החלטה בתיק פשר 002901/99

מונחת בפני בקשתו של מר נח הרמן (להלן: "החייב"), כי אורה על הפסקת הליכי ההוצאה לפועל אשר נוקטת כנגדו חברת אפריל טרקלין ליין (להלן: "המשיבה"), מכח כתב ערבות אשר חתם החייב לחובות חברת כאריזמה בע"מ, טרם מועד מתן צו הכינוס . המשיבה מתנגדת לבקשה, וזאת הן בשל טענות דיוניות וקביעות מעין-שיפוטיות שנעשו בהוצאה לפועל, והן בשל טענה כי למרות שכתב הערבות נעשה לפני צו הכינוס, הרי שאספקת המוצרים שיצרה את החוב נעשתה לאחריו, ואי לכך, עניין לנו בחוב שאינו בר-גביה, ואין בצו הכינוס בכדי למנוע את גבייתו. כונס הנכסים הרשמי תומך בעמדת החייב.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ניתנת החלטתי זו:

1.         אחת המושכלות הבסיסיות העומדת בבסיס דיני פשיטת הרגל, הינו כי סעיף 20 לפקודה ונפקויותיו הינם בבחינת דין קוגנטי, שאין לצדדים כל יכולת להתנות עליו, במישרין או במשתמע . מרגע בו ניתן צו כינוס, הרי שחל כלל חד-משמעי, לפיו כל ההליכים כנגד החייב מוקפאים, ולא ניתן לפתוח נגדו בשום הליך בגין חוב בלתי-מובטח, מלבד ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע.

לעניין זה אוסיף ואעיר; העובדה כי נושה פלוני סבור, כי חובו התגבש לאחר צו הכינוס (טענה שתידון בהמשך החלטתי זו), אין בכך בכדי להתיר לו לעשות דין לעצמו , נהפוך הוא; אף על נושה כזה להביא את עניינו בפני בית המשפט של חדלות פרעון, שכן כאשר  הפך החייב לחדל-פרעון נעשית כל גביה מנכסיו למעשה מקופת הנאמן , ועל חשבון יתרת הנושים. יוצא, כי על נושה הטוען כי החוב כלפיו שונה מן החובות האחרים, והינו מקביל למעשה למעמד של "הוצאות פירוק" בהליך המקביל של פירוק חברה, לפנות לבית המשפט של חדלות פרעון ולהגיש בקשה מתאימה למתן הוראות. במסגרת זו, יוכל בית המשפט אשר תחום עיסוקו הוא איזון בין הליך חדלות הפרעון לבין זכויותיהם של צדדי ג', לבדוק את הטענות ולהחליט האם לדחות את הטענות, לקבלן ולהורות על תשלום סכום מקופת הנאמן, או שמא להפנות את ההליך לבירור בבית משפט אזרחי, לפי סמכותו בסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל.

2.         זאת ואף זאת; חוסר תום-לב נטען מצד החייב, אף בו אין בכדי להתיר לנושה לעשות דין לעצמו - באשר פעולתו זו פוגעת בסופו של יום דווקא בנושיו האחרים של החייב. אם וכאשר סבור נושה כי חייב פועל בחוסר תום-לב, עליו לפנות לנאמן ולכונס הנכסים הרשמי במסגרת ההליכים הקיימים בעניין זה בפקודת פשיטת הרגל - החל מבקשות שונות למתו הוראות והפעלת סנקציות הקבועות בפקודה, וכלה בהתנגדות להפטר או הגשת בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל בשל ניצולם לרעה. אלא שאין בכך, בשום פנים ואופן, היתר להמשיך ולנקוט הליכי הוצאה לפועל, כאילו צו הכינוס הינו בגדר " Void " בעבור הנושה .

יוצא, כי תהא אשר תהא התנהגות החייב, כולל הדברים אשר טען לכאורה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, אין בכך בכדי להתיר למבקשת להתעלם מצו עיכוב ההליכים ומסמכות בית המשפט של חדלות פרעון, ואין בפסק-דין שניתן בהעדר הגנה או בהחלטות של רשם ההוצאה לפועל בכדי להכשיר התנהגות שכזו. הדרך אשר היה על המשיבה להילך בה היה הגשת תביעת חוב , ולחלופין הגשת בקשה לבית המשפט של פשיטת רגל להתיר לה להחריג את עניינה מצו עיכוב ההליכים - קרי, להורות לנאמן לשלם לה את המגיע לה, כולו או חלקו, במישרין מקופתו ושלא במסגרת דיבידנד לנושי קופת פשיטת הרגל.
עוד יאמר, כי אף אם היה מוכח כי החייב הטעה את המשיבה במזיד, קרי - נקט בפעולות אקטיביות אשר נועדו להסתיר ממנה את עובדת היותו בצו כינוס, הרי שלכל היותר יש בכך בכדי להוות (בסייגים ותנאים מסויימים) עילה להארכת מועד בהגשת תביעת החוב. זאת, בין היתר, אם היתה המשיבה מוכיחה כי הגישה את תביעת החוב בלא שיהוי , מרגע בו נודע לה בפועל כי כנגד החייב ניתן צו כינוס.

בשולי הדברים יוער, כי אמנם אין בית המשפט של חדלות פרעון יושב כערכאת ערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל, אלא שמתן נפקות להחלטות אלו כנגד קופת הנאמן תעשה אך ורק לפי דיני פשיטת הרגל , כולל דיני הוכחות חוב.

עוד יוער, (ובלא לקבוע מסמרות בעניין זה) כי ספק אם עמדה המשיבה בדרישה זאת, באשר מנסיבות המקרה עולה כי המשיכה בהליכי גביה אינדיבידואליים בהוצאה לפועל, אף זמן רב לאחר שידעה היטב כי ניתן צו כינוס. אלא, שמאחר ואין אנו דנים כעת בבקשה להארכת מועד, אין טעם להוסיף ולהעמיק בסוגיה זו.

3.         עתה, מן הראוי לבחון את לב הסכסוך בין הצדדים. אין מחלוקת בין הצדדים כי כתב הערבות מכוחו נתבע החייב, נחתם טרם מועד צו הכינוס . אלא שטענת המשיבה היא, כי הסוגיה הקובעת לענייננו היא מועד יצירת החוב , קרי  - המועד בו יצרה החייבת העיקרית (קרי, חברת כאריזמה) חוב בגין ציוד שתמורתו לא שולמה, ובגינו ביקשה המשיבה להפעיל את אפיק הגביה הנוסף בדמות ירידה לנכסי הערב.

עם טענה זו לא אוכל להסכים.

כתב-ערבות, בבסיסו, אינו אלא התחייבות חוזית , כמוהו ככל חוזה אחר שחותם חייב טרם קריסתו. ההבדל המרכזי בין כתב ערבות לבין חוזים רגילים, הינו כי החיובים נשוא החוזה נוצרים לא על-ידי החייב הערב, אלא על-ידי צד ג' (החייב העיקרי בכתב הערבות), במועד בו מפר הלה את התחייבותו לפי החוזה, וקמה עילה לפי נכסי כתב הערבות לרדת לנכסיו של החייב. אלא מאי? אין בכך בכדי להפוך על פניהן מושכלות יסוד בתחום פשיטת הרגל, ולהפוך חוב עבר (שהינו בר תביעה) לחוב אשר (כך לשיטת החייבת) אין נפקא מינא לגביו אם ניתן צו כינוס, אם לאו.

כאשר נקלע חייב להליכי חדלות פרעון, הרי (באופן דומה למצבה המקביל של חברה שניתן לגביה צו פירוק בלא שתמשיך להיות מופעלת כ"עסק חי"), נחשב הדבר כ הפרה אינהרנטית (או ביטול שנעשה בהפרה) של כל החוזים עליהם הוא חתום , דבר זה מביא, מעצם טיבו, להתגבשות של כל החיובים נשוא החוזה והפרתו. מסיבה זו, רשאי נושה לכלול במסגרת תביעת החוב אף חיובים עתידיים או חיובים מותנים , ככל שהם קיימים במועד צו הכינוס. נקל לראות, שאין מאומה בין סוגיה זו, לבין המצב השונה לחלוטין של חבויות שעצם עילתם נוצרה לאחר צו הכינוס , כגון מצב בו ממשיך חייב (או חברה חדלת פרעון) בעשיית עסקים, ובמסגרת זו נוטל עליו התחייבויות חדשות (בין אם באישור וכדין, ובין אם שלא כדין).

מעבר לדרוש, יוער כי המשיבה לא הצליחה להבהיר באופן מספק את השאלה, האם הוסיף החייב לפעול בעסקיו לאחר מועד צו הכינוס , תוך שהוא מטעה את נושיו ויוצר מצג לפיו הוא סולבנטי לכאורה. במסגרת עניין זה, היה מקום להדרש לשאלה, באיזה אחוז ממניות החברה החזיק החייב, והאם יכלה זו להוסיף ולפעול באמצעות בעלי מניות ומנהלים סולבנטיים אחרים שלה, גם לאחר קריסת החייב. אלא, שאין צורך להדרש לכך במסגרת הבקשה הנוכחית, באשר אף אם היתה המשיבה מצליחה להוכיח את עמדתה, הרי שלא היה בכך בכדי ליתן לה יכולת לפעול בהליכי הוצאה לפועל, אלא היה עליה להגיש בקשה מתאימה למתן הוראות, בטענה כי היא זכאית למעמד המקביל למעמד "הוצאות פירוק" או לכל סעד אחר שמקנה לה הדין.

4.         קבלת עמדת המשיבה, לא זאת בלבד שאינה מתחייבת על-פי הדין, אלא שהיתה עשויה להוביל למצב אבסורדי, לפיו ניתן היה לנקוט הליכי הוצאה לפועל כנגד חייבים, שנים לאחר מתן צו כינוס, וזאת אך ורק משום שחובם נבע מכתב ערבות, להבדיל מהתחייבות ישירה שלהם אל מול הנושה. נוכח העובדה, כי אחוז לא מועט מפושטי הרגל מגיע למצב זה בשל ערבויות שחתמו לצדדי ג' או לחברות בהם פעלו, הרי שהיה בכך, במידה רבה, כדי לרוקן את דיני המועדים בתביעות חוב ואת עקרון הוודאות בהתגבשות מצבת החובות מתוכן. התעלמות כזו מדיני פשיטת הרגל הינה מנוגדת לדין, ויש בה העדפה בלתי מוצדקת של נושים שחובם הוא פרי ערבות, על פני נושים בלתי מובטחים אחרים.

5.         לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום ה' בתמוז, תשס"ה (12 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.