הנאשמים בתיק זה הורשעו, על פי הודאתם, בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום - זאת בגדרו של הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, אשר הוגש לבית המשפט ביום 9.11.05.
בבסיס הסדר הטיעון מונחת התחייבותם של הנאשמים לפצות את המתלונן, מר דרור כהן, בסך של 675,000 ש"ח, כאשר סכום זה (למעט סך של 200,000 ש"ח, אשר הופקד בקופת בית המשפט לצורך התייצבותם של הנאשמים, ויועבר ישירות למתלונן) ישולם בשמונה עשר תשלומים חודשיים שווים בסך של 26,389 ש"ח כל אחד, אשר יופקדו בקופת בית המשפט, עד לפירעון הסכום כולו.
יודגש, כי התחייבותם זו של הנאשמים לפיצוי המתלונן, מהווה מעין "תנאי מתלה" להסדר הטיעון שכן, הוסכם בין הצדדים כי אי עמידה ולו באחד מהתשלומים, כאמור, תביא לבטלותו של ההסדר לעניין העונש - לפיו תעתור המאשימה להשית על הנאשמים עונשי מאסר בפועל, שאפשר וירוצו בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי.
ביום 30.1.06 - לאחר שהוצג לבית המשפט אישור הפקדה על סך של 226,389 ש"ח, כפי שהוסכם בגדרו של הסדר הטיעון - קבע בית המשפט, כדלקמן:
"הסך של 226,389 שהופקד הבוקר בקופת בימ"ש, יועבר למתלונן דרור כהן ת"ז 024216657 מרחוב הרקפת 6 אלפי מנשה."
וכן:
"למען הסר ספק, כל תשלום חודשי שיופקד בסך 26,389 ש"ח, יועבר ישירות לפקודת המתלונן דרך קופת בימ"ש."
בפני בקשה, אשר הוגשה על ידי עו"ד יקיר מנשה ומר אהרון ידגר (להלן: "המבקשים"), שעניינה, בקליפת אגוז, עתירתם לשינוי החלטת בית המשפט הנ"ל, באופן שחלקו של הסכום, אשר נקבע במסגרת הסדר הטיעון כפיצוי עבור המתלונן, יועבר לידיהם.
כעולה מבקשתם, המבקש 1 שימש כבא כוחו של המתלונן, בקשר עם עסקת המקרקעין נשוא כתב האישום ואילו המבקש 2 שימש כיזם בקשר עם עסקה זו.
המבקשים - אשר שטחו בהרחבה בבקשתם את טעמיהם מדוע, לשיטתם, ראוי שבית המשפט יקבע כי על חלקו של סכום הפיצוי לעבור ישירות לידיהם - מדגישים, בין היתר, כי אף הם נפגעו מהתנהלותם של הנאשמים בתיק דכאן וגם הם הגישו כנגדם תלונות במשטרה .
כמו כן, מציינים המבקשים כי הוגשו - הן על ידם והן על ידי הנאשמים - תביעות אזרחיות בקשר עם הפרשה נשוא כתב האישום, כאשר חלקן עדיין תלויות ועומדות.
הן המתלונן (הוא המשיב 3 לבקשה) והן המאשימה (אשר צורפה כמשיבה פורמלית לבקשה) הגישו תגובתם לבקשת המבקשים, בהן ציינו, בין היתר, כי אין למבקשים "זכות עמידה" ביחס להליך זה וכי נוכח העובדה שאינם "צד" להליך הפלילי, אין באפשרותם להגיש בגדרו בקשות, כלל ועיקר.
עוד ציינה המאשימה בתגובתה לבקשה דנן, כי תוכנו של הסדר הטיעון - על הסכומים הנקובים בו - הובא לידיעתם של המבקשים ואף נעשה על דעתם ובהסכמתם.
לאחר ששקלתי את בקשת המבקשים, נראה כי דינה להידחות.
אף אם אקבל את טענתם של המבקשים לפיה, היו המה מעורבים בפרשה נשוא כתב האישום בתיק זה וכי נפגעו ממעשיהם של הנאשמים, ככל שהדברים נוגעים לתיק פלילי זה, אין הם צד להליך הפלילי, כלל ועיקר ולמעשה, קשרם היחיד להליך זה נובע מהעובדה כי נמנים הם על רשימת עדי התביעה בכתב האישום.
ב"כ המתלונן טען בתגובתו לבקשה כי בפני המבקשים פתוחה הדרך להגיש, בסופו של יום, ערעור על פסק הדין ואולם, אף באשר לאפשרות זו, קיים לדידי ספק.
אמנם ההלכה הינה כי זכאי לערער על פסק דין לא רק "צד להליך" שבו ניתן פסק הדין, אלא גם כל מי שהיה צד ל"סכסוך" שהתעורר במהלך הדיון ואשר בית המשפט הכריע בו (ר' בש"פ 658/88
חסן נ' מ"י
, פד"י מה (1) 670) אולם, בענייננו ספק אם ניתן לומר כי בכך שבית המשפט מאפשר לנאשמים - אשר הודו והורשעו במסגרת עסקת טיעון - לפצות את המתלונן בסכום כזה או אחר, מכריע, לגופו של עניין, בסכסוך כספי השורר בין הצדדים.
מכל מקום, ברי כי ככל שהדבר נוגע להליך הפלילי המתקיים בפני, ידיהם של המבקשים כבולות מלהתערב בו וחסומה בפניהם הדרך להגיש בקשות כלשהן בקשר אליו.
כאמור, המבקשים ציינו בבקשתם, כי בינם לבין הנאשמים מתנהלים הליכים אזרחיים בקשר עם הפרשה נשוא תיק זה ועל כן, נראה כי הדרך היחידה לבירורן של סוגיות כספיות אלה, אינה אלא בגדרן של אותן תביעות אזרחיות.