החלטה בתיק פשר 001486/05

עסקינן בבקשת בנק הפועלים בע"מ לאכיפת שעבודים ולמינוי כונס נכסים קבוע לחברת מיזם קורל השקעות וניהול בע"מ.

המשיבה הנה חברה פרטית ועיסוקה, בין היתר, בניהול והפעלת חלקים ממרכז מסחרי "שופינג רמת - גן" ברחוב הרא"ה פינת רחוב הרצל ברמת-גן, הידוע כגוש 6126 חלקה 26 תתי חלקה 2,3 ו4 (להלן:"הנכס").

ביום 11.4.1996 חתמה החברה על בקשה לפתיחת חשבון חח"ד אצל המבקש.

ביום 10.7.1996 חתמה החברה ושעבדה במשכנתא ראשונה בדרגה, ללא הגבלה בסכום, את הנכס. נוסף לשעבוד זה, יצרה החברה לטובת הבנק שעבודים קבועים על כספים וזכויות המגיעים לה מאת צדדים שלישיים - שוכרי הנכס.

לטענת המבקש, ביום 31.5.04 ניתן פסק דין כנגד החברה בבית המשפט המחוזי בת.א. 1711/04, לפיו חייבת החברה נכון ליום 2.5.04 סכום כולל בסך של 15,188,932 ש"ח.

לטענת המבקש, פסק הדין ניתן על יסוד הסכם פשרה אשר הושג בינו לבין החברה וצדדים נוספים במסגרת ת.א. 1711/04, במסגרתו העניק הבנק לחברה שהות בת 6 חודשים, להציג לו תוכנית עסקית ישימה, לשם פירעון חובותיה. השהות הסתיימה ביום 2.11.04 בלא שהוצגה לבנק תוכנית ישימה. כן טוען הבנק שהחברה התחייבה במסגרת הסכם הפשרה כי במהלך השהות שניתנה לה, תפעל היא להסרת צו ההריסה אשר קיים מעל הנכס וכן תבצע את כל הפעולות הנדרשות להשגת רישיון עסק לנכס.

הבנק דחה את התכנית לפירעון החוב שהציגה החברה בטענה כי היתה בלתי ישימה והתבססה על ציפיות ומשאלות לב. תוכניות חלופיות לא הוצגו, חרף הזדמנויות אשר נתנו לכאורה. בנוסף, לא עמדה החברה בהתחייבותה להסיר את צו ההריסה ולהשיג רישיון עסק לנכס.

לטענת הבנק, משלא עמדה המשיבה בהסכם הפשרה שניתן, יש למנות כונס נכסים קבוע, שימשיך בהפעלתו של הנכס כ"עסק חי", נוכח הימצאותם של שוכרים רבים בנכס. שוויו הוערך לאחרונה בכ- 2 מיליון דולר במימוש מהיר.

מנגד, טוענת המשיבה, כי אין עסקינן בחוב חלוט, אלא בחוב השנוי במחלוקת. לטענתה, פסק הדין שניתן נסמך על הסדר פשרה פסול. ראשית, כיוון שנחתם בניגוד למסמכי ההתאגדות של החברה, משום שהיה צריך להיחתם על ידי שלושת בעלי המניות והדירקטורים במשיבה. תחת זאת, נחתם רק על ידי שניים מהם. שנית, היות והושג בעורמה, תוך הטעיית המשיבה ובעליה אשר לא היו מיוצגים, תוך הפעלת עושק ולחץ כלכלי אדיר ופסול.

המשיבה הגישה ביום 19.06.05 יחד עם גורמים קשורים נוספים, תביעה כנגד הבנק ושלוחיו בת.א. 1798/05, ואחד הסעדים העיקריים בה הינו להצהיר על בטלות הסכם הפשרה, שמכוחו ניתן אותו פסק דין חלוט. משכך, טוענת המשיבה להליך תלוי ועומד כנגד הבנק; לטענתה, היה וימונה כונס נכסים, יכול ותיווצר תוצאה בלתי נסבלת ולפיה הנכס ימומש ע"י הבנק, אולם תביעת המשיבה תתקבל וכך, בדיעבד, תישמט הקרקע תחת האסמכתא (ההסדר הפסול לכאורה) בגינה נפתח הליך הכינוס.

לאור ההליך שפתחה המשיבה כנגד הבנק, מבקשת היא להורות על עיכוב ההליכים בבקשת הכינוס, עד להכרעה באותה תביעה. זאת משום שהמשיבה סבורה כי קיימים סיכויים טובים לקבלת תביעתה, וכן לאור מאזן הנוחות; תביעת הבנק הינה לתשלום בסך של כ 3.4 מיליון דולר. לטענת המשיבה, שווי הנכס עומד ע"ס 2.7 מיליון דולר לפי חוו"ד שמאי מטעם הבנק, מר ירון ספקטור. בנוסף, מחזיק הבנק בכ 600,000 ש"ח. לטענתה, כספו של הבנק מובטח, אף אם לא ימונה כונס נכסים בשלב זה. לעומת זאת, הנזק שיגרם לה ממנוי כונס ומימוש הנכס הוא בלתי הפיך.

ביום 27.06.05 התקיים בפני דיון בבקשת הכינוס. יום לפני הדיון, הועברה ללשכתי בקשה מטעם המשיבה בבש"א 14356/05, תחת הכותרת "בקשה דחופה ביותר לגילוי מסמכים". אשוב ואומר, כפי שציינתי בהערת בית המשפט לפרוטוקול הדיון, כי פירושה של בקשה דחופה זו לא היה אלא נסיון לדחיית מועד הדיון.  

בהתייחסו לטענות הפגם בהסדר הפשרה העומד בבסיסו של פסק הדין החלוט, השיב ב"כ הבנק, עו"ד נרדיה, כי תקנון החברה לא התייחס לדירקטורים לצורך חתימה על ההסכם, אלא מתייחס הוא לאסיפה הכללית, וכי אותה תקנה אליה הפנה ב"כ המשיבה בוטלה ע"י החברה, כפי שניתן לבדוק בתדפיסי רשם החברות. זאת ועוד; באשר לטענת היעדר הייצוג של המשיבה כחלק מטענת העושק, טוען ב"כ הבנק כי מתוך ההתכתבויות שצורפו להתנגדות לבקשת הכינוס, עולה כי החברה היתה גם היתה מיוצגת. זאת ואף זאת; מאחוריה אנשי עסקים בעלי חברות, שיודעים היטב לכלכל את צעדיהם.

אשר לטענות המשיבה בדבר מאזן הנוחות כנימוק לעיכוב הליכי הכינוס, טוען הבנק כי כנגד החברה עומד חוב של למעלה מ 15 מיליון ש"ח, הצובר ריבית של כ 100,000 ש"ח מידי חודש. בהתחשב בהוצאות החודשיות, עולה כי הנכס אשר לו מייחסת המשיבה רווחים חודשיים, מניב גירעון חודשי בסך 20,000 ש"ח.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא ניתן למנוע מהבנק את בקשתו למינוי כונס נכסים על נכסי המשיבה. כנגד המשיבה קיים חוב חלוט, מכוח פסק דין שניתן ביום 31.05.04. נוכח אי ביצוע תשלום החוב, הרי שנשתכללה עילת הכינוס, ובית המשפט איננו יכול למנוע מהבנק את זכותו למנוי כונס נכסים להבטחת ביצוע תשלום החוב.  המשיבה מעלה טענות עושק כנגד הבנק, כאילו כפה הוא עליה לחתום על הסכם הפשרה שמכוחו ינתן פסק הדין. תמהה אני, מדוע לא הועלתה טענת העושק במועד מוקדם יותר בו הסתיים לכאורה אותו עושק, כפי שקובע הדין הכללי; אם בכך לא שגי, תמוהה בעיני עוד יותר העובדה שכתב התביעה נגד הבנק, אותו הליך תלוי ועומד, הוגש ביום 19.6.05, וזאת לאחר הגשת בקשת הכינוס, שהוגשה ביום 3.5.05. משכך, עולה בי הרושם, כי יעודה של אותה תביעה היה בבחינת "דחיית הקץ", ולזאת לא אוכל לתת את ידי. הליכי התביעה נגד הבנק יוכלו להתקיים גם עם מינוי כונס נכסים. 

במהלך הדיון, לאחר שחזרה על טענותיה אשר הועלו בכתביה בפירוט רב, ביקשה החברה לממש את הנכס נשוא הבקשה בשוק החופשי, ולא בהליכי כינוס, מתוך רצון להשיא את מחיר התמורה שתינתן בעדו. בתשובתו, סירב הבנק להצעתה, בטענה כי החברה מנסה לממש את הנכס משנת 2003 ללא הצלחה רבה. לאור תשובתו זו, שוב, לא אוכל להיעתר לבקשת המשיבה. עילת הכינוס נשתכללה, ואם מעוניין הנושה המובטח לממש את הנכס בהליכי כינוס,ברי כי לא אוכל למנוע זאת ממנו.

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי דין בקשת הבנק להתקבל.

הנני ממנה את: עו"ד מור נרדיה לתפקיד כונס נכסים קבוע לחברת  מיזם קורל השקעות וניהול בע"מ.

סמכויותיו:   לאכוף את אגרת החוב בכפוף לכל דין ועל פי תנאי אגרת החוב.