החלטה בתיק פ 1673/04

השאלות העומדות לדיון בפני הינן :

א.         האם רשאית המאשימה לחזור בה מהסדר טיעון אליו הגיעה עם הנאשם.

ב.         למי הסמכות לדון בבקשת נאשם למנוע מהמאשימה לחזור בה מהסדר הטיעון.

רקע עובדתי :

1.         ביום 28.3.04 הודיעו המאשימה והנאשמים לבית המשפט על הסדר טיעון אליו הגיעו  בתיק זה (להלן:"הסדר הטיעון"). הסדר הטיעון הוצג בבית המשפט ביום 28.3.04. למען הסדר: בשלב זה לא היו הנאשמים מיוצגים.

הנאשמים הודו והורשעו ונשלחו לשירות המבחן לקבלת תסקיר. המשך הדיון נדחה ליום 26.12.04. בין לבין, בחודש יוני 2004, בצעו הנאשמים עבירות נוספות, בגינן הם הועמדו לדין בבית משפט השלום בראשון לציון בת.פ. 2883/04 והורשעו. העבירות שבהן הורשעו הן: התפרצות, היזק במזיד ואחזקת כלפי פריצה (להלן:"ההרשעות הנוספות").

2.         עקב ההרשעות הנוספות הודיעה ב"כ המאשימה ביום 26.12.04 כי המאשימה אינה רואה עצמה מחוייבת להסדר הטיעון שנעשה עם הנאשמים בתיק זה. בו ביום מונו לנאשמים סניגורים מטעם הסניגוריה הציבורית.

3.         ב"כ הנאשמים עתרו לבית משפט זה בבקשה שלא להתיר למאשימה לחזור בה מהסדר הטיעון.

דיון:

4.         עסקת טיעון היא הסכם בין התביעה לבין הנאשם, שבו מתחייבת התביעה לוותר על חלק מן האישומים או להחליף אישום חמור באישום קל, או לוותר לנאשם ויתור אחר או לתת לו הקלה אחרת, תמורת הודיית הנאשם בבית המשפט בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו.

5.         עיסקת הטיעון אינה מחייבת את בית המשפט. השופט אינו צד לה. אין הוא קשור בה ורשאי הוא להתעלם ממנה ולפסוק על פי שיקול דעתו הוא (ע.פ. 180/84 פד"י לח' 1, 836 וע.פ. 532/71, בג"צ 218/85). מקובל כי הנאשם עצמו רשאי לחזור בו מהבטחתו ולבקש כי עניינו יוכרע על בסיס ניהול משפט פלילי מלא, תוך שיוצגו בפני בית המשפט מלוא הראיות, ובית המשפט יקבע על פיהן את העובדות, יפעיל לגביהן את הדין, ויכריע בשאלת האשמה או החפות (בג"צ 218/85).

האם רשאית המאשימה לחזור בה מהסדר טיעון, והאם זכאי הנאשם לדרוש את אכיפת התחייבותה של התביעה :

6.         מדובר בשאלה של השתחררות השלטון מחובתו השלטונית בין אם מדובר בתחום האזרחי או בתחום הפלילי. בבג"צ 218/85 תקוה ארביב נ. פרקליטות מחוז ת"א אומר בית המשפט כי בצד חובתה של המדינה לקיים את הסכמיה עומד כוחה של המדינה להשתחרר מהחוזה אם טובת הציבור דורשת זאת. חובת המדינה לקיים את הסכמיה אינה חובה מוחלטת. עיסקת טיעון מחייבת את המדינה ואת התובע, אך הם יכולים לסטות ממנה אם האינטרס הציבורי מחייב זאת. כמו כל התחייבות שלטונית גם התחייבויות בתחום הדיון הפלילי, לרבות עיסקאות טיעון אינן התחייבויות מוחלטות אלא יחסיות. רשאית המדינה ורשאי התובע להשתחרר מחובתו אם אינטרס הציבור דורש זאת.

7. האינטרס הציבורי בהעמדתם לדין של נאשמים הוא אינטרס ציבורי מרכזי. יחד עם זאת, בבוא המדינה להשתחרר מהסדר טיעון עליה לקחת בחשבון אינטרסים נוספים שאחד מהם הוא האינטרס של הנאשם שהינו כפול: אינטרס הציפיה ואינטרס ההסתמכות. כמו כן יש להתחשב במהות העבירה ומידת חומרתה. אך יודגש: הנאשם אינו קונה "זכות" להנאה מעיסקת טיעון ואם סבורה הרשות שיש עילות ושיקולים להשתחרר מעיסקת טיעון, רשאית הרשות להודיע לנאשם על חזרתה מההסדר.

אשר על כן, ככלל רשאית התביעה לחזור בה מהסדר טיעון שאליו הגיעה עם נאשם. נאשם רשאי לנקוט בצעדים לאכוף על המאשימה לקיים את עיסקת הטיעון.

מכאן לשאלת הסמכות :

8.         השאלה למי הסמכות לדון בבקשתו של נאשם למנוע מהמאשימה לחזור בה מעיסקת הטיעון.

9.         משהודיעה המאשימה על כוונתה לחזור בה מעיסקת הטיעון, היא הפעילה בעניין זה שיקול דעת ולקחה בחשבון את הנסיבות והעובדות שעמדו בפניה לשם הפעלת שיקול הדעת. מדובר בשיקול דעת של הרשות ועל כן בדיקת הסבירות של נימוקי הרשות כרשות מנהלית נתונים לביקורת. מדובר בבדיקת סבירות שיקול הדעת של נימוקי רשות שלטונית, ועניין זה נתון לסמכותו הבלעדית של בג"צ ולא של בית המשפט שיושב לדין בתיק הפלילי.

10.       בבג"צ ארביב הנ"ל, אומר בית המשפט: " האיזון בין האינטרסים השונים הבאים בחשבון נעשה ע"י רשויות התביעה ובית המשפט הגבוה לצדק אינו מתערב אלא אם הן פעלו משיקולים פסולים או אם ניתן משקל בלתי סביר לשיקולים השונים ... בית המשפט שואל עצמו אם תובע סביר רשאי בנסיבות העניין להשתחרר מעיסקת הטיעון ואם התשובה על כך היא בחיוב, לא יתערב בית המשפט בהחלטת התובע גם אם דעתו של בית המשפט עצמו שונה היא מדעת התובע" .

11.       בענייננו, סברה המדינה כי עקב כך שהנאשמים חזרו וביצעו עבירות נוספות לאחר שנחתם הסדר הטיעון, אין מקום לקיים את הסדר הטיעון שנעשה בינה לבין הנאשמים. מטעם זה הודיעה המאשימה על חזרתה מהסדר הטיעון.