החלטה בתיק פ 1913/04

בפני טענת הנאשם כי אין להשיב לאשמה על פי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב-1982.

בהתאם לנטען בכתב האישום בתאריך 12.10.02 התפרץ הנאשם לחנות לממכר דברי מאפה במאפיית אנג'ל בנתיבות בכוונה לבצע גניבה ובמועד ובמקום דלעיל גנב הנאשם 2 קופות שהכילו בתוכן כ - 1,000 ש"ח.

סקירת ראיות התביעה בתמצית

במסגרת פרשת התביעה הוגשו בהסכמה לבית המשפט ע"י המאשימה הראיות הבאות:

דו"ח העתקת ט.א. מיום 13.10.02 (ת/1), זכ"ד של ע"ת 2 מיום 27.04.03 ומיום 11.06.03 (ת/2 - ת/3), טופס לוואי לחוו"ד מומחה וחוות דעת מומחה (ת/4- ת/5), תצלום מעתק טביעות אצבע (להלן:ט.א.) (ת/6), תצלום טופס ט.א. (ת/7) וכן הודעות הנאשם ממועדים שונים ודו"ח הולכה (ת/8- ת/11)

בבית המשפט העידו ע"ת 1- בעל החנות אשר העיד כי צפה בקלטת מצלמה שהופעלה בחנות במהלך האירוע. ע"ת 2- טכנאי מז"פ אשר העתיק ט.א מהחלון במקום האירוע, ע"ת 3- אלי דיין מומחה להשוואת מעתקי ט.א אשר ערך השוואה בין המעתקים לבין ט.א. של הנאשם ומצא התאמה. כן העיד ע"ת 4- חננאל שמיר מנהל המקום (להלן: "חננאל") אשר הגיע למקום בסמוך לאירוע לאחר קריאה ממוקד האבטחה והעיד כי צפה בקלטת וכי האדם שנצפה בקלטת הינו הנאשם.

תמצית טענות ב"כ הנאשם

1.         לטענת ב"כ הנאשם גם לאחר שמיעת פרשת התביעה בתיק, עדיין לא ברורה זהות הפורץ, שכן מעדותו של חננאל מנהל החנות בבית המשפט עולה כי הפורץ הוא אותו בחור שישן בבוטקה השומריםוהוא הנאשם. לעומת זאת, בעדותו במשטרה העיד חננאל כי מי שישן בבוטקה הוא עאמר אחיו של הנאשם וכי הנאשם הוא זה שפתח את הדלת.

2.         לא ניתן לייחס את טביעת האצבע באופן ודאי לנאשם ולחילופין גם אם ניתן לקשור הרי שאין בכך די הן לאור מקום הימצאותה והן לאור הספק ביחס לזהות הפורץ.

3.         טביעות האצבע של הנאשם נמצאו על המסגרת הקבועה של חלון ההזזה ולא על חלון ההזה עצמו, כאשר אחיו של הנאשם הודה בהודעתו במשטרה כי הוא הזיז את החלון ועדיין לא נבדקה השוואה בין אותה טביעת האצבע שנמצאה לבין אחיו של הנאשם.

4.         מתוך הקלטת לא ניתן לזהות הנאשם בשל האיכות הירודה, מה גם שהקלטת לא הוגשה.

תמצית תגובת המאשימה

5.         מעדותו של בעל החנות אשר צפה בקלטת לאחר האירוע עולה כי הפריצה לחנות נעשתה דרך החלון הפונה לכביש.

6.         מדו"ח טביעות האצבע שערך טכנאי מז"פ עולה כי טביעות האצבע נלקחו מאותו החלון ממנו בוצעה הכניסה לחנות .

7.         מעתק 1 שנלקח מאותו חלון נמצא זהה לטביעת אצבעותיו של הנאשם .

8.         חננאל מנהל החנות העיד שהוא צפה בקלטת, וכי מי שנצפה בקלטת ביום האירוע הוא הנאשם ואף הצביע עליו באולם בית המשפט.

9.         בסופו של יום, בפרשת התביעה הובאה תשתית ראייתית ברמה הנדרשת להוכחת אשמתו של הנאשם.

דיון והכרעה

סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כהאי לישנא:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין..."

כאשר מסתיימת פרשת התביעה, זכאי הנאשם על פי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי לא להשיב לאשמה כאשר אין בראיות התביעה כדי לבסס את המיוחס לו בכתב האישום. משמעות טענת "אין להשיב לאשמה " היא כי אפילו אם יינתן לראיות התביעה מלוא האמון והמשקל הראייתי אין בהן כדי לבסס הרשעתו של הנאשם ועל בית המשפט לזכות את הנאשם כבר בשלב זה.