החלטה בתיק פ 2070/06

1.         בבקשה דנן עתר ב"כ הנאשם להורות על הפרדת המשפט באישום מס' 1 -  שעניינו מעשה מגונה בכוח והדחה בחקירה (עבירות לפי סע' 348(ג1) ו-245(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)), לבין יתר האישומים שנכללו בכתב האישום, שעניינם עבירות על טוהר המידות - לקיחת שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים (עבירות לפי סע' 290, 415 ו-284 לחוק).

            לטענת ב"כ הנאשם הצירוף דנן הינו אסור נוכח הוראות סע' 86 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: " החסד"פ"), שכן האישומים אינם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על "סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת", כאשר, כנטען, בחלופה אחרונה זו נדרש כי תתקיים זיקה ממשית בין המעשים, עד כי כל מעשה ינבע ישירות ממעשה אחר. דבר שאינו מתקיים, לדידו, במקרה דנן. יתר על כן, גם העדים הנוגעים לאישום 1 אינם אותם עדים הנוגעים לאישומים האחרים.

לעומתו, סבור ב"כ המאשימה, כי יש לראות המעשים נשוא האישומים כמבוססים על "עובדות דומות" או על החלופה של "מעשים קשורים", שכן לשיטתו אלו כאלו נעשו תוך ניצול סמכותו ומעמדו של הנאשם, בין היתר נוכח העובדה כי המעשה המגונה המיוחס לנאשם בוצע באירוע בו השתתף מתוקף תפקידו כקונסול כללי של מדינת ישראל בהולנד, וכנגד עובדת של השגרירות. ואף הניסיון, הנטען, להניא העובדת מהגשת תלונה, ופיטוריה (הגם שאינם מהווים עבירה כלשהי), נעשו מכוח זה.

2.         סעיף 86 לחסד"פ קובע כדלקמן:

"מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת; ...".

מלשון הסעיף עולה, כי צירוף אישומים יהא כדין, בשלושה סוגי מקרים: כאשר האישומים מבוססים על "אותן עובדות", או על "עובדות דומות", או על "סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת". לפי המלומד י' קדמי, בעוד שבסוג המקרים הראשון מדובר על "גזרות שונות של פרשה אחת", הרי בסוג המקרים השני כל שנדרש הינו מכנה משותף עובדתי או עובדות שרובן או עיקרן דומות. מאידך, סוג המקרים השלישי עוסק בסדרת מעשים נפרדים מבחינת הזמן והמקום אשר קיים ביניהם חוט מקשר ההופך אותם לפרשה כוללת אחת (י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, מהדורת תשס"ג-2003, עמ' 682, וכן בג"צ 5283/98 ג'ומעה חדר נ' הרכב השופטים צמח נאור וארד, פ"ד נה (3) 721, 725).

3.         בחינת העובדות המתוארות בכתב האישום מעלה, כי ענייננו נכנס לגדרו של סוג העניינים השני, ושמא אף השלישי. אף שמדובר במעשים שונים ונפרדים, גם מבחינת הזמן והמקום, לכל האישומים מכנה משותף עובדתי שעניינו שימוש לרעה בכוח המשרה. יתר על כן, קיים ביניהם חוט מקשר:  באישום הראשון, כאמור, נטען כנגד הנאשם כי ביצע מעשה מגונה בכוח כנגד ד.ס., עובדת השגרירות, לאחר שיצאו לבילוי בהמשך למסיבה שנערכה לרגל אירוע מטעם השגרירות, וכי מספר ימים לאחר מכן איים על ד.ס. כי יהרגה במידה ותספר לאי מי על שארע, וכן הודיע לה על פיטוריה, שנעשו ביוזמתו.

            ממכלול הארועים הנטענים עולה, כי העבירות, נשוא אישום 1, בוצעו, לכאורה, תוך ניצול מעמדו ותפקידו של הנאשם, כנגד עובדת הנתונה למרותו, אף אם בעקיפין. אף העבירות נשוא אישומים 2-4 עניינן דומה: מדובר בעבירות שבוצעו תוך ניצול מעמדו של הנאשם.

משכך, אין בעובדה כי במישור טיב העבירות הן שונות אלו מאלו מהותית  כדי לשנות מהחוט המקשר.

4.         יוער כי בפועל נוהגים בענין הוראת סע' 86 לחסד"פ בגמישות רבה ומצרפים אישומים בפרשות שונות בכתב אישום אחד, כל עוד אין הנאשם מתנגד לכך מטעמים של פגיעה בהגנתו (ר' קדמי, שם, עמ' 682), וראוי שכך. בענייננו ממילא לא שמעתי שיש בצירוף האישומים כדי לקפח את הנאשם בהגנתו. כ"כ לא שמעתי מה נזק ייגרם לו אם יישמעו הראיות במסגרת כתב אישום אחד, או מה תועלת תצמח לו באם יפוצל הדיון.

לפיכך דין הבקשה להידחות והיא נדחית בזה.

ניתנה היום, י"ד בכסלו תשס"ז (5 בדצמבר 2006), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקי ההחלטה לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 5.12.06.

שרה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: