הנאשם, מוריס אדאטו, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן המצוי נגדו, מתוכן עולה כי במועד בלתי, ידוע בחודש מרס 2003, שיתף הנאשם את מכרו מוחמד גאבור, בבעיות אשר נתגלעו בינו לבין אשתו, וביקש את עזרתו בתיווך בינו לבין אדם, אשר יוכל לחבול חבלה חמורה באשתו.
גאבור פנה למשטרת ישראל, ומסר שם בדבר כוונותיו של הנאשם, והחל משתף פעולה עם משטרת ישראל, בחשיפת מזימת הנאשם.
בתאריך 8/4/03, התקשר גאבור לנאשם, והודיעו כי איתר אדם ,אשר יוכל להוציא את מזימתו אל הפועל.
בתאריך 20/4/03, בשעה 19.15, נפגשו השניים, יחד עם סמ"ר ויקטור ששון (להלן: "ששון"), אשר הוצג בפני הנאשם כמי שיוכל לבצע את מזימת הנאשם כאמור. בהמשך, הציג הנאשם בפני ששון את תמונתה של אשתו וביקש שיפעל לחבול בה חבלה חמורה, תוך שהוא מוסר את כל פרטיה.
ששון הסכים לבקשת הנאשם ודרש תשלום של כ - 50,000 $, בתמורה למעשה, חלקם מראש ויתרתם לאחר המעשה.
הנאשם הסכים לדרישות ששון והשניים קבעו ביניהם פגישה לשם הוצאת המזימה אל הפועל, וזאת לאחר שהנאשם יפעל להעברת חלק מהסכום, כאמור.
כתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם, מייחס לו, איפוא, עבירה של ניסיון לקשירת קשר לביצוע פשע (חבלה חמורה), בניגוד לסעיף 499 (א) (1), יחד עם סעיף 25, לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
סנגורו של הנאשם עותר לאי הרשעתו ואילו ב"כ המאשימה עומדת על הרשעתו, כשהיא עותרת להטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם, שירוצה בעבודות שירות.
אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות והוא הופנה לשירות המבחן, שהמציא מס' תסקירים בעניינו.
בשלושת התסקירים שהומצאו בעניינו של הנאשם, הובא בהרחבה יתרה, ממצבו הכולל של הנאשם.
שירות המבחן בחן באופן מקיף וממצה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, התייחס למצבו הכולל ואף היה בקשר עקבי עם כל אותם גורמים טיפוליים, איתם יצר הנאשם קשר מיוזמתו שלו, וקיבל מהם דיווחים.
שירות המבחן התרשם כי חרף ריבוי פניותיו של הנאשם לגורמים טיפוליים שונים, אין הנאשם מעוניין בקבלת טיפול באופן כן, וכי בפועל מדובר בפניות פורמאליות גרידא, נוכח ההליך הפלילי התלוי ועומד כנגדו.
בהתייחס לעבירה נשוא כתב האישום המתוקן, שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה ליטול אחריות על מעשיו, רואה עצמו כקורבן לעבירה וכי אין לראות בפניותיו לסיוע טיפולי, בכדי להעיד על הכרה פנימית בצורך שלו לעבור טיפול מעמיק ומחייב ולפעול למען שינוי ממשי באורחות חייו.
בסיכומם של דברים, מצא שירות המבחן שלא לבוא בהמלצה על אי הרשעתו של הנאשם.
ב"כ הנאשם טוען כי אין לקבל את עמדת שירות המבחן, מאחר ואין בכוחם של תסקירי שירות המבחן לשקף את נזקקות הנאשם לטיפול פסיכיאטרי, ואת נכונותו ורצונו בקבלת הטיפול האמור. לעניין זה, מפנה ב"כ הנאשם לחוות הדעת, שהוגשה בעניינו של הנאשם מטעמו של ד"ר מיכאל סוסנוסקי (ס/3), וכן לעדותה של ד"ר אלה סוסנוסקי (עמ' 22, שורה 1). כן הגיש הסנגור לביהמ"ש מסמכים שונים, המעידים על פניותיו של הנאשם לגורמים טיפוליים שונים (ס/1, ס/5, ס/6, ס/7).
ב"כ המאשימה עומדת כאמור, על הרשעת הנאשם, זאת בשים לב לחומרה הגלומה במעשה העבירה בו הודה הנאשם ולהיבטי ההרתעה הנחוצים בכגון דא. ב"כ המאשימה מפנה את שימת הלב לאמור בתסקירי שירות המבחן ולעמדת שירות המבחן החד משמעית הבאה לידי ביטוי בכל התסקירים שהומצאו.
כן מציינת ב"כ המאשימה כי אין למצוא בעניינו של הנאשם חריג המאפשר את אי הרשעתו.
בענייננו, מדובר בעבירה שאינה בבחינת כישלון רגעי ובלתי מתוכנן, אלא במעשה שתוכנן היטב על ידי הנאשם, שרקח מזימה לפגוע ולחבול באשתו.
מדובר על פניה בהתנהגות המגלה חומרה של ממש, כאשר היתה במעורבותה של משטרת ישראל, למנוע מעשה אלימות קשה, כנגד אשתו של הנאשם.