החלטה בתיק פשר 1016/04

עסקינן בערעורה של הגברת רעות שמחה (להלן: "המבקשת") על הכרעתו של הנאמן לנכסי החייב רעות משה- בפש"ר (להלן: "הנאמן" ו"החייב", בהתאמה), במסגרתה דחה הנאמן חלקים מסוימים מתביעת החוב אשר הגישה המבקשת , היא רעייתו של החייב, החיה בנפרד ממנו.

מאז הוגשה הבקשה דנא, והונחה אף תגובת הנאמן לה, חזרה בה המבקשת מחלק מטענותיה, ואילו בעניינן של שתי סוגיות נותרה המחלוקת בעינה. האחת ; קדימותו של החוב אשר אושר למבקשת בגין תשלומי המשכנתא בהם נשאה לבדה עד ליום מתן צו הכינוס.  האחרת ; סוגית הוספת ריבית והצמדה לחוב, לאחר שאלו לא אושרו על ידי הנאמן במסגרת הכרעתו בתביעת החוב.

העובדות הצריכות לעניין;

1.         המבקשת הינה כאמור פרודתו של החייב מאז שנת 1998, אשר חולקת עימו זכויות בבית מגורים בראשון לציון, הידוע כגוש 6824, חלקה 236 (להלן: "הנכס").

בתאריך 2/7/2006, הגיעה המבקשת להסדר עם הנאמן, במסגרתו הוסכם כי הינה בעלת שני שלישים מהזכויות בנכס, וכי היא עתידה לרכוש את יתרת הזכויות בו. עוד הוסכם כי התמורה שעל המבקשת לשלם בגין השליש הנותר (הוא חלקו של החייב בנכס) תיגזר מהסכום שיאושר בתביעת החוב אשר הגישה.

בתחילה טענה המבקשת כי טענה הנאמן כאשר סרב לאשר תשלומי משכנתא בהם נשאה המבקשת לאחר מתן צו הכינוס, אולם לאור תגובת הנאמן, ומכיוון שעסקינן בחוב אשר נתגבש לאחר מועד מתן צו הכינוס, חזרה בה המבקשת מטענתה זו.

אשר לתשלומי המשכנתא בהם נשאה המבקשת עובר למתן צו הכינוס;

2.         המבקשת טוענת כי מאחר ומדובר בחוב אשר מקורו במשכנתא, הרי שיש להכירו כחוב בדין קדימה. סבורה אני כי דין טענותיה בעניין זה להידחות. ראשית אומר כי עיקרון מרכזי הנובע מיסודותיו של הליך חדלות הפירעון, הוא עיקרון השוויון בין הנושים, המעודד צמצום של החריגים המקנים קדימות לחובות מסוימים על פני אחרים, כפי שקבועים בסעיף 78 לפקודת פשיטת הרגל, וסעיף 354 לפקודת החברות. מנקודת מוצא זו יש לבחון את טענותיה של המבקשת בדבר הכללת תשלומי המשכנתא כחוב בדין קדימה.

לגופם של דברים, איני מקבלת את טענת המבקשת לפיה כיוון שמדובר בחוב אשר מקורו במשכנתא הרי שדי בכך כדי למקמו בדין קדימה. למעשה טוענת המבקשת כי משנשאה בתשלומי המשכנתא נכנסת היא בנעלי הבנק הממשכן ומתייצבת אל מול החייב כנושה מובטח . לטענה זו של המבקשת אין כל אחיזה בדין. אכן, המבקשת היא שנשאה בתשלומי המשכנתא, ובכלל זה נשאה אף בחיובים אשר רבצו לפתחו של החייב נוכח זכויותיו בשליש מהנכס. יחד עם זאת, בעשותה כן, זכאית המבקשת לחזור אל החייב לכל היותר בדרישה אובליגטורית לשאת בתשלומים בהם נאלצה היא לשאת בשמו, לצורך כיסוי חוב המשכנתא אותו היה עליהם לשלמו יחד ולחוד, ואין בכך כדי למקמה כנושה מובטחת.

3.         המבקשת מוסיפה וטוענת בעניין זה כי כשם שאישר הנאמן את חוב המזונות בדין קדימה, כך היה עליו לאבחן אף את החוב בגין תשלומי המשכנתא. בעניין זה סבורה המבקשת כי חוב המשכנתא אינו אלא חוב בגין מדורה של המבקשת אשר הינו חלק בלתי נפרד מחוב המזונות. הנאמן דוחה את טענות המבקשת בעניין זה, וטוען כי הסכם הממון שבין הצדדים הבחין במפורש בין סוגית "מזונות האישה" לבין סוגית "פירוק השיתוף ברכוש המשותף", אשר הופיע בסעיף נפרד ואשר במסגרתו התחייב החייב לשאת בתשלומי המשכנתא.

אף בעניין זה סבורה אני כי הצדק עם הנאמן. עיון בהסכם אשר נחתם בין המבקשת והחייב עוד ביום 29/4/2001 מלמד כי סוגיית המזונות הוסדרה בסעיף 3(ב) להסכם, אשר קבע כי החייב ישא בתשלום מזונות חודשי בסך 3,600 ש"ח. מעבר לסעיף זה לא הוזכר דבר בעניין חיובי מדור, ודי בכך כדי לדחות את טענתה, באשר לגישתה של המבקשת מהווה המדור חלק בלתי נפרד מחיובי המזונות , ועל כן בגין חלק זה בלבד אישר הנאמן חוב בדין קדימה. סוגיית הנשיאה בתשלומי המשכנתא הוסדרה בחלק אחר של ההסכם , ואין לראות בה חלק בלתי נפרד מהסכמת הצדדים בעניין המזונות.  זאת ואף זאת; סבורה אני כי צודק בא-כח הכנ"ר, באומרו כי תשלומי המשכנתא אין בהם כדי להיכלל בסוגיית המדור, באשר אינם אלא יצירת נכס הוני , ואין בהם תחליף לחיובי המדור, אשר לכל היותר ניתן לקבוע, כאמור, כי נכללים בסכום אשר קבע ההסכם כתשלומי מזונות.

אשר לתוספת הריבית וההצמדה בגין תשלומי המשכנתא;

4.         המבקשת טוענת כי טעה הנאמן כאשר אישר סכומים נומינליים בלבד, מבלי לקחת בחשבון את הסנקציה אשר מופיעה בסעיף 6א(5) להסכם, בו נאמר כדלקמן:

"היה והבעל יפר את התחייבותו (בגין חוב המשכנתא- ו.א) , יהא חייב לשלם פיצויים  מוסכמים בסך כפל יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת כפי שתהא בעת ההפרה. סכום זה הוא סכום אשר הצדדים מעריכים, בעת עריכת הסכם זה , כי ישקף נאמנה את הנזק שעלול להיגרם לאישה בגין הפרה זו."

5.         בתגובתו,התייחס הנאמן אך ורק לסוגיית הוספת הפרשי ההצמדה לחוב, וציין כי אינו מתנגד  למבוקש. יחד עם זאת ציין הנאמן כי ממועד ביצוע התשלומים על ידי המבקשת ועד ליום מתן צו הכינוס, היה המדד שלילי, ולפיכך יכול היה הנאמן להפחית סך של 150 ש"ח מהחוב המאושר. לא למותר לציין כי משלא עשה כן, פעל הנאמן אל מול המבקשת לפנים משורת הדין .

6.         זאת ואף זאת; הנאמן פעל לפנים משורת הדין אף בעניין הסנקציה המופיעה בהסכם הממון, עליה נסמכת המבקשת. ובמה דברים אמורים?

אמנם, יש בהחלטה זו, כמו גם בהכרעת הנאמן בתביעת החוב, כדי להכיר בסעיף המזונות כפי שנחתם בהסכם הממון בין המבקשת ובין החייב. עם זאת, אין בכך כדי להסיר את העננה הרובצת מעל הסכם זה, אשר כולל מחוות בלתי מבוטלות ומתנות לטובת המבקשת מחד גיסא, ונטילת חובות אשר מעוגנים בסנקציות מהותיות מאידך גיסא, לרבות בסוגיית הפרת תשלום חובות המשכנתא. סעיפים אלו מעלים חשש כבד כי הסכם זה אינו אלא כסות לניסיונו של החייב להרחיק נכסים מנושיו. כך למשל, קובע ההסכם כי החייב ישתדל לשתף את המבקשת לפחות אחת לשנה בנסיעות לחו"ל במסגרת עסקיו כמארגן טיולים, לרבות הוצאות טיסה ומלון (סעיף 4 להסכם). כך קבע ההסכם כי המיטלטלין יישארו בבעלותה של המבקשת (סעיף 6ד' להסכם). אם לא די בכל אלו, הרי שבמסגרתו של הסכם זה (וכפי שאושר יותר מאוחר במסגרת הסדר הפשרה מול הנאמן), העביר החייב את זכויותיו בשישית מהנכס, כך ששליש מהזכויות בו יירשמו על שם החייב, ואילו שני שלישים ירשמו לזכותה של המבקשת.

כל אלה כאמור, מטילים צל על הסכם הפשרה, אשר מעלה תמיהות וחששות בלתי מבוטלים בכל הקשור לאינטרסים של החייב בחתימתו על הסכם זה. למצער, ניתן לטעון כי הסכם זה אינו מאוזן, ועל כן יש מקום, כדברי בא-כח הכנ"ר, להתייחס אליו במשנה זהירות. חרף כל האמור לעיל, הכיר הנאמן בהוראת ההסכם בעניין תשלומי המזונות, ואף בחר לפנים משורת הדין שלא להפחית את כספי ההצמדה בגין המדד השלילי. למעשה, בעשותו כן, התייחס הנאמן להסכם זה ב"כפפות משי", וזאת כאשר סמכותו אפשרה לו לתקוף את ההסכם תוך שהוא "מציץ מעבר לפרגוד" החלטת בית המשפט לענייני משפחה.

7.         אין בקבלת תביעת החוב בעניין המזונות, כדי לקבל את כל האמור בהסכם ככתבו וכלשונו, תוך פגיעה בעיקרון השוויון בין הנושים. סבורה אני כי אותו סעיף אליו מפנה המבקשת, אשר קובע סנקציה בגובה כפל יתרת ההלוואה בגין אי תשלום המשכנתא, אינו סביר כלל ועיקר , ואף אין כל צורך בנסיבות העניין כדי לפנות כלל לסעיף העוסק בפיצוי מוסכם. זאת ואף זאת; סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה), מקנה לבית המשפט שיקול דעת, בבואו לבחון סעיף פיצויים, וזאת כאשר אין יחס סביר בין הפיצוי אשר נקבע לבין הנזק כפי שניתן לראותו מראש בעת כריתת החוזה. בנסיבות האמורות, סבורה אני כי הסנקציה אשר נקבעה בהסכם חורגת מן הסביר . דעתי בעניין מתחזקת למקרא ההסכם בכללותו, ולאור אופיו של ההסכם, כפי שציינתי לעיל. לאור כל האמור, מסקנתי היא כי יש מקום לדחות את דרישת המבקשת להכיר בסעיף הפיצוי המוסכם.