החלטה בתיק פ 4722/02

בפניי בקשה לדחייה נוספת של מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה שניתן כנגד שמונה מבנים המיועדים לאירוח כפרי.

על פי גזר הדין  היה על הנאשם להרוס את המבנים עד ליום 13.4.06.

לגבי ארבעה מבנים, דחיתי את מועד כניסתו לתוקף של הצו ליום 13.4.07, ולגבי ארבעה המבנים האחרים, ליום 30.9.06.

בקשת המשיב אשר הוגשה עוד ביום 30.10.06, היא לדחות את מועד ההריסה בשניים עשר חודשים נוספים מיום 30.9.06, דהיינו עד ליום 30.9.07.

הצדדים הגישו כתבי טענות בכתב והתגובה האחרונה הוגשה ביום 14.6.07. בינתיים חלף לו הזמן ולמעשה תום תקופת הארכה המבוקשת ממשמש ובא, אך עדיין לא התייתר הצורך ליתן החלטה בבקשה.

הבקשה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה נוסחה בצורה סתמית ובלתי מפורטת, ואילו נתתי החלטה על פיה, דינה היה דחייה. בשלבים מאוחרים יותר, פירט ב"כ הנאשם את טענותיו לבקשת הדחייה, ולהלן תמציתן:

1. הנאשם נתבקש ע"י מהנדס הועדה המקומית לפצל את בקשתו להיתר לשניים. הועדה המקומית אישרה בשני שלבים את בקשותיו והעבירה אותן לוועדה המחוזית לאישורה.
2. הועדה המחוזית החליטה בישיבתה מיום 25.6.06 לא לדון בבקשות הואיל וטרם תוקנה תוכנית מתאר מקומית אשר תאפשר פעילות לא חקלאית במקום (להן: "תוכנית פל"ח"), וממילא טרם הופקדה תוכנית כזאת. היא החליטה כי הבקשות של הנאשם תידונה יחד עם בקשות אחרות, לאחר שתופקד התוכנית.
3. בשלב הזה, התקיימה ישיבה של מספר גורמים וסוכם כי הנאשם יאחד את שתי בקשותיו לבקשה אחת שתתאים לתוכנית פל"ח.
4. ועדת משנה של הועדה המחוזית דנה בתכניותיו של המבקש בעקבות פניות הנאשם, אך היות והיו בפניה גרסאות שונות של הבקשות (שתי בקשות נפרדות ובקשה מאוחדת מתאימה לתוכנית פל"ח),היא לא דנה בבקשות.
5. שלשה מחברי הועדה בקשו דיון חוזר בבקשות הנאשם, אך זה טרם התקיים.
6. המאשימה, באמצעות גורמי התכנון, תרמה לא מעט לעיכובים באישורי התוכניות.
7. המאשימה נוהגת כלפי הנאשם בהפליה כאשר לא ננקטים הליכים כנגד אחרים.

טענת המאשימה היא למעשה, כי לאור המצב התכנוני הקיים, לא ניתן לקבל היתר למבנים נשוא הבקשה, ולכן דין הבקשה להידחות.

לאחר בחינת טענות הצדדים, סבור אני  שדין הבקשה להידחות.

מפרוט ההליכים והמצב התכנוני, כפי שעולה מטענות הנאשם עצמו, עולה כי הדרך להכשרת הבנייה הבלתי חוקית, אותה בחר הנאשם לבנות בטרם היה בידו היתר בנייה, עוד ארוכה ביותר, ולא ניתן בשלב הזה להעריך את הסיכוי לאישור הבניה כאמור.

אין מחלוקת כי על פי התוכניות החלות כיום  על המקרקעין בו הוקמו המבנים, לא ניתן לעשות שימוש במבנים למטרה לה יועדו - תיירות.

גם אם קיימת כוונה לאפשר בעתיד שימושים לא חקלאיים במקום, כגון לצרכי תיירות, הרי הדרך לאפשרות זו עדיין רחוקה מאוד.

על פי האמור בכתבי הטעונת של הצדדים, לצורך האפשרות האמורה יש להמתין לתיקון תכנית המתאר ולאחר מכן להפקדתה. התיקון לתוכנית עוד לא נעשה. מכאן כי המסלול אשר יפתח לנאשם את הדרך לאישור השימוש במבנים לתיירות, מצוי בתחילתו. הליכים של תיקון תוכנית והפקדתה הם הליכים שאורכים זמן רב. מכאן כי הבנייה הבלתי חוקית נשוא כתב האישום, לא תוכשר בטווח הנראה לעין.