החלטה בתיק פשר 1032/06

מונחת בפני בקשתם של נאמני חברת שמיר תעשיות מזון בע"מ לאשר את הסדר הנושים שגיבשו לחברה, אשר כולל בעיקרו את רכש החברה על-ידי מציע, בתנאים שנקבעו בהסדר, כפי שהובא לאישורן של אספות הנושים. המכשול העיקרי העומד בפני אישור ההסדר הינו התנגדותם של הבנק הבינלאומי הראשון לשיראל בע"מ (להלן: הבנק), ושל חברת תנובה בע"מ (להלן: תנובה), אשר מהווים לכאורה "גוש חוסם" העולה על רבע מסך מצבת הנשיה.

המחלוקת המרכזית פרי בקשה זו, הינה השאלה האם יכול בית המשפט להתגבר על ההתנגדויות ולאשר את ההסדר חרף העובדה כי שיעור התומכים בו מסך מצבת הנשיה נופל מסך שבעים וחמישה האחוזים הקבועים בסעיף 350 לחוק החברות. במסגרת זו, עולה לדיון הן הסמכות העקרונית לבצע מהלך שיפוטי שכזה, והן השאלה האם ראוי ונכון להפעילה בנסיבות המקרה דנן.
כמו כן, עולות מספר סוגיות נוספות שהעלו הצדדים; בעיקר אמורים הדברים בשאלת מעמדו של הבנק בכספי ההסדר - האם עסקינן בנושה מובטח אם לאו, עניין שעיקרו בשאלה, האם נתפסו דמי מכר השלד הבורסאי של החברה במסגרת השיעבוד הצף; כמו כן, עולה השאלה, האם קיפח ההסדר באורח בלתי חוקי את זכויותיהם של הבנק ושל תנובה, כאשר לכאורה אילץ אותם "לוותר" על זכויות כלפי החברה בלא הסכמתם. כחלק מן האמור לעיל מתעוררת אף שאלה בדבר מהותו המשפטית של הסכם אופציה שעומד לתנובה במניות החברה: האם מוסמכים היו הנאמנים להתנער מן האופציה, בין אם במסגרת ויתור על נכס מכביד ובין אם במסגרת אישור אספת הנושים, וכמו כן - האם נפל בהתנהלותם משגה דיוני, כאשר שאלת האופציה לא עלתה במפורש, לכאורה, במהלך הדיונים הרלוונטיים בהסדר.

לאחר שהתקבלו תגובותיהם של כל הצדדים, ולאחר שנערך דיון בבקשה, ניתנת החלטתי זו.

1.         הסוגיות אשר הכרעתן נדרשת בנסיבות המקרה עניינן אישור הסדר נושים, וליתר דיוק - המגבלות החלות על כוחם של בעלי התפקיד ואסיפת הנושים בכל הנוגע בטיפול בזכויות, תביעות וטענות של נושים כאלו ואחרים כנגד החברה. אין ספק, כי המחוקק הקנה בידי אספת הנושים ובידי הנאמנים סמכויות לא מעטות לפגוע בזכויות, וזאת למען מטרת העל של העברת הסדר שהינו "הרע במיעוטו", וצמצום יכולתם של נושים בודדים לנקוט בהתנהגות הנראית לכאורה כסחטנית או נגועה בנוקשות חסרת טעם שעשויה להביא להכשלת מאמצי ההבראה.

עם זאת, אין צורך להכביר מילים על העובדה, כי הסמכות והאפשרות של פגיעה בזכויותיו של נושה הינה לעולם מוגבלת , ועל בית המשפט להקפיד ולנהוג ריסון עצמי בפרשנותה, ולשמור על הדברים במסגרת הגבולות שהתווה הדין, בהתאם לאיזוני האינטרסים העומדים בבסיס מוסד הקפאת ההליכים.

2.         ה"פגיעה" המרכזית אותה מתיר הדין, הינה עצם היכולת המוקנית לרוב המהווה 75% ממצבת הנשיה להסכים להסדר, ולכפות אותו בדרך זו על מיעוט הנושים המתנגדים. אפשרות זו הינה לב-ליבו של מוסד הסדר הנושים, ובה נעוצה אחת התועלות המרכזיות ההופכות אותו לשונה ממשא ומתן על פשרה גרידא בין צדדים מסוכסכים, בהם יכול כל צד לוותר אך על אשר שייך לו, ולא על זכויותיהם של אחרים.

יוצא, כי הנאמן בהקפאת הליכים יכול אף יכול לנסות ולהעביר הסדר, אשר פוגע כביכול בזכויות נושים, כל עוד אספת הנושים נותנת את הסכמתה ברוב הדרוש; לעניין זה יוער, כי כאשר הנושים נבדלים זה מזה באינטרסים ובמעמד העקרוני שלהם (כגון: נושים מובטחים, נושים בדין קדימה ונושים רגילים), הרי שלכל אחד מהסוגים נערכת אספה משל עצמו, ופגיעה במעמדו של סוג תתאפשר אך ורק אם ניתן האישור ברוב המתאים באספת אותו הסוג . כך למשל התאפשר, בנסיבות מסויימות, להפקיע אף את תוקפן של ערבויות אישיות שמחזיקים חלק מהנושים כלפי בעלי המניות של החברה, אם וכאשר הוחשבו בעלי הערבויות האישיות כסוג נשיה בפני עצמו, ונתקבלה הסכמה של 75% ומעלה ממצבת הנשיה של אותם בעלי ערבויות אישיות.

3.         המסקנה הנובעת מכאן היא, כי מן ה"הן", ניתן להסיק אף את ה"לאו":

האיסור הבסיסי החל על הנאמן ואספת הנושים, הינו לפגוע בעקרון השיוויון - כך למשל, להחליט כי נושים שונים במסגרת אותה קבוצת נשיה יקבלו שיעור דיבידינד שונה - אלא אם ניתנה לכך הסכמתם המפורשת של כל הנושים הנפגעים מהמהלך.

באופן דומה, אין אספת הנושים יכולה או מוסמכת להחליט, כי נושה מסויים לאו נושה הוא, או כי ניתן להפחית באורח שרירותי את תביעת החוב שלו; אך ברור הוא, כי מהלך כזה יכול על-נקלה לזכות ל"רוב מוחץ" בקרב הנושים, אשר ירוויחו מצמצום תביעת חוב מתחרה - כאשר הנושה היחיד אשר עשוי להתנגד, הינו הנושה שנפגע מאותן קביעות.

מהלך כזה הינו הפרה חד-משמעית של עקרון השיוויון, ובדרך-כלל, די יהיה בו כדי לפסול את החלטת אספת הנושים או את סעיפי ההסדר אשר מכילים קביעה שכזו. אם סבור הנאמן, למשל, כי תביעת חוב פלונית הינה "מנופחת", ויש לכמת אותה על סך נמוך בהרבה, הרי שהדרך הנכונה לטפל בכך הינה באמצעות הכלי של הכרעה בתביעת החוב, או במקרים מסויימים - פניה בבקשה למתן הוראות לבית המשפט של חדלות פרעון, אשר מוסמך להכריע במחלוקות הנוגעות למצבת הנשיה או למחלוקות על נכסים בין החברה לבין צדדי ג'. בכל הנוגע לאספת הנושים, הרי שרשאי הנאמן לציין את המחלוקת וההשפעה שתהא להכרעתה על שיעור הדיבידנד הצפוי, תוך שהוא מציין את דעתו לגבי המצב המשפטי, הסיכויים והסיכונים שהדבר צופן. כך או כך, הרי בכל הנוגע למצבת נשייתו של פלוני או למעמדו בסולם דיני הקדימה, אין כל יכולת לאלצו לוותר מראש על טענותיו ב"החלטת רוב" , על כל המשתמע מכך.

4.         חלק ניכר מן המחלוקות העומדות בפני, נובעות משאלות הנוגעות לישומו של עקרון זה, ואילו חלק אחר נוגע לסוגיה - האם ועד כמה יכול בית המשפט, באורח חריג, לאשר הסדר נושים שנתמך בידי רוב הנושים ומעל 50% מערך הנשיה, אולם לא עלה בידו להגיע אל "הסך הקריטי" של 75%; הנאמנים טוענים, כי התשובה לכך היא חיובית, ואילו תנובה וכונס הנכסים הרשמי טוענים היפוכו של דבר. לראיה, מצביע כונס הנכסים הרשמי אף על ההבדל בין שתיקתו של המחוקק בעניין זה בחוק החברות המאוחר, לעומת הכנסתה של אפשרות מפורשת כזו לחקיקה המוקדמת בפקודת פשיטת הרגל.

אעיר, כי קיים הבדל עקרוני בין שני המתנגדים :

בכל הנוגע לתנובה, אין חולק על היותה נושה רגיל, שאינו מהווה לכשעצמו "גוש חוסם" של 25%. תנובה מתנגדת בחריפות לעצם אישור ההסדר , וזאת ממגוון נימוקים התוקפים את הן את הסכם הרכש והן את תניות ההסדר.

כמו כן, נטושה בין הנאמנים לתנובה מחלוקת נוספת בעניין האופציות שברשותה לרכישת מניות, אשר נטען (ולא נסתר) כי יתכן מאד ויש בהותרת האופציה על כנה, לכשעצמה, בכדי לסכל את ההסדר.

הבנק הבינלאומי חלוק עם הנאמנים בשאלה, האם הינו נושה רגיל או נושה מובטח. כאשר כונס הנכסים הרשמי מעיר, כי כך או כך, הוא מצוי במעמד שיקשה על הנאמנים להתגבר עליו (בין אם כ-100% מקבוצת הנושים המובטחים, או נושה רגיל היוצר "גוש חוסם" ביחד עם תנובה). בשונה מתנובה, אין הבנק מתנגד לעצם הרכש, אלא אך ורק לתניות מסויימות בהסדר אשר לטענתו יש בהן קיפוח חמור ובלתי חוקי של זכויותיו. עם זאת, אין הבנק מתנגד לאישור ביצוע המכר, בתנאי שלא יהיה בכך בכדי להכריע בדבר המחלוקת הפנימיות לגבי חלוקת הסכום, ואלו יוכרעו בהמשך.