החלטה בתיק פ 40154/04

השאלה העומדת לנגד ענינו מתייחסת לכשירות הנאשם לעמוד לדין.

בחוות דעתו מיום 13.7.04 מסתמך ד"ר עוזי שי, פסיכיאטר מחוז ת"א, על חוות דעת פסיכיאטריות קודמות של  ד"ר מולדבסקי, ד"ר שילד ושלו עצמו וכן על חומר חקירת הנאשם ממשטרת ישראל.

מחוות הדעת עולה כי בשנת 99 אושפז הנאשם להסתכלות על פי צו בית משפט ונמצא כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו תוך שאובחן כלוקה בהפרעה נפשית והתנהגותית על רקע שימוש בסמים. כן אושפז בשנת 2000 ונמצא לוקה בפסיכוזה על רקע שימוש בסמים ואז נמצא כי אינו כשיר לעמוד לדין והומלץ על אשפוז. יחד עם זאת הומלץ כי במידה ומצבו הנפשי יוטב יהיה עליו לעמוד לדין ולמצות את ההליכים המשפטיים עד תום. הנאשם אושפז בבי"ח אברבנאל מיום 31.5.04.

מבירור שנערך עם צוות המחלקה הכולל רופאים וצוות סיעודי, עולה כי התנהגות הנאשם במחלקה נורמטיבית לחלוטין, הוא משתף פעולה בבדיקות, משתתף בפעילות המחלקה, צופה בתכניות טלויזיה ובחדשות בשפה הרוסית, משוחח תכופות בטלפון עם אימו וחברתו ודואג להופעתו המסודרת. בנוסף דיווח צוות המחלקה על פער בין התנהגות הנאשם לבין הדיווחים מפיו אודות שמיעת קולות ומחשבות גדלות. אין סימנים של אדם פסיכוטי ולא של התנהגות הלוצינטורית.

על פי דבריו של ד"ר הלמן, רופא נוסף במחלקה, הנאשם מנהל את חייו בצורה נורמטיבית ורק כאשר עולה שיחה לגבי מצבו הוא מדווח על מחשבות גדלות המתוארות בצורה דרמטית למדי ולא משכנעת.

בבדיקה שערכו לו רופאיו, שיתף הנאשם פעולה, גילה התעניינות בהליכים המשפטיים והיה חשדן. כמו כן לא היה שקט, ידיו ורגליו רעדו באופן מוגזם ודיווח על הזיות למיניהן אך לא בעוצמה פסיכוטית. הנאשם ענה על השאלות שנשאל לעניין ובצורה רלוונטית.

בבדיקה נמצא כי זכרונו תקין וכך גם התמצאותו בזמן, במקום ובסיטואציה. לא נמצאה כל הפרעה בשיפוט או בביקורת המציאות.

באשר לנסיבות העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, טען הנאשם כי היה שיכור, "הלבישו עליו תיק" וכי הסמים לא שייכים לו. כמו כן טען שאינו חולה נפש.

ד"ר שי מסכם את חוות דעתו ומגיע למסקנה כי לדעתו הנאשם לא לקה במחלת נפש בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, הבין את משמעות מעשיו וידע כי מעשים של אחזקת סם ותקיפת שוטר אסורים על פי חוק וכן ידע להבדיל בין מותר ואסור. לפיכך הסיק ד"ר שי כי הנאשם מסוגל להבין את ההליך המשפטי  ואת מהותו ועל כן מסוגל לעמוד לדין.

בעדותו בבית המשפט מוסר ד"ר שי כי לדברי הנאשם הוא אינו מסתדר עם האנשים בכלא, דבר שמעיד על התנהגות תקינה. הנאשם אמנם דיווח על שמיעת קולות אך אין זה מעיד על מצב פסיכוטי. כמו כן מוסר כי דעתו הנילוות לדעתם של צוות הרופאים היא שהנאשם מתחזה שכן אין התאמה בין הפסיכופתלוגיה שמציג לבין התנהגותו המלווה בהסתכלות ממושכת. לדבריו, המצב הפסיכוטי, שבו יתכן והנאשם היה שרוי בעת ביצוע העבירה, נובע כתוצאה משימוש בסמים ולא עקב מצב נפשי שכן הנאשם לא אובחן כחולה נפש אלא הוא סובל מהפרעת אישיות. כמו כן טוען שצריכה להיות התאמה בין עצמת הפסיכוזה לבין ההתנהגות והנאשם אינו מתנהג בהתאם לתכנים הפסיכוטיים שהוא מדווח עליהם ולכן המסקנה המתבקשת היא שהנאשם מתחזה.

לשאלה על מה מסתמך בבדיקת הנאשם, משיב ד"ר שי כי אינו רואה טעם להסתמך על חוות דעת מהעבר הרחוק שכן מדובר על מצבו של הנאשם כיום ועל כשירותו לעמוד לדין ברגע זה וחוות דעת מהעבר הרחוק אינן רלוונטיות לעניין זה. הרלוונטי באשר לעניין כשירות לעמוד לדין הוא מצבו הנפשי של הנאשם והשאלה העומדת בבסיס העניין היא האם הנאשם חולה נפש מבחינה משפטית כלומר האם נמצא במצב פסיכוטי והיותו סכיזופרן לא רלוונטית בכל הנוגע למצבו המשפטי.

העד טוען כי מהודעות הנאשם במשטרה ניתן לראות כי הוא מבין היטב את מהות האישומים נגדו ועונה בהיגיון לחוקריו. באשר לשתי התשובות השונות שמסר הנאשם כשנשאל על הסמים, משיב ד"ר שי כי מדובר באדם שמנסה להרחיק עצמו מהעבירה שביצע ולכן משתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו, אין בתשובותיו עדות להיותו במצב פסיכוטי ואלו תשובות הגיוניות לאדם המבקש להתחמק מאחריות למעשיו ולבלבל את החוקרים, כך גם התנהג במחלקה בה אושפז.

ד"ר שי טוען כי מחשבות השווא שהיו לנאשם נבעו כתוצאה משימוש בסמים, זאת גם בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר לבר, מומחה לסמים, בה מסר כי הנאשם הגיע במצב פסיכוטי חריף על רקע שימוש בסמים אך לאחר שטופל הפסיכוזה נעלמה, בעוד שכשמדובר במחלת נפש הסימפטומים לא עוברים כלאחר יד.

מחוות דעתו של ד"ר מולדבסקי, עולה כי במהלך בדיקת הנאשם התנה הוא את המשך בדיקתו בנוכחות שני רופאים וביקש להוציא מהחדר את ד"ר פישר בטענה שהוא פועל נגדו. פרט לכך הנאשם שיתף פעולה, היה מודע וצלול, התמצא בזמן, במקום ובסיטואציה, דיווח על הזיות והפרעות נוספות ותובנתו ביחס למצבו הנפשי היתה חלקית.

ד"ר מולדבסקי הסיק, לפיכך, כי בזמן הבדיקה היה הנאשם נתון במצב פסיכוטי פעיל ולא שלל שמדובר במצב פסיכוטי הנובע משימוש בסמים אך יחד עם זאת יתכן שהנאשם סובל ממחלת נפש והשימוש בסמים מהווה גורם משני בלבד.

מסקנתו של ד"ר מולדבסקי היא כי בעת ביצוע העבירה המיוחסת לו הנאשם לא ידע להבחין בין מותר לאסור ועל כן אינו כשיר לעמוד לדין ולשאת בעונש פלילי. בהמשך לכך ממליץ ד"ר מולדבסקי על מתן צו אשפוז פסיכיאטרי ועל סגירת ההליכים המשפטיים נגד הנאשם.

בחקירתו בבית המשפט, מוסר ד"ר מולדבסקי כי הנאשם הודה בפניו שמשתמש בסמים אך יחד עם זאת לא הצליח להבין ממנו מדוע משום שתשובותיו של הנאשם לא היו הגיוניות ולעיתים אף הכחיש שהחזיק את הסם וטען שזה לא הוא אלא מישהו אחר. ד"ר מולדבסקי מאשר כי הגירסה שנשמעה מפי הנאשם יכולה להישמע מפי כל אחד המבקש להתחמק מאחריות להחזקת סם.

באשר לאפשרות כי הנאשם התחזה לפסיכוטי, מוסר ד"ר מולדבסקי כי הוא שלל את האפשרות אך טוען שפסיכיאטריה ניזונה מאינפורמציה, בין היתר מהמשפחה, ואם נמסרת אינפורמציה שקרית לא ניתן לדעת זאת. בנוסף בדקו את הנאשם ד"ר הלמן וד"ר דליהו שחשדו בהתחזות.

ד"ר מולדבסקי מוסר שהסתמך בחוות דעתו על חוות דעת קודמות בעניינו של הנאשם אך לא על חומר החקירה בעניינו משום שלא עמד לנגד עיניו. זאת למרות הודאתו כי חומר זה רלוונטי לחוות הדעת, לרבות הודעת הנאשם בעת מעצרו שעשויה, לדבריו, להוות אינדיקציה למצבו הנפשי של הנאשם באותו יום. הוא מוסיף ואומר שיתכן שטעה בכך שלא עיין בחומר החקירה.