פ
בית המשפט המחוזי חיפה
|
3101-04
18/02/2008
|
בפני השופט:
ברכה בר-זיו
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז חיפה
|
הנתבע:
אליקשווילי רפי
עו"ד תמי אולמן
|
| החלטה |
נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה . על פי עובדות כתב האישום:
"1. בתאריך 10/6/04 בשעה 03:00, או בסמוך לכך, שהה אדמון (אדי) מועדי (להלן: המתלונן) במועדון "אפאצ'וס" שבתמתחם אל-פאשה בחיפה (להלן: המועדון), כשבמקום שהה גם הנאשם שהיה ביחד עם אדם נוסף (להלן: האחר).
2. הנאשם והאחר קראו למתלונן והתחילו לדבר עימו אך בשל הרעש החזק שבמקום יצאו השלושה אל מחוץ למועדון שם הנאשם והאחר פנו אליו והתגרו בו בשאלות שונות בעניין תפקידו של המתלונן במועדון.
3. המתלונן הסתובב כדי לחזור למועדון ואז דקר אותו הנאשם בחפץ חד שהיה ברשותו שתי דקירות בגבו והאחר דקרו ארבע דקירות נוספות.
4. כמו כן הוציא הנאשם מתוך רכבו, מסוג גולף בצבע כחול מס'
43-752-10
(להלן: הרכב) שחנה במקום האירוע, מקל וחזר והכה באמצעותו את המתלונן.
5. לאחר מכן נכנסו הנאשם והאחר לתוך הרכב כשהנאשם נוהג ונמלטו מן המקום תוך כדי נסיעה במהירות גבוהה ובניגוד לכיוון התנועה.
6. המתלונן, כשהוא סובל ממצוקה נשימתית, הובהל לבית החולים שם נמצאו בבית חזה אחורי תחתון משמאל פצע דקירה עמוק באורך של כ - 5 ס"מ, שחדר בין הצלעות וגרם לקרע של הסרעפת השמאלית ולחור בדופן הקדמית של הקיבה וכן פצע דקירה מקביל נוסף, קטן יותר ופחות עמוק, בבית חזה אחורי תחתון מימין וכן חתכים בידיו.
7. המתלונן אושפז בבית החולים למשך כשבועיים במהלכם נותח וטופל.
8. בדרך המתוארת לעיל גרמו הנאשם והאחר למתלונן שלא כדין לחבלה חמורה וזאת בכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה".
כתב האישום הוגש ביום 27.6.04 וביום 8.7.04 הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. ביום 19.8.04 שוחרר הנאשם לחלופת מעצר בבית אימו.
ביום 18.10.04 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום ובהמשך התקיימו 6 ישיבות הוכחות.
ביום 18.9.07 טענה עו"ד אולמן, ב"כ הנאשם, כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין והנאשם הופנה לפסיכיאטר המחוזי על מנת שיחווה דעתו בנוגע למצבו הנוכחי. הפסיכיאטר המחוזי קבע כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין.
בישיבת יום 17.1.08 ביקשה עו"ד אולמן כי בית המשפט יקבע כי הנאשם לא היה כשיר גם במועד ביצוע העבירה המיוחסת לו.
המאשימה התנגדה וביקשה רק להפסיק את ההליכים כנגד הנאשם, ולהפנותו לפסיכיאטר המחוזי לשם קביעת דרכי הטיפול, בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א- 1991 (להלן "חוק טיפול בחולי נפש"). המשיבה טענה כי מאז הוגש כתב האישום ועד היום לא נטען כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה וגם הפסיכיאטר המחוזי, אליו הופנה הנאשם, לא נדרש לשאלה זו. המאשימה הפנתה להוראות סעיף 170(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982 (להלן "החסד"פ") וטענה כי אין מקום לברר היום הטענה כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו במועד ביצוע העבירה.
ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם ביקש להוכיח חפותו ורק לאחר שמצבו החמיר התבקשה בדיקתו, לטענתה, בידי הנאשם מסמכים המוכיחים טענתו כי לא היה אחראי למעשיו והוא זכאי להוכיח טענתו לפי סעיף 34ח' לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן "חוק העונשין").
המאשימה הגישה השלמת טיעונים בכתב והפנתה לע"פ 460/89 ועקנין פנחס נ. מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 788 בו נדחתה בקשת נאשם לזכותו מן הטעם שבעת ביצוע המעשה לא היה אחראי למעשיו מחמת היותו חולה נפש, ושאלת היותו אחראי למעשיו בעת מעשה תידון, לכשיהיה הנאשם, אם יהיה, כשיר לעמוד לדין וההליכים נגדו יחודשו.
ב"כ הנאשם הגישה תשובה נוספת וטענה כי הנאשם יכול להעלות טענה הנוגעת להעדר אחריות פלילית בכל שלב של הדיון. לטענתה, אין מקום לתחולת סעיף 170 לחסד"פ על בקשתו של הנאשם ויש לדון בה לאור הוראות סעיף 34ח' לחוק העונשין. ב"כ הנאשם ביקשה לקבוע כי הנאשם לא היה מסוגל לעשות את המעשה שיוחס לו, הוא לא יכול היה להבין את אשר הוא עושה או את הפסול במעשיו ולכן יש לזכותו . ב"כ הנאשם טוענת כי יש לעשות אבחנה בין זיכוי לבין הקביעה כי נאשם אינו בר עונשין. לחילופין ביקשה ב"כ הנאשם להפסיק את ההליכים נגד הנאשם ואולם לברר אשמתו על יסוד סעיף 170(א) לחסד"פ וכן ביקשה לקבוע כי אין מקום להפנות את הנאשם לפסיכיאטר המחוזי כדי לקבוע דרכי טיפול.
דיון:
קביעה לפיה נאשם אינו בר עונשין בשל היותו חולה נפש - אינה מביאה לזיכויו, כטענת ב"כ הנאשם והלכה בנדון נקבעה על ידי כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן בע"פ 2947/00 פלוני נ. מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 636: