החלטה בתיק פ 1900/06

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו בשני אישומים עבירות על חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") של אי קיום צו בית המשפט ושימוש ללא היתר ובסטיה מתכנית, בניגוד לסעיפים 210, 221, 255, 145, 156(א), 204(א) ו - (ג), 205, 219, 218 ו -208 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום בתמצית -

בתאריך 26.1.04 הורשע הנאשם בבית משפט השלום בחדרה בת.פ. 2915/03 בכך שבחודש אוגוסט 2003 ביצע עבודות בניה בשטח של כ - 150 מ"ר ללא היתר, במקרקעין הידועים כחלקה 70 בגוש 8817 ונדון לעונשים שונים.

במסגרת ערעור שהוגש ע"י המאשימה ביחס לגזר הדין נשוא התיק דלעיל ניתן ע" בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 1206/04 צו הריסה אשר מועד כניסתו לתוקף ביום 3.3.06.

כמו כן, התחייב הנאשם כי לא יבצע כל בניה נוספת ולא יאכלס את המבנה.

בתאריך 20.4.06 נמצא כי הנאשם לא הרס את המבנה וממשיך להשתמש בו למגורים, זאת ללא היתרבסטיה מתכנית ובניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק.

ההליך בפני התנהל עד כה באופן חריג למדי לכן אציין נסיבותיו -

ביום 20.9.06 התייצב הנאשם בבית המשפט ובא כוחו, עו"ד אבו מוך הודיע, כי לפני חודשים ספורים הגיש בקשת עיכוב הליכים ליועמ"ש.

בנוסף, קבל ב"כ הנאשם, על כי הוגש כתב האישום, נוכח הליכים קודמים שהתנהלו באותו ענין כנגד הנאשם.

באותו מעמד, הודה הנאשם באמצעות בא כוחו במיוחס לו בכתב האישום, אלא שביקש כי לא תינתן הכרעת דין בגינו, בטרם תינתן החלטת היועמ"ש בבקשת עיכוב ההליכים שהוגשה.

עוד הוסיף ב"כ הנאשם, כי למרות שהוגשה בקשה לקבלת היתר בדיעבד, זו לא זכתה להתייחסות עניינית, בהיעדר גורמים מנהלתיים מסודרים, בישוב בו מתגורר הנאשם.

לאור הודאתו של הנאשם ובקשת עיכוב ההליכים, דחיתי את הדיון.

ביום 7.12.06 הוברר כי בקשת עיכוב ההליכים נדחתה וב"כ הנאשם הודיע, כי החלטת היועמ"ש אינה מנומקת והוא שוקל הגשת עתירה לבג"ץ כנגד ההחלטה הנ"ל משימסרו לו נימוקיה.

עוד ביקש ב"כ הנאשם, בטרם מתן הכרעת הדין בעניין מרשו, לאפשר לו לטעון בדבר ביטולו של כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק ובהמשך, הוגשו טענותיו בכתב לתיק בית המשפט.

במעמד הדיון הנדחה, הגיב על טענות הנאשם ב"כ התביעה תוך שהוגשו לתיק בית המשפט מסמכים שונים שעיקרם, פסקי דין שניתנו בעניינו של הנאשם, הן בבית משפט השלום בחדרה והן בבית המשפט המחוזי בערעורים על פסקי הדין הנ"ל.

יוער, מיקומה הדיוני של טענת ההגנה מן הצדק הינה בתחילת המשפט כטענה מקדמית. עם זאת יתכנו מקרים בהם ידרש בית המשפט לשמיעת ראיות בין אם לעניין תחולת ההגנה ובין אם לעניין בירור האשמה בטרם יהיו בידיו מלוא הכלים לקבלת החלטה מושכלת בטענת ההגנה.

במקרה הנדון, לאחר שעיינתי בטענות ההגנה, נוכחתי לדעת כי הינן מבוססות בעיקרן על טענה מקדמית אחרת בדבר זיכוי קודם והרשעה קודמת, אלא שעניינים אלה נכרכים אליבא ד'ב"כ הנאשם בטענת ההגנה מן הצדק.

יתירה מכך, הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום, בטרם טען טענותיו, אולם, משלא ניתנה הכרעת דין מבחינה פורמאלית ומשהודה הוא בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום בהזדמנות הראשונה שנקרתה לפתחו, לא ראיתי לנכון לחסום דיון ועיון בטיעוניו וטענותיו.

הגנה מן הצדק -