1. המבקש עותר לביטול כתב האישום בתיק זה, מטעמים של הגנה מן הצדק ו/או סיכון כפול. טענות המבקש הועלו על הכתב וכך גם תגובת המשיבה.
נגד המבקש-הנאשם הוגשו באפריל 2005 ובספטמבר 2005 שני כתבי אישום נפרדים, בעבירות סמים.
במסגרת כתב האישום הראשון, שהוגש ביום 20.4.05 (להלן:
"כתב האישום הראשון"
), הואשם המבקש בשתי עבירות שעניינן סחר בסם מסוכן, שבוצעו במרץ 2005 (להלן:
"עבירות הסחר"
), ובעבירה שעניינה החזקת סם שלא לשימוש עצמי - מיום 6.4.05, (להלן:
"ההחזקה המוקדמת"
). בצמוד לכתב האישום הראשון הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים.
עיתוי מעצרו של המבקש בגין עבירות הסחר נקבע, משיקולים שונים, ליום 17.4.05, (בין השיקולים - עיתוי חשיפת סוכן). במועד זה נעצר המבקש, ביחד עם אחרים, לאחר, שכאמור, הוחלט לחשוף פעילותו של הסוכן הסמוי באותה פרשייה.
עובר למעצרו של המבקש, ביום 17.4.05, נערך חיפוש בביתו, שהעלה כי החזיק בסם מסוג אקסטזי, שלא לשימושו האישי, (להלן:
"ההחזקה המאוחרת"
).
במסגרת כתב האישום הראשון התבקש, כמצויין, מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו והוא אכן נעצר. כחודש וחצי לאחר מכן החליט להודות בעובדות כתב האישום הראשון (עבירות הסחר וההחזקה המוקדמת), הורשע ודינו נגזר למאסר לתקופה של 16 חודשים.
כאמור, כתב האישום הראשון לא כלל את עבירת ההחזקה המאוחרת. עבירה זו נכללה במסגרת כתב אישום נוסף, שהוא כתב האישום הנוכחי, (להלן:
"כתב האישום השני"
).
כתב האישום השני הוגש לבית המשפט בספטמבר 2005, כחמישה חודשים לאחר ביצוע עבירת ההחזקה המאוחרת, בהיות המבקש אסיר, (כשלושה חודשים לאחר שנגזר דינו בכתב האישום הראשון).
2. המבקש טוען, בקליפת אגוז, כי מן הראוי היה לאחד את האישום בכתב האישום השני עם האישומים בכתב האישום הראשון ולהעמידו לדין באופן מאוחד ובאותה הזדמנות בגין מכלול העבירות - הן עבירות הסחר ממרץ, הן עבירת ההחזקה המוקדמת והן עבירת ההחזקה המאוחרת.
לטענתו - השתלשלות הפעילות המשטרתית במקרה זה, ובעיקר - פיצול האישומים - אמורים להביא לביטול כתב האישום השני, מטעמים של הגנה מן הצדק וסיכון כפול.
3. אכן רצוי וראוי היה להעמיד את המבקש לדין בגין כל מסכת העבירות שצויינו ביחד. אך, במקרה זה, התעוררו קשיים אובייקטיביים מסויימים.
עיינתי בתיק המשטרה ונוכחתי כי כתב האישום הראשון לא כלל את עבירת ההחזקה המאוחרת, מאחר ולא עלה בידי המשטרה לגרום לכך שחוות הדעת של מעבדת הסמים תגיע לידיה במועד הרלבנטי.
מאחר והוחלט לבקש מעצרו של המבקש ומעצרם של אחרים באותה פרשייה עד לתום ההליכים, בעיקר בגין עבירות הסחר מול הסוכן, כל המתנה נוספת לחומר ראיות בגין עבירת ההחזקה המאוחרת היתה בעייתית מבחינת הליכי המעצר.
בנסיבות אלה - כתב האישום הראשון "יצא לדרכו" ללא האישום בענין ההחזקה המאוחרת.
שיקולים מעין אלה של מערכת התביעה והתנהלות מעין זו, בנסיבות המסויימות המתוארות כאן, הינם עדיין בתחום הלגיטימי והסביר.
אני אף סבורה כי האינטרס של המאשימה דווקא היה לכלול גם את עבירת ההחזקה המאוחרת, במסגרת כתב האישום הראשון, וזאת כדי להציג בפני ביהמ"ש יריעה רחבה ככל האפשר של הפעילות העבריינית, בבואו להחליט בענין מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים. אלא, שכאמור, במקרה זה לא עלה בידי המשטרה לגרום לגיבוש הרצוי של מכלול האישומים בעת אחת.
4. אני סבורה כי בנסיבות הענין, מאחר, וכאמור, נוצר קושי באיחוד כל האישומים במסגרת כתב האישום הראשון, מן הראוי היה לפחות לפעול ביתר נמרצות ולגרום להגשת כתב האישום השני במועד קרוב ככל האפשר להגשת כתב האישום הראשון, באופן שניתן היה, אולי, לאחד הדיון בשני האישומים, (זאת בעיקר לנוכח קיומו של קשר בין האישומים בשני כתבי האישום, הן מבחינת סמיכות הזמנים והן מן הבחינה העניינית).
עם זאת, אינני מוצאת כי הגשת כתב האישום השני לאחר כחמישה חודשים (במסגרת "התור" הרגיל ) - נכנסת בגדר סוגי ההתנהגות של הרשות, שהיה בהם על פי מבחני הפסיקה, כדי לגרום לביטול אישום לנוכח טענת הגנה מן הצדק.
מה עוד שבענייננו,
היה באפשרותו של המבקש עצמו להתגבר על הפיצול
ע"י בקשה להשפט בגין כל האירועים במאוחד, ועל כך בהמשך.