

כידוע, לחסימה נוקשה זו קיים חריג, המאפשר הארכת מועד לנושה אשר, מטעמים מיוחדים, לא יכול היה להגיש את תביעתו במועד. אכן, ישנה מחלוקת בפסיקה לגבי תחולתו ו"רוחב הלב" שעל בית המשפט לגלות בפרשו את החריג, אולם אין ספק, כי עסקינן בחריג ולא בכלל, ואשר עיקרו - חוסר יכולת של הנושה (ושל נושה סביר בנעלי אותו נושה) להגיש את תביעתו במועד.

שאלה זו נפרדת ובמידה רבה "אדישה" לדרך הבירור הראויה של התובענה, האם בפני בעל התפקיד, בפני בית המשפט של פירוק או שמא בערכאה אזרחית. כך או כך, נושה שאיחר בהגשת תביעת חוב ולא הצליח להוכיח את תחולת החריג בעניינו, לא יוכל לזכות בדיבידנד כלשהו מקופת הפירוק, אף אם יעמוד לרשותו פסק-דין חלוט שאין עוררין על צדקתו.