החלטה בתיק פ 2757/04

בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם נטען כי ביום 18.10.03, שעה 03:30 לערך, בפארק הנדיב בזכרון יעקב, בבדיקה שהתבצעה במקום, נמצאו ברשות הנאשם סמים מסוכנים מסוג: חשיש במשקל נטו של 0.462 גרם, 3 טבליות של אמ.די.אמ.אי המכונה "אקסטזי" ו- 23 ריבועים (בולים) של ל.ס.ד.

כן נטען כי דקות ספורות לפני שנתפס הנאשם וברשותו הסמים, סיפק הנאשם סם מסוכן לאחרת.

העבירות שיוחסו לנאשם בגין מערכת עובדתית זו הן החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והספקה של סם מסוכן, בניגוד לקביעות הסעיפים 7 (א) (ג) ו- 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973.

בישיבת ההקראה מיום 6.12.04, בפני כב' השופטת י. אבירם כפר הנאשם בעובדות כתב האישום וטען כי החזיק ברשותו טבליה וחצי של "אקסטזי" ובול אחד של "אקסטזי".

הנאשם הודה כי החזיק ברשותו את החשיש כמפורט בכתב האישום.

התיק הועבר לשמיעתו בפני.

בישיבת בית המשפט מיום 23.5.05 ובמסגרתו של הסדר טיעון בין הצדדים, תוקן כתב האישום כך שנמחק החלק המייחס לנאשם החזקת 23 ריבועים של סם מסוכן מסוג ל.ס.ד.

שאר העובדות והעבירות המיוחסות לנאשם, כפי שמצאו ביטוין בכתב האישום המקורי נשארו בעינן.

במועד זה חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בעובדות ובעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

ב"כ הנאשם עתר שלא להרשיע את הנאשם וביקש מבית המשפט לקבל תסקיר של שרות המבחן לעניין אי הרשעתו.

בקשתו נענתה בחיוב ותסקיר זה נתקבל לישיבת בית המשפט מיום 7.9.05.

בתסקיר פורטו נסיבותיו האישיות של הנאשם, פרטי לקיחת האחריות למעשיו, כעולה מן התסקיר והעובדה כי הינו נמנע משימוש בסמים.

ב"כ המאשימה ביקש להרשיע את הנאשם בדינו וכן טען כי רצונו של הנאשם להגר לארה"ב אינו יכול לשמש כטיעון לעניין אי הרשעה מאחר ואינו מתבסס על נסיבות אישיות של הנאשם.

קצינת המבחן המליצה לא להרשיע את הנאשם וזאת על מנת שלא לפגוע בתוכניותיו להגר לארה"ב כדי לגור בקרבתו של אביו וכי יש מקום להטיל עליו של"צ.

ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט לאמץ את החלטת שירות המבחן ולהתחשב בכך שהרשעתו בדין של הנאשם תביא לכך שכל הדלתות ינעלו בפניו, לרבות אפשרות הגירתו לארה"ב על מנת להתאחד עם אביו.

הנני מקבלת את גישתם של ב"כ הנאשם וקצינת המבחן, כי במכלול הנסיבות כפי שבאו בפני בית המשפט לא יהא זה ראוי להרשיע את הנאשם בדינו.

ההלכות בעניין זה של אי הרשעה פורטו בהרחבה בשורה ארוכה של פסקי דין.

בר"ע 432/85   גדעון רומנו נ' מדינת ישראל , תק-על 85(3), 737 נקבע כי:

"בעקבות ההודאה בעובדות או בעקבות המסקנה השיפוטית שעבירה פלונית הוכחה כדבעי לאור הראיות שהובאו בפני בית המשפט, גם באה בדרך כלל ההכרעה לפיה יש להרשיע את הנאשם. רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה. ההמנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר ובתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד עילה ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלמוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות".