ב - 18.12.06 הוגש נגד הרצל פנסו יליד 1981 (להלן: "
הנאשם"), כתב האישום שבפני. התביעה טוענת שב- 6.11.04 בשעה 23:30 תקף הנאשם את קמי אלקיים (להלן: "
המתלוננת"), שהיתה במשך מספר שנים בת זוגו. על פי כתב האישום הנאשם תקף את המתלוננת בחדר המדרגות של בנין מגוריו.
ב - 27.12.06 עוד קודם למתן מענה לכתב האישום, הביא סנגורו של הנאשם לידיעת ביהמ"ש, שגם הנאשם הגיש נגד המתלוננת תלונה בגין האירוע. נציג מדור תביעות אישר קיומן של תלונות הדדיות (ע' 1 פרוטוקול). ההקראה נדחתה, על מנת לאפשר לסנגור לבוא בדברים עם ממונה במדור תביעות.
ב - 15.0.2.07 באמצעות בא כוחו הודה הנאשם בעובדה, שקודם לתאריך הרלוונטי הוא והמתלוננת היו בני זוג באותו מועד, ולאחר שנפרדו, הגיעה המתלוננת לביתו, ללא רשותו והשיגה את גבולו. תוך כדי כך התפתח ביניהם ויכוח, המתלוננת לא נענתה לדרישתו לצאת מהדירה, ועשתה כן רק לאחר שגרמה נזקים. הנאשם הכחיש את כל העובדות שיש בהן לבסס עבירה (ע' 2-3 לפרוטוקול).
ב - 20.06.07 וב- 17.09.07 נשמעו עדויותיהן של המתלוננת, החוקרת רס"ר תמר שליט ושתי עדות ראייה. בהסכמה הוגשו מספר מסמכים כולל קלטת, ובכך הושלמה פרשת התביעה (ראו ע' 28 לפרוטוקול). לבקשת הסנגור נדחתה שמיעת פרשת ההגנה.
ב - 13.02.08 הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר טיעון לפיו, הותר לנאשם לחזור מהכפירה, לתביעה הותר לתקן את כתב האישום לקולא. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. בין הצדדים נותרה מחלוקת באשר להרשעת הנאשם, הגם ששניהם המליצו להזמין בעניינו תסקיר משרות המבחן. על פי החלטה שיפוטית הוזמן תסקיר משרות המבחן קודם להרשעה (ראו החלטה בע' 12-13 לפרוטוקול).
בתסקיר נדרש שירות המבחן, כמקובל, לנסיבותיו האישיות של הנאשם כולל מצבו בריאותי ומערכת היחסים המסובכת שבינו לבין המתלוננת. פניה למתלוננת העלתה, שהקשר נותק והיא נישאה לבן זוג אחר. בניגוד לעבר, כיום היא לא חוששת מהנאשם. השירות נמנע מלבוא בהמלצה משום שהנאשם לא גילה רצון להשתלב בהליך טיפול, כיוון שאיננו רואה עצמו כאדם אלים.
עמדת התביעה בטיעוניו לעונש ביקש התובע להרשיע את הנאשם ולגזור עליו מאסר, שחלקו הקצר לריצוי בפועל, שיכול וירוצה בעבודות שירות ויתרתו על תנאי, בנוסף לקנס ופיצוי למתלוננת. התובע תמך עתירותיו בעיקר בחומרת התקיפה שהנאשם תקף את המתלוננת אשר גרמה לה שטפי דם ועילפון, וסירובו להליך טיפולי שהוצע לו ואשר יש בו להביא למסקנה שהנאשם עלול להמשיך ולסכן את הציבור.
עמדת ההגנה - הסנגור ביקש באופן טבעי שלא להחמיר עם מרשו, להתחשב בעובדה שזוהי הסתבכותו הראשונה והיחידה של הנאשם בפלילים. לדעתו ראוי ליתן משקל לקולא להודאתו ולזמן הרב שחלף מיום ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום ומאז ועד ליום מתן גזר הדין. לא רק שעברו של הנאשם היה נקי בתאריך הרלוונטי, אלא שגם בשנים שלאחריו לא עבר הנאשם שום עבירה. הקשר בינו לבין המתלוננת נותק והיא עצמה סיימה עדותה בבית המשפט באיחולי כל טוב שהיא מאחלת לנאשם ובהבעת סליחה ומחילה שהיא מוחלת לו. בנוסף לכך הדגיש הסנגור את גילו הצעיר של הנאשם, שירותו הצבאי (כעולה ממסמך מיום 31.12.07, חתום ע"י רמ"ח טכני גל"צ, תעודת שחרור) את לימודיו של הנאשם במכללת "עתיד" בסיומם עמד בבחינות גמר ממשלתיות והוכשר כנהג רכב ציבורי כעולה מ-במ/2, עובדת נישואיו ורצונו לנהל חיים נורמטיביים. במקרה זה תוצאה של אי הרשעה היא תוצאה צודקת, במיוחד בהתחשב בהסכמת התביעה לתוצאה כזו בהליך שננקט נגד המתלוננת בהקשר עבירות שהיא ביצעה כלפי הנאשם. במסגרת הסדר טיעון נמחקה מכתב האישום שהוגש נגד המתלוננת עבירת הסגת גבול, ובגין עבירות תקיפת בן זוג, איומים והיזק בזדון היא חויבה בביצוע עבודות של"צ בלבד, כעולה מהמסמכים במ/1.
לאחר ששמעתי את הטיעונים ועיינתי בחומר שהציג הסנגור לעיון בית המשפט הגעתי למסקנות כדלקמן:
1.
ככלל, מי שהודה בביצוע עבירה פלילית מורשע בדינו. זוהי אכיפה שוויונית שבה
מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שעבר הנאשם, ראו ע"פ 9262/03,
פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4), 869.
2. יחד עם זאת בסעיף 71א לחוק ובסעיף 1 לפקודת המבחן (נוסח חדש), התשי"ט-1969, הסמיך המחוקק את בית המשפט לסיים הליך ללא הרשעה. שימוש בסמכות לסיים הליך ללא הטבעת אות קין על מי שהועמד לדין פלילי ולא זוכה, ייעשה במקרים נדירים ביותר ולאחר שביהמ"ש שוכנע ברמה גבוה של שכנוע, שהנזק שעלול להיגרם לנאשם באם יורשע חמור במיוחד ובלתי מידתי בהשוואה לנזק שייגרם לציבור באם יורשע, ראו פסה"ד רע"פ 432/85
רומנו נ' מדינת ישראל, תק-על כרך 85 (3) תשמ"ה-תשמ"ו 1985 עמ' 737, ע"פ 2083/96
כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב (3) 337, ע"פ 2669/00
מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3), עמ' 685 בעמ' 689 וע"פ 8903/05,
פלוני נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגר המשפטים נבו)
3. קודם להחלטה בית המשפט מבקש ומקבל משירות המבחן תסקיר בעניינו של הנאשם, שבדרך כלל, יש בו להקל להגיע להחלטה כששירות המבחן ממליץ על אי הרשעה. יחד עם זאת, עמדת השירות היא בגדר המלצה בלבד וכמובן שאין בה לחייב את בית המשפט המפעיל מערכת שיקולים שונה ועצמאית, ראו בהקשר זה פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 6915/03
גומייד נ' מדינת ישראל.
4.
במקרה שבפני, בהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, השנים הרבות שחלפו מאז העבירה, העובדה שגם קודם לאירוע ולאחריו הוא לא הסתבך בעבירות, הנזק שייגרם לו באם יורשע בהתחשב בעבודתו כנהג מונית, נסיבות האירוע שהמתלוננת תרמה לקרותו תרומה של ממש ובהתחשב בעמדת התביעה ביחס למתלוננת לסיום ההליך נגדה באי הרשעה, אני מוצאת שלא יהיה זה ראוי וצודק להפלות בין השניים.
סוף דבר - אני מחליטה לסיים את ההליך באי הרשעת הנאשם ומחייבת אותו בביצוע עבירות של"צ, בהיקף ובמסגרת שיקבע שירות המבחן.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו לשירות המבחן למבוגרים, המתבקש להזמין את הנאשם:
פנסו הרצל, רח' מחרוזת 24, תל-אביב. טלפון:
050-9069066, ולקבוע תוכנית של"צ.
אני קובעת את המשך הדיון ליום
3.2.2009 בשעה 09:00.
הודע לנאשם כי לא תשלח לו הזמנה נוספת, ועליו להתייצב לדיון שנקבע, שאם לא כן יהא בית המשפט מוסמך לדון אותו בהעדרו.
ניתנה היום, י' באלול, תשס"ח (10 בספטמבר 2008), במעמד הצדדים.