החלטה בתיק פשר 1154/04

1.         ביום 22.8.04 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, עפ"י בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך 794,312 ש"ח ל- 93 נושים. בין היתר, הושתו על החייב תשלומים עיתיים בסך 500 ש"ח.

2.         יצוין, כי בהעדר התייצבות מטעם החייב לדיון מיום 9.5.05, ניתן פסק דין, לפיו, נדחתה בקשת החייב להכריזו כפושט רגל ובוטל צו הכינוס. לאור בקשת החייב ובהסכמת ב"כ הכנ"ר, הוריתי ביום 22.5.06 על ביטול פסק הדין הנ"ל.

3.         גרסת החייב, כפי שהצהיר עליה בתצהירו התומך בבקשה לגבי הסיבות להסתבכותו הכלכלית, הינה, כי החל משנת 1985 הוא עסק כעצמאי במכירת מוצרי מזון בשווקים העירוניים בלוד, רמלה ועוד וכי רכישת הסחורה נעשתה באמצעות שיקים דחויים ל- 30 או 60 יום, אותם מסר החייב לספקים; בתקופה שבין 2/87 - 2/89  ריצה החייב עונש מאסר בגין עבירות פליליות בהן הסתבך וכתוצאה מהמאסר לא היה ביכולתו לשלם חובותיו לספקים. עוד הצהיר החייב, על התחייבותו לשלם מזונות בסך 2,080 ש"ח לשתי בנותיו הקטינות מנישואיו הראשונים. בנוסף, הצהיר החייב, כי לאור מצבו הקשה, הוא נאלץ ללוות כספים בשוק האפור. בתצהיר משלים מטעמו, טוען החייב, כי במשך תקופה של 5-6 שנים הוא עבד כספק נעליים בשם נעלי ליטופית ובמהלך אותה תקופה נוצרו בינו לבין בעלי ליטופית, אלי וויקטור אלזם, יחסי חברות ואמון. לגרסתו, הוא מסר להם שיקים דחויים בגין סחורה עתידית וכן סדרה ארוכה של שיקים ריקים חתומים; עוד הצהיר, נעלי ליטופית הפכה חדלת פירעון ובעליה הוכרזו כפושטי רגל. לגרסתו, בעלי ליטופית מילאו שיקים, שנמסרו על ידו, בסכומים מופרזים ומסרו אותם לצדדים שלישיים.

4.         הכנ"ר בחוות דעתו מיום 21.4.05 המוגשת לפי סעיף 18ד' לפקודה, מתנגד בתוקף לבקשת החייב להכריזו פושט רגל; בפרק המסקנות מציינת ב"כ הכנ"ר, כי החייב תולה את כשלונו העסקי בשלוש סיבות עיקריות; האחת, ריצוי עונש המאסר, השניה, פנקסי השיקים שהעביר למר אלזם והשלישית, בריחתו של אביחי אלימלך, שעלתה במהלך חקירתו של החייב.

באשר לסיבה הראשונה, טוענת ב"כ הכנ"ר, כי מוכנה היא לקבל את גרסת החייב באשר לסיבה הראשונה, אם כי, החייב לא הרים את הנטל ולא נתן הסבר המניח את הדעת לגבי פתיחתם של כ- 60 תיקי הוצל"פ כנגדו בשנת 1996 ואילך. באשר לסיבה השניה, ב"כ הכנ"ר תוהה, מדוע לא ציין החייב בתצהירו הראשון את נושא מסירת השיקים החתומים "בלנקו", והדבר נעשה רק במסגרת תצהירו המשלים שניתן לדרישת הכנ"ר לפרטים נוספים. עוד טוענת ב"כ הכנ"ר, כי במהלך תקופה זו הורשע החייב פעמיים בגין משיכת שיקים ללא כיסוי וכבר נפסק ברע"א 9162/04 סורוצקין נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ובפש"ר (חיפה) 76/01 עמיהוד דקלה נ. הכנ"ר, כי התנהגות מעין זו הינה התנהגות חסרת תום לב. באשר לסיבה השלישית (בריחתו של אביחי אלימלך) טוענת ב"כ הכנ"ר, כי נושא זה עלה במקרה אגב חקירתו של החייב, והחייב עצמו מודה כי חתם לו על ערבות בסך 50,000 ש"ח בשנת 2002, כאשר היה כבר מסובך כלכלית ולפחות 80 תיקי הוצל"פ התנהלו נגדו באותה עת. ב"כ הכנ"ר מפנה לפש"ר (חיפה) 230/01, שבו נפסק בעניין דומה, כי "אדם הלוקח על עצמו התחייבות בדרך ערבות אישית לאחר, זאת בשעה שהוא יודע כי מצבו הכלכלי מעורער, מצביע בכך על חוסר תום לב ביצרת חובותיו".

בנוסף, טוענת ב"כ הכנ"ר, כי 37% מתביעות החוב שהוגשו נגד החייב הינן בגין קנסות, וכבר נקבע בפשר (חיפה) 376/01 מזרחי דוד נ. הכנ"ר, כי חוב שכזה אינו יכול להיחשב כחוב שנוצר בתום לב. כמו כן, טוענת ב"כ הכנ"ר, כי במחדלו של החייב לשלם את התשלומים העיתיים כסדרם, מבזה החייב החלטה שיפוטית ומנצל לרעה הליכי פש"ר.

5.         ביום 27.4.06 הגיש החייב תגובה מטעמו לחוות דעת הכנ"ר, שבה חזר על תוכן בקשתו ותצהיריו באשר לסיבות הסתבכותו הכלכלית וביקש לקבל את בקשתו ולתת לו הזדמנות לפתוח דף חדש. בנוסף, עותר החייב להפחתת התשלום העיתי באופן שישקף נכונה את מצב הכנסותיו.

6.         בבוא בית המשפט לדון בבקשת חייב להכריזו פושט רגל עליו ליתן דעתו לתום לבו של החייב. תום הלב של החייב נבחן בשתי תקופות זמן. האחת - זו שקדמה לצו הכינוס, דהיינו בתקופה שבה החלה התדרדרותו הכלכלית של החייב, כאשר הכלל הוא שחובות שנוצרו בדרך רמייה יובילו לדחיית הבקשה. התקופה השניה היא זו שלאחר מתן צו הכינוס, שאז נבחנת מידת שיתוף הפעולה של החייב עם חוקרי הכנ"ר (ש. לוין, א. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, עמ' 169).

7.         באשר לתקופה שקדמה לצו הכינוס - עיון בדו"ח החקירה המצורף לחוות דעתו של הכנ"ר ובמסקנות שבחוות הדעת מלמדים, כי הסתבכותו של החייב בחובות נבעה בעיקר בשל מסירת שיקים חתומים "בלנקו" לצד שלישי. אין להכביר במלים, כי התנהגותו זו הינה חסרת תום לב, משנהג החייב בחוסר אכפתיות באשר לגורלם של מקבלי השיקים עת ידע כי הצד השלישי יכול לעשות באותם שיקים ככל העולה על רוחו. זאת ועוד, חתימת החייב על ערבות צד שלישי כשהוא מודע למצבו הכלכלי הקשה ולהסתבכותו בחובות, אף היא מלמדת על חוסר תום לבו ביצירת חובותיו. אין בטענותיו של החייב, לגבי מצבו הכלכלי הטוב של אלימלך, שערב לו, כדי להכשיר את מעשיו. יתירה מזו, חלק ניכר מחובותיו של החייב הינם חובות בגין קנסות, וכבר נקבע בהלכה הפסוקה, כי חובות אלה אינם יכולים להיחשב כחובות שנוצרו בתום לב.

            באשר לתקופה שלאחר מתן צו הכינוס - מחוות דעת הכנ"ר עולה, כי החייב אינו משלם את התשלומים העיתיים כסדרם. בדיון האחרון מיום 22.5.06, ציינה ב"כ הכנ"ר, כי לחובת החייב 5 תשלומים בפיגור. יוצא, כי החייב נהנה מהמטריה של הליכי פשיטת הרגל אך אינו טורח לשלם את התשלומים שהושתו עליו, התנהגותו זו של החייב לאחר מתן צו הכינוס מלמדת, על התנהלות בחוסר תום לב ( ראה: פש"ר (חיפה) 512/03, קרן עמית ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי- מחוז חיפה, תק-מח 2004(3), 2871 ,עמ' 2873). החייב לא נתן הסבר להתנהלותו זו מלבד מצבו הכלכלי הקשה, כאשר עיון בתיק מראה, כי החייב לא ביקש מאז מתן צו הכינוס הפחתת שיעור התשלום העיתי.

8.         לאור האמור, אני דוחה את הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל.

            מבוטל בזה הצו לכינוס נכסי החייב מיום 22.8.04 ועמו כל ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו מן הארץ.

ניתנה היום 04 ביוני, 2006 (ח' בסיון תשס"ו) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.