החלטה בתיק פשר 1022/04

א.        ההליך

1.         לפני ערעור על החלטתו של כונס הנכסים הרשמי אשר דחה את בקשת המבקש להארכת מועד להגשת תביעת חוב.

2.         ביום 14.03.04, ניתן צו לכינוס נכסיו של החייב על פי בקשתו. ממועד זה החל מניין הימים הקבוע בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם-1980 (להלן-הפקודה), הקצוב לנושי החייב להגשת תביעות חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל.

3.         עולה, כי ביום 14.09.04 הסתיים מניין הימים, הקצוב לנושים להגשת תביעות חוב כנגד החייב. חרף זאת, הגיש המבקש תביעת חוב נגד החייב רק ביום 09.11.04, כאשר רק ביום 6.12.04, הגיש את בקשתו להארכת מועד לכונס הרישמי.

4.         כאמור, דחה הכונס הרשמי את הבקשה להארכת מועד, מן הנימוק שלא הובא בפניו כל טעם מיוחד כקבוע בסעיף 71 לפקודה.

ב.         טענות המבקש

5.         בערעורו, טוען המבקש כי הוא הנושה הגדול ביותר מבין כלל נושי החייב וכי החוב אשר חב לו החייב, ואשר עומד על סך של 326,250 ש"ח, מקורו בהמחאה שמסר לו החייב ואשר לא כובדה עקב הגבלת חשבונו.

6.         המבקש מנהל נגד החייב תיק הוצל"פ מאז 20.08.92 והוא גם הנושה היחיד שפעל במסגרת תיק האיחוד, על מנת להוכיח כי החייב מסתיר נכסים מנושיו, ולמען הגדלת צו התשלומים שניתן במסגרתו.

7.         עוד טוען המבקש, כי כאשר לא שילם החייב את התשלומים שהושתו עליו, פנה הוא בבקשה להוציא כנגד החייב צו מאסר. בבקשתו זו ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ ביום 14.03.04, קרי ביום בו ניתן צו לכינוס נכסי החייב, לפיה הבקשה נדחית שכן קיימת פקודת מאסר כנגד החייב.

8.         לטענת המבקש, פעל החייב בחוסר תום לב שעה שנמנע מלהודיע במסגרת תיק האיחוד כי ניתן כנגדו צו כינוס ואף לא ביקש עיכוב הליכים, חרף העובדה כי היתה תלויה ועומדת כנגדו פקודת מאסר. כל זאת, למען לא ידע הנושה על בקשת החייב לפשיטת רגל.

התנהלותו של החייב לכל אורך הדרך, כך טוען המבקש, היתה נגועה בחוסר תום לב.

9.         לאור התנהלותו זו של החייב, טוען המבקש, כי לא היה מודע לצו לכינוס נכסי החייב, שניתן ביום 14.03.04 וכל אותה עת פעל בחוסר ידיעה, תוך נסיונות רבים לגביית הכספים שחב לו החייב ומעולם לא הראה סימנו מחילה על החוב.

10.        עוד טוען המבקש, כי במועד הגשת תביעת החוב על ידו, טרם אושר הסדר הנושים ועל כן לו היה מקבל כונס הנכסים את בקשתו להארכת מועד, לא היה נגרם כל נזק להליך או למי מהנושים.

מאידך גיסא, טוען המבקש, דחיית בקשתו תגרום לפגיעה חסרת תקנה בזכותו לקניינו ותהיה בחזקת מתן פרס לחייב, אשר כל בקשתו להכרזתו כפושט רגל, נועדה לשם התחמקות מפרעון חובותיו.

ג.         טענות כונס הנכסים הרשמי

10.        כונס הנכסים בהחלטתו לדחות את בקשת המבקש להארכת מועד להגשת תביעת חוב, ניסמך על הוראת סעיף 24 לפקודה לפיו אין צורך להמציא את צו כינוס הנכסים לכל אחד מנושי החייב, ודי בפרסום ההודעה על דבר מתן הצו, ברשומות ובעיתון יומי. פרסום כאמור יוצר "חזקת ידיעה".

11.        עוד טוען כונס הנכסים, כי על מנת להאריך את המועד להגשת תביעות חוב מעבר לתקופת ששת החודשים, נדרש טעם מיוחד, וכי המבקש לא הצביע על טעם שכזה.

12.        במסגרת הדיון שהתנהל בפני בית המשפט ביום 09.05.05, הוסיף ב"כ הכונס הרשמי, כי במידה ויתקבל ערעורו של המבקש לא ניתן יהיה לאשר את הסדר הנושים וצריך יהיה להמשיך בהליכי הכינוס.

ד.         דיון

13.        עובדות שאינן שנויות במחלוקת :

א.         מועד ששת החודשים, הקצוב להגשת תביעות חוב, תם ביום 14.09.04.

ב.         ההודעות על מתן צו הכינוס לנכסי החייב פורסמו כדין.

ג.          המבקש הגיש את תביעתו רק ביום 09.11.04