פ
בית משפט השלום באר שבע
|
2705-07
19/08/2007
|
בפני השופט:
א. באומגרט
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד דקלה סרן
|
הנתבע:
אבו מריחה עמאר
עו"ד איעד אברהים
|
| החלטה |
כללי:
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו קבלת רכב או חלקי רכב גנובים, עבירה בניגוד לסעיף 413 י לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").
ב"כ הנאשם העלה טענה מקדמית לפיה לבית משפט בישראל אין סמכות עניינית לדון בעבירה המיוחסת לנאשם.
מוסכם על הצדדים כי הנאשם הינו תושב חברון המצוייה בשטח הרשות הפלסטינית.
טענות הצדדים:
טוען ב"כ הנאשם כי כל יסודות העבירה התקיימו בשטח הרשות. לשיטתו, לבית משפט בישראל סמכות לדון בעניינו של אזרח או תושב ישראל או כאשר חלק או יסוד מיסודות העבירה בוצעו בישראל.
לטענת הסנגור המלומד משאין הנאשם תושב או אזרח ישראל ומאחר והוא כנטען בכתב האישום קיבל את הרכב הגנוב בחברון, הרי שלא קמה לבית משפט בישראל סמכות עניינית.
המאשימה סבורה כי משקיבל לידיו הנאשם, בחברון, רכב שנגנב בישראל התקיים חלק מיסודות העבירה. עוד טוענת המאשימה כי מבחינה ציבורית ראוי ליתן פרשנות מרחיבה לסמכות העניינית של בתי המשפט בישראל.
המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 7 לחוק העונשין קובע:
"(א) "עבירת-פנים" —
(1) עבירה שנעברה כולה או מקצתה בתוך שטח ישראל;
(2) מעשה הכנה לעבור עבירה, נסיון, נסיון לשדל אחר, או קשירת קשר לעבור עבירה, שנעשו מחוץ לשטח ישראל, ובלבד שהעבירה, כולה או מקצתה, היתה אמורה להיעשות בתוך שטח ישראל.
(ב) "עבירת-חוץ" - עבירה שאיננה עבירת-פנים.
(ג)
"שטח ישראל", לענין סעיף זה - שטח הריבונות של מדינת ישראל כולל רצועת מימי-החופין שלה, וכן כלי-השיט וכלי-הטיס הרשומים בישראל."
סעיף 7 הנ"ל מלמד אותנו כי עבירה תחשב כעבירת פנים מקום בו "מקצתה" בוצע בתוך שטח ישראל.
סעיף 18(א) לחוק העונשין קובע את מבנה היסוד העובדתי של העבירה כך:
""פרט",
לענין העבירה - המעשה בהתאם להגדרתה, וכן נסיבה או תוצאה שנגרמה על ידי המעשה מקום שהן נמנות עם הגדרת אותה עבירה".
עניין דומה בא לפני כב' בית המשפט המחוזי בבאר שבע בב"ש21745/00
מדינת ישראל נ' ג'ברין
(כב' השופט אזולאי) (להלן: "פרשת ג'ברין"). בפרשת ג'ברין הואשם המשיב, תושב דהריה, בין היתר, בעבירה של קבלת רכב גנוב.
וכך נקבע בענין בפרשת ג'ברין: