החלטה בתיק פ 8212/07

כללי :

1.         כנגד הנאשמים בתיק זה הוגש כתב אישום ביום 9/12/07. כתב האישום  מייחס לנאשמים עבירות שבוצעו לכאורה בין יולי 2000 ליולי 2001.

2.         ב"כ נאשם מס' 3 ביקש לבטל את כתב האישום נגד מרשו וטען כי נוכח השיהוי הבלתי סביר בהגשת כתב האישום יש מקום לבטלו מטעמי צדק.

3.         בישיבה מיום 18/5/08 דחיתי את טענתו המקדמית של נאשם מס' 3.

4.         ב"כ נאשם 2 טענה בפני שתי טענות מצטברות וביקשה על סמך טענות אלה לבטל את כתב האישום נגד נאשם זה.

5.         טענתה הראשונה של עו"ד רדין הינה כי התביעה הפרה את הוראות סעיף 60 א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב ^-1982 (להלן: "החוק") בכך שלא הודיעה לנאשם על הכוונה להגיש נגדו כתב אישום ולא אפשרה לו לנצל את זכותו לשימוע.

6.         עו"ד רדין טענה עוד כי עומד לנאשם טענה מקדמית לפי סעיף 149 (10) לחוק.

            הסנגורית מציינת כי כתב האישום נגד נאשם 2 הוגש באיחור רב כ ^- 4 שנים ו ^- 8 חודשים לאחר שהתיק התקבל בפמת"א. היא מדגישה כי חקירת הנאשם הסתיימה במרץ 2003.

            הסנגורית טוענת כי התיק התקבל בפמת"א לכל המאוחר ב ^-2004 וכתב האישום הוגש בסוף שנת 2007.

            בנוסף, טוענת הסנגורית ששבוע לפני הגשת כתב האישום הורשע הנאשם בעקבות עסקת טיעון בעבירות דומות שבוצעו בשנת 2006. הסנגורית טוענת כי התביעה פעלה בחוסר תום לב בכך שלא הציעה לנאשם לצרף את כל תיקיו.

7.         הסנגורית סבורה כי ניהול ההליך בתיק זה לאור הנסיבות שפורטו עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית ועל כן ראוי לבטל את כתב האישום.

8.         ב"כ התביעה טען בתגובתו כי סעיף 60 א' אינו חל במקרה זה. הוא הוסיף כי למרות האמור לעיל, התביעה שלחה לנאשם מכתב יידוע ביום 16/8/07 יותר משלושה חודשים לפני הגשת כתב האישום. המכתב הוחזר לתביעה ביום 20/9/07 בציון כי הנמען לא מוכר באותה כתובת.

            התובע טען כי התביעה אינה מחויבת להציע צירוף תיקים והוסיף כי ההגנה היא זו שהייתה צריכה ליזום צירוף.

9.         הסנגורית ציינה בתגובתה כי בעת שליחת מכתב התביעה, הנאשם היה במעצר בית בגין התיק האחר שהתנהל נגדו ועל התביעה היה לדעת על כך ולשלוח את המכתב לכתובת הנכונה.

העבירות המיוחסות לנאשם 2:

10.       לנאשם 2 מיוחסים שלושה אישומים. העבירות שבאישום השני והשלישי הינן עבירות מסוג עוון שלגביהם חובת היידוע וזכות השימוע אינם קיימים.

11.       השאלה המתעוררת הינה האם העבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (קבלת דבר במרמה) עבירה לפי סעיף499 (א) (1) הינה אכן עבירת פשע המקימה את חובת היידוע.

            באותו אישום צוין כי הנאשם קשר קשר עם אחרים על מנת להונות בנקים. בהמשך צוין כי הנאשם אכן הונה בנקים וקיבל כספים במרמה. בגין המרמה שנבעה מאותו קשר יוחסה לנאשם באותו אישום עבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא, דהיינו עבירת עוון.

12.       המסקנה המתבקשת הינה כי יחוס העבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, ככל הנראה בטעות יסודו ויש להתייחס לעבירה זו כקשירת קשר לביצוע עוון.