החלטה בתיק פשר 1198/04

1.         ביום 16.11.04 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת, על פי בקשתה, בגין חובות מוצהרים בסך 300,000 ש"ח ל- 5 נושים (טופס 4 לבקשה), לעומת סך 138,463 ש"ח ל- 5 נושים (טופס 5 לבקשה). בין היתר, הושתו על החייבת תשלומים עיתיים בסך 100 ש"ח לחודש.

2.         לגרסת החייבת, כפי שהובאה בתצהירה התומך בבקשה, חובותיה לחברת "אנוש" נוצרו בגין אי תשלום מצד מפלגת העבודה לבעלה, שהעסיק לצורך מערכת הבחירות בשנת 96 את החברה, וכי הלוואות שנטלה יחד עם בעלה עקב קשיים כלכליים בחברות שהקים, חדלו להיפרע על ידם עקב קריסת החברות וכתוצאה מכך נפתח נגדה תיק הוצל"פ ע"י בנק אוצר החייל ונותרה יתרת חוב לבנק למסחר. בחקירתה בכנ"ר מיום 4.7.05, טענה החייבת, כי חובותיה נוצרו כתוצאה מהקמת חברות כושלות בתחום ההיי-טק על ידי בעלה כשהיא ערבה לחשבונות הבנק.

3.         הכנ"ר בחוות דעתו מיום 9.8.05 התנגד בתוקף לבקשה להכריז על החייבת פושטת רגל. לטענתו, החייבת לא הרימה את נטל ההוכחה הרובץ על כתפיה ולא עלה בידיה לאמת טענותיה בדבר יצירת חובותיה בתום לב; ממסקנות הכנ"ר עולה, כי:

א.      החייבת לא הציגה דוחות החברות בהן נקשר שמה, היינו, לא עלה בידיה להוכיח את טענתה, כי החברות כשלו עסקית; נהפוך הוא, בעלה טען בחקירה, כי אחת החברות בשם "מ.ס.ל אחזקות בע"מ" לא כשלה. יתירה מכך, ממסמך שהוצג ע"י החייבת עולה, כי כלל לא נערכו דוחות מבוקרים לחלק מאותן חברות.

ב.      רכישת 2 רכבים בשנת 2002 בעת שהחייבת כבר היתה נתונה בתסבוכת כלכלית מעידה על חוסר תום לב.

ג.        נסיעות החייבת לחו"ל יחד עם בעלה (4 נסיעות בין השנים 01-00) שעה שהיה פתוח נגדה תיק הוצל"פ, מעידות על העדפת רווחה אישית על פני פירעון חובות לנושים.

ד.      אי התאמה בין חובות החייבת בטופס 4 לבקשה לאמור בטופס 5 לבקשה ובנוסף החייבת, לא מיצתה את הליכי ההוצל"פ (לא אוחדו תיקי ההוצל"פ). החייבת פנתה להליכי הפש"ר לנוכח הכרזתו של בעלה לבקשת נושה כפושט רגל ולאו דווקא, כי מצבה בכי רע.

ה.      עפ"י רישומי מס רכוש לחייבת זכות בנכס מקרקעין, שהחייבת טרם המציאה מסמכים רלוונטיים בעניינו, אף שנדרשה לכך. כמו כן, לחייבת זכויות נוספות. יחד עם זאת, החייבת לא הציעה הצעת הסדר אף שמדובר בסכומים נמוכים יחסית, דבר המעיד על חוסר רצון בפירעון חובותיה לנושים.

4.         ביום 5.9.05 הגישה החייבת תגובה מטעמה שבה ציינה, בין היתר, כי הסתבכותה הכלכלית נבעה מכשל עסקי של בעלה בנוסף לבעיות רפואיות מצערות מהן סובל בעלה, כדבריה. החייבת הוסיפה וציינה, כי בעלה לא הועסק השנה מלבד חודשיים, כי הנסיעות לחו"ל היו על חשבון מעבידו של בעלה, כי הרכבים נרכשו במסגרת תנאי העסקתו של בעלה, כי אין לה מושג בענייני החברות שבעלה הקים וכי היא רשומה כבעלים באופן פורמאלי בלבד. החייבת לא הציגה אישורים ומסמכים רלוונטיים לאימות טענותיה.

5.         ביום 14.9.05 הוגש ע"י הכנ"ר דו"ח משלים, שמתייחס לטענות החייבת, ממנו עולה, כי החייבת לא המציאה את המסמכים שנדרשה להמציא ע"י הכנ"ר בעניין נכסי הנדל"ן שבבעלותה וכי לאחר בירור ובדיקה של הכנ"ר במס רכוש, מתברר כי בבעלות החייבת נכס מקרקעין הרשום על שמה בנוסף על זכויותיה בבית המגורים בקדמת צבי, אף שניסתה החייבת להטעות בדבריה הן את נציגי הכנ"ר והן את בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 5.9.05. באשר לרכישת הרכבים, אף לשיטתה של החייבת בדבר מועדי רכישתם, מתברר כי הם נרכשו לאחר שהיו לה חובות, דבר המלמד על חוסר תום לבה של החייבת. ב"כ הכנ"ר חוזר ומבקש לדחות את בקשת החייבת להכריז עליה פושטת רגל, שכן זו הוגשה בחוסר תום לב ובמטרה לנצל לרעה את ההליך וכן לאור העובדה שהחייבת לא טרחה להציע הסדר מינימאלי המבוסס על מכירת המקרקעין שבבעלותה.

6.         בבוא בית המשפט לדון בבקשת חייב להכריזו פושט רגל עליו ליתן דעתו לתום לבו של החייב. תום הלב של החייב נבחן בשתי תקופות זמן. האחת - זו שקדמה לצו הכינוס, דהיינו בתקופה שבה החלה התדרדרותו הכלכלית של החייב, כאשר הכלל הוא שחובות שנוצרו בדרך רמייה יובילו לדחיית הבקשה. התקופה השניה היא זו שלאחר מתן צו הכינוס, שאז נבחנת מידת שיתוף הפעולה של החייב עם חוקרי הכנ"ר (ש. לוין, א. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, עמ' 169).

7.         בענייננו, החייבת לא הרימה את נטל ההוכחה, כי חובותיה נוצרו בתום לב. באשר לתקופה שלאחר מתן צו הכינוס, החייבת כלל לא שיתפה פעולה עם חוקרי הכנ"ר; נהפוך הוא, החייבת לא המציאה מסמכים כפי שנתבקשה ע"י נציגי הכנ"ר אף שניתנו הזדמנויות רבות לכך. החייבת לא סיפקה תשובות משכנעות לעניין נסיעותיה לחו"ל ולעניין רכישת שני הרכבים ולא הציגה מסמכים רלוונטיים לאימות טענותיה שהועלה בתגובתה. כמו כן, החייבת לא טרחה להציע הצעה כלשהי לנושיה, דבר המלמד על חוסר רצונה לפרוע את חובותיה. סבורני, כי יש בכל אלה כדי להעיד על התנהלות בחוסר תום לב של החייבת גם לאחר מתן צו הכינוס.

8.         נוכח האמור, אני דוחה את הבקשה להכרזת החייבת פושטת רגל.

            מבוטל בזה הצו לכינוס נכסי החייבת מיום 16.11.04 ועמו כל ההגבלות שהושתו עליה, לרבות הצו לעיכוב יציאתה מן הארץ.

ניתנה היום 10 במאי, 2006 (י"ב באייר תשס"ו) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.