החלטה בתיק פ 1537/06

1.                   הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של נסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 + 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי סעיף 418 לחוק ושימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק.

2.                   במסגרת המוסכם על הצדדים נשלח הנאשם לקבלת תסקיר בטרם הרשעה.

3.                   כעולה מעובדות כתב האישום בתאריך 15.8.02 הגיש הנאשם תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי אשר נתמכה במסמך מזויף, אותו זייף הנאשם ע"י הגדלת מספר ימי עבודתו בשכר. 

כתב האישום ייחס לנאשם ניסיון לקבלת דבר במרמה שכן תביעתו האמורה, נדחתה.

4.                   מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם מצטיירת התמונה הבאה:

מדובר בנאשם בן 39, ללא עבר פלילי, נשוי ואב לילדה בת שנתיים וחצי.

הנאשם, מזה כשנתיים עוסק בהוראת מדעי המחשב בבית-ספר תיכון ברמת-גן. הנאשם מתפקד תפקוד נורמטיבי, נוטל אחריות למעשיו, מתחרט עליהם וחש בושה ומבוכה גדולה נוכח השלכות ביצוע העבירה.

שירות המבחן עמד על המצוקה הרגשית בה נתון הנאשם נוכח קיום ההליכים נגדו והמליץ על הימנעות מהרשעתו נוכח תפקודו התקין, עברו הפלילי, החשש שהרשעה תפגע במקור פרנסתו ונוכח התגייסותו להליך טיפולי.

5.                   ב"כ הנאשם ביקש להתייחס למספר עובדות אשר יש בהן, לשיטתו, לתמוך בעתירתו לאי הרשעה:

א.      הנאשם נעדר עבר פלילי וכן עסקינן במעידה חד פעמית, אירוע אחד ויחיד.

ב.      הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, עוד בחקירתו במוסד לביטוח לאומי ולא היסס להביע חרטה על מעשיו.

ג.        עצם ניהול ההליכים נגדו המיט על הנאשם בושה גדולה.

ד.      מדובר בעבירה שבוצעה בשנת 2002, בעוד שכתב האישום הוגש מספר שנים לאחר מכן.

ה.      עובר למועד ביצוע העבירה פוטר הנאשם ממקום עבודתו ונתון היה בתקופה קשה.

ו.        הנאשם לא ביצע את העבירות המיוחסות לו לשם בצע כסף וניסה לקבל דמי אבטלה, להם היה זכאי, נוכח פיטוריו.

ז.       הנאשם ביצע במסגרת עבודתו הן עבודות הוראה והן עבודות מנהלה. מעסיקו דאז לא דיווח על שעות המנהלה הרבות אותן ביצע אלא המירם בשעות הוראה ביחס של 1:2 וזאת, התברר לנאשם בדיעבד, מאחר ולא תוקצב על שעות מנהלה.

ח.      הנאשם, אשר עוסק בהוראה, עשוי להיות מפוטר נוכח  הרשעתו.

6.                   ב"כ התביעה עמדה על הרשעתו של הנאשם כחלק מאכיפת חוק שוויונית והצורך בהרתעה מפני ביצוע מעשים כגון דא. כמו-כן בקשה להדגיש כי מרבית הנאשמים בתיקים אלה הנם נורמטיביים וחווים טלטלה עצומה נוכח ההליך הפלילי המתנהל נגדם וכי יש להוכיח את הנאשם על מעשיו, בפרט נוכח עיסוקו בחינוך.  

7.                   נאמר בפסיקה פעמים רבות כי הכלל הוא, כי יש להרשיע נאשם משהוכח ביצוע עבירה או משנתנה הודאה בביצועה, ואי הרשעה הוא חריג לכלל, אמצעי שמשתמשים בו במקרים יוצאי דופן, כאשר אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרת העבירה ( ר"ע 432/85 רומנו נ' מ"י, תק-על 85(3), 737).