1. בפניינו בקשת המאשימה (המבקשת) לתקן את כתב האישום, כך שיתווספו לו העדים הבאים מטעמה: ענת גסט מהמרכז הרפואי לרפואה משפטית; ד"ר שליאפניקוב, פסיכיאטרית מהמרכז לבריאות הנפש (מב"ן) בבאר יעקוב - כלא מג"ן; וד"ר דימוט אלכסנדר, פסיכיאטר מבית החולים לגליל מערבי - נהריה.
הסנגוריה (המשיבה) מתנגדת רק לצירופה של העדה ד"ר שליאפניקוב כעדת תביעה.
הרקע לבקשה
2. חוות דעתה של ד"ר שליאפניקוב, נשוא הבקשה, הוגשה ב-5.2.08 בהמשך להחלטתנו מיום 23.1.08, לפיה יעבור הנאשם הסתכלות פסיכיאטרית במב"ן.
3. הבקשה דנן הוגשה בעקבות טענות שהועלו בדיון האחרון (4.5.08) ואף בדיון שקדם לו
(7.2.08) מפי הסנגורית עו"ד גב' אליגון-דר, בדבר אי בהירות מסוימת הנוגעת לחוות דעתה של ד"ר שליאפניקוב, באשר למצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה.
ב"כ הנאשם טענה בדיון האחרון:
"...שלטעמנו חווה"ד לא היתה ברורה באשר למשמעותה מבחינת סעיף 300א'...מבחינתי
ד"ר שליאפניקוב היא לא יכולה להיות עדת תביעה, מבחינתי היא פוטנציאלית כרגע להיות עדת הגנה... אם עכשיו היא תוזמן כעדת תביעה, הפירוש הוא שמביאים עדה למשפט רצח כשאני לא בדיוק מבינה את חוות דעתה ואני אמורה להיות מופתעת. הרי העניין של סעיף 300א' יעלה. במסגרת החקירה הראשית צריך לברר מה טיב ההפרעה שיש לנאשם וכיצד זה השפיע על המצב. לכן נוצר כאן פלונטר" (ההדגשות לעיל ולהלן אינן במקור).
4. בהחלטה מיום 4.5.08, הורינו לב"כ המאשימה להודיע לביהמ"ש בתוך זמן קצר מהי עמדתה לגבי צירופה האפשרי של ד"ר שליאפניקוב כעדת תביעה ותיקון כתב האישום בהתאם, או לחלופין, האם היא מסירה את התנגדותה למשלוח שאלות הבהרה לד"ר שליאפניקוב ע"י מי מהצדדים.
5. בדיון שהתקיים ביום 7.2.08 דחינו את בקשת הסנגוריה לשלוח שאלות הבהרה למומחית, כיוון שחוות הדעת ביחס למצבו הנפשי של הנאשם ויכולתו לעמוד לדין הייתה ברורה. בין היתר, קבענו בהחלטה כי
"...בכל הנוגע לאבחנה בין המעשה שבוצע, לפי הנטען, כלפי אשת הנאשם לבין המעשה שבוצע, לפי הנטען, כלפי בתו,
נראה על פני הדברים כי חווה"ד הנה חד משמעית ולא מתעורר כל צורך בהבהרה. הפסיכיאטרית הייתה ערה לגירסתו העובדתית של הנאשם באשר לשני המעשים הנטענים, ואף ציטטה את גירסתו לעניין כל אחד מהמעשים הנטענים, חרף זאת
הגיעה למסקנה חד משמעית כי הנאשם היה אחראי למעשיו בעת הביצוע".
טענות הצדדים
6. לטענת המאשימה עדותה של ד"ר שליאפניקוב נדרשת במסגרת ראיות התביעה, על אף שהסנגוריה הודיעה כי בכוונתה לזמן את המומחית כעדת הגנה. אליבא דהמאשימה,
"לאור תשובת ב"כ המשיבה לכתב האישום..., ולאור עמדתה כי מצבו הנפשי של המשיב בזמן ביצוע העבירה הינו רלוונטי וכי היא שומרת לעצמה את הזכות לבדוק בידי מומחה מטעמה אם הנאשם היה אחראי למעשיו בזמן ביצוע העבירה, מתבקש בזה בית המשפט הנכבד להיענות לבקשה ולצרף את ד"ר שלפניקוב, שכתבה את חוות הדעת לפיה הנאשם היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה, כעדת תביעה".
7. הסנגורים טוענים כי חוות דעת ד"ר שליאפניקוב אינה חד משמעית, כפי שנטען, אלא להיפך.
"ד"ר שליאפניקוב קובעת כי הנאשם לוקה בהפרעת אישיות, אך אינה מציינת באם יש קשר בין הפרעת האישיות להתנהגות הנאשם באירוע. בנוסף, קיימת אי בהירות כיוון שמסקנות חוה"ד מדברות על 'המעשים' כחטיבה אחת, בעוד שמגוף חווה"ד עולה הבדל ביחס למצבו הנפשי של המשיב ויכולתו לגבש כוונה ולהבין את מעשיו ככל שהדברים אמורים באשה ובבת".
עוד נטען, כי
"אין לביהמ"ש סמכות להורות כי עד הגנה 'יופקע' מידי ההגנה ו'יועבר' לתביעה".
דיון ומסקנות
8. בהעדר כל התנגדות מצד המשיבה, אנו נעתרים לבקשה ומאפשרים צירופם לכתב האישום של עדי התביעה גב' ענת גסט מהמרכז הרפואי לרפואה משפטית וד"ר דימוט אלכסנדר מבית החולים לגליל מערבי נהריה.
9. כלל הוא כי לאחר תחילת המשפט, בענייננו, הקראת כתב האישום, נדרש אישור ביהמ"ש לצירוף עד לרשימת עדי התביעה. עפ"י סעיף 92 (א) לחוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ה- 1965 ביהמ"ש יתיר זאת
"ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן".
אין נפקא מינה שהסנגורים הודיעו כי בכוונתם להביא או לשקול להביא את העדה כעדת הגנה מטעמם. הודעת הסנגוריה אף שקדמה לבקשה, אין בכוחה ל"נכס" לעצמה עדת תביעה פוטנציאלית. ממה נפשך- הודעת הסנגוריה כי בכוונתה להעיד או לשקול להעיד את העדה (לאחר שתבחן את עמדתה) איננה מחייבת אותה. תמיד יכולה הסנגוריה להודיע כי היא מוותרת על עדה זו. היעלה על הדעת כי הודעת סנגוריה בשלב כה מקדמי תמנע מהתביעה להביא מטעמה עדת תביעה נדרשת?!
ודוק,
לכאורה חוות הדעת של ד"ר שליאפניקוב מצדדת בעמדת
התביעה שכן היא קובעת כי:
"1. הנבדק לא סובל ממחלת נפש במובן המשפטי של המילה. מדובר ככל הנראה בבעל הפרעת אישיות עם קווים אנטיסוציאליים וגבוליים, רמות גבוהות של האימפולסיביות והתוקפנות ובעיסוק פתולוגי בהימורים
(Gambling)
, אשר סובל כעת מהפרעת הסתגלות בעקבות מעצרו.
2. גם בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום לא סבל מהפרעה פסיכיאטרית מג'ורית, ידע להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור ביחס למעשיו לכן אחראי להם.
3. במצבו הנפשי הנוכחי מסוגל לעקוב אחר הליכי המשפט, להבין את מהות האשמה והעונש, לקבל סעד משפטי מסנגורו ולפיכך כשיר לעמוד לדין.
4. לא זקוק לאשפוז פסיכיאטרי. בעת שחררו מהמחלקה תינתן המלצה על השגחה לפי נוהלי שב"ס (סיכון אובדני על רקע קווי אישיותו). ימשיך במעקב פסיכיאטרי וטיפול תרופתי בנוגד חרדה ודיכאון ובתרופת שינה."