החלטה בתיק פשר 1159/04

1.         מהות הבקשה:

הבקשה שבפניי הינה בקשתה של המבקשת, על פיה ינתן צו מניעה זמני אשר אוסר על הנאמן או על הבנק, המשיב 1, לחלט ערבות בנקאית אשר ניתנה לטובת המבקשת במסגרת הסכם בינה לבין החברה.

בין המבקשת לבין החברה נחתם הסכם לפיו תבצע המבקשת, כקבלן משנה של החברה, עבודות אינסטלציה שונות במסגרת פרוויקט נאות יוכבד, (להלן: " ההסכם הראשון").

לטענת המבקשת אין מחלוקת כי הסכם זה הופר על ידי החברה.

עם המשך ההדרדרות במצבה של החברה, ביקשה החברה בדצמ' 2003 לגבש מעין הסדר נושים מחוץ לכתלי בימ"ש. לאור זאת, נחתם הסכם נוסף בין החברה לבין המבקשת ביום 17.12.03 (להלן: " ההסכם").

המבקשת טענה כי תכלית ההסכם היתה תשלום עבור עבודות אשר המבקשת ביצעה כבר ותמורתן לא שולמה; הסדר פעילות החברה במסגרת הפרוייקט וביצוע העבודות הנדרשות להשלמתו והסדר התשלום בגין עבודות אותן תבצע המבקשת בעתיד.

נקבע בהסכם כי במעמד החתימה תמסור החברה למבקשת שלושה שיקים עבור חובות העבר, אשר מועדי פרעונם הם 1.1.04, 1.2.04 ו- 1.3.04.

עוד נקבע כי התשלום למבקשת מאת החברה עבור העבודות שתבצע המבקשת בפרוייקט החל מיום חתימת ההסכם, תהיה בדרך של מסירת ערבות בנקאית ע"ס 150,000 ש"ח על ידי המבקשת. כנגד ערבות זו תמסור החברה למבקשת סך של 150,000 ש"ח על חשבון עבודות שיבוצעו.

בהסכם נקבע כי הפסקת ביצוע העבודות מכל סיבה שאינה באחריות הקבלן, (המבקשת) לא תהווה עילה לחילוט הערבות על ידי החברה. כלומר, הצדדים אשר צפו אפשרות של כניסת החברה להליכי פירוק או הבראה, קבעו תנאי לפיו, אם לא תוכל המבקשת להמשיך בעבודות בשל סיבה הקשורה בחברה ולא בה, לא תחולט הערבות.

בבקשה נאמר כי ביום 15.2.04 פנה הנאמן, אשר מונה במסגרת צו הקפאת ההליכים כנגד החברה, ודרש מהמבקשת לא להציג את השיק השלישי שניתן לה על ידי החברה על פי ההסכם אשר מועד פרעונו אמור היה להיות 1.3.04.

המבקשת דרשה את קיום ההסכם עימה. רק בסוף פברואר 2004 התייחס הנאמן למכתבי המבקשת וצירף למכתבו טיוטות הסכם חדש אותו ביקש לכפות על המבקשת, אגב הפעלת לחץ בלתי הוגן באשר להמשך החזקת הערבות.

המבקשת טענה כי ההסכם הופר והדגישה את נכונותה היא לעמוד בהתחייבויות על פיו.

כל אותה עת הותירה המבקשת עובדים באתר על מנת להמשיך בביצוע העבודה. זאת למרות שהחברה מפרה את ההסכם ולא פורעת שיקים שמועד פרעונם הגיע ולא משלמת חשבונות מאושרים.

המבקשת שלחה מצידה לנאמן טיוטא מתוקנת של הסכם חדש בין הצדדים בתחילת מרץ 2004.

לטיוטא זו לא התקבלה תגובה של הנאמן.

המבקשת טענה כי הנאמן סרב לקיים פגישה כלשהי בניסיון לגבש הסכמה בין הצדדים.

בסופו של דבר, כאשר לא נכנעה המבקשת ללחץ הבלתי הוגן שהופעל כלפיה על ידי הנאמן, פעלו הנאמן והבנק בעצה אחת בניסיון לחלט את הערבות.

המבקשת טענה כי הערבות ניתנה " בקשר עם מקדמה" על פי הסכם מיום  17.12.03.

הערבות הוכפפה לתנאי ההסכם ובהסכם נקבע במפורש מהו המקרה בו לא ניתן לחלט את הערבות.