1. כנגד הנאשם, ששירת בזמנים הרלוונטים לכתב האישום, כשוטר מג"ב בשירות חובה, הוגש כתב אישום ולפיו הואשם הוא בעבירות בנשק, עבירה לפי סעיף 144 (א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977. עפ"י כתב האישום במהלך שנת 2005, נטל הנאשם מבסיסו ללא היתר כדין, שני רימוני גז יד ומנגנונים להם וכן אבק שריפה במשקל 34 גרם והחזיקם בביתו משך כחמישה חדשים, עד שנתפס במסגרת חיפוש שנערך בביתו על ידי המשטרה.
2. הנאשם הודה במיוחס לו, תוך שביקש להמנע מהרשעתו, זאת על רקע נסיבותיו האישיות ועל מנת לאפשר לו מציאת מקום עבודה בתחום האבטחה ואף להתחיל בלימודים. לתמיכה בבקשתו, הציג הנאשם מכתב של רופא פסיכיאטר וכן הערכת מפקדו של הנאשם עם שחרורו. באשר למכתב הפסיכיאטר, אמנע כמובן מפירוט לו, זאת בשל צנעת הפרט, ואך אציין כי עוסק הוא במשבר שנגרם לנאשם בעקבות מות חברו בתאונת דרכים. הערכת מפקדו של הנאשם, אשר המשיך לשרת גם לאחר התאונה הנ"ל, חיובית ללא כל ספק.
3. ב"כ המאשימה, עוה"ד הלה אדלמן מהמחלקה לחקירות שוטרים, העירה בהגינותה הרבה, כי המאשימה היתה נכונה לבחון את עמדתה לעניין ההרשעה, ואולם זאת בכפוף לקבלת תסקיר שירות מבחן. ואולם על רקע עמדתו של הנאשם ובקשתו כי בית המשפט יקבע עמדתו בלא תסקיר, זאת על מנת לחסוך זמן ופגיעה נוספת בו, אינה יכולה להסכים לאמור, וזאת בשל העדר יכולתה לעמוד על נסיבותיו האישיות כדבעי. בנסיבות אלה ועל רקע חומרת העבירה, ביקשה להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו מאסר מותנה בלבד.
4. על אף שהדגיש ב"כ הנאשם כי אינו מתנגד לקבלת תסקיר, ביקש כאמור להמנע מהעברת הנושא לשירות המבחן, זאת בשל סברתו כי נוכח המסמכים שהציג, מונחות בפני בית המשפט עובדות מהימנות ואובייקטיביות דיין, המאפשרות את אי הרשעתו של הנאשם וכי בהעברת הנושא לשירות המבחן, צפוי עניינו של הנאשם להתארך ולפגוע בו ובאפשרויותיו. לגופו של עניין טען כי המדובר בנאשם צעיר, לאחר שירות צבאי מלא ביחידה קרבית, ללא הרשעות קודמות, שהודה והביע חרטה. החזקת אמצעי הלחימה על ידי הנאשם, לא נבעה מהקשר פלילי ואף מציאתם היתה במקרה, בעקבות חיפוש שנערך בביתו בהקשר שונה.
5. כפי שציינתי לא אחת, קיימת חומרה בעיני לעבירות החזקת אמצעי לחימה שלא כדין, באשר מלבד היותן עבירה על החוק, מגלמות הן מסוכנות רבה לציבור. הפיקוח על החזקת כלי הנשק בציבור, נועד על מנת לשלוט היטב בעניין מסוכן זה ולמנוע מצב בו יוחזקו אלה על ידי כל מאן דהוא, תוך שלא נבדק עברו הפלילי, מצבו הנפשי והבריאותי וכי עובר הוא הכשרות תקופתיות. כמובן, הפיקוח אף מסייע באיתור ופתרון מעשי פשע כמו בהפחתת האיום שבשימוש לא חוקי בו. בנסיבות אלה נפסק לא אחת, כי יש להחמיר בענישה בגין עבירות מסוג זה. (ר' למשל ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' יצחק רפאל פס ואח', נ"ח (5), 541 רע"פ 2718/04 פואד אבו דאחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם), ע"פ (ירושלים) 8252/04 אוסאמה שרבאתי ואח' נגד מדינת ישראל (לא פורסם), רע"פ 10376/05 פהדי ברהום נ' מדינת ישראל, רע"פ 1281/05 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 3804/05 אבו-קרינאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם).
6. הטעם הנראה לי לאמור, הוא משום העובדה, כי למרבה הצער מוכיחה המציאות, שהמרחק בין החזקת נשק לשימוש בו הוא לעתים קצר ביותר, ובחלק לא מבוטל מן המקרים מדובר בשבריר שניה שלעתים משמעותו חיי אדם.
7. יחד עם זאת, כל מקרה לגופו ובהחלט יתכן, כי נסיבותיו האישיות של הנאשם בענייננו, מאפילות על הצורך בהרתעתו, וכי האינטרס הציבורי מחייב דווקא את אי הרשעתו ומתן אפשרות שילובו כשותף נורמטיבי ותורם לחברה, באשר מעלה עניינו נסיבות בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה.
8. עמדתי בעניין תסקירי שירות המבחן ידועה ופורטה במספר לא מבוטל של פסקי דין שיצאו תחת ידי. אני רואה בשירות המבחן כחיוני וכבעל תפקיד מפתח בשיקום טיפולי לנאשמים ובד בבד, ביחוד נוכח העומס הרב המוטל על שירות המבחן ועובדיו, אינני סבור, כי יש צורך בהעברת כל נושא לטיפולו ולכשעצמי נמנעתי לעיתים להעביר עניינים שונים לטיפול שירות המבחן על אף בקשת הצדדים.
9. אין הדבר כן במקרה שלפני. לצערי, לא זו בלבד שמהחומר שהוצג בפני, לא עולה תמונה מלאה המאפשרת קביעת עמדה בעניינו של הנאשם, אלא שנדמה לי שקיימות תחת לפני השטח שאלות שונות, הדורשות התערבות השירות ולפחות בדיקתו המקצועית. בנסיבות אלה נראה לי, כי יש צדק בדברי ב"כ המאשימה, שחוות דעת כאמור חיונית לצורך גיבוש עמדה. יתרה מכך, נדמה לי כי סוג זה של עבירה, אף אם לא תקבע בסופו של יום הרשעה, יחייב לכל הפחות קביעת עבודות שירות לתועלת הציבור, אשר אף עניינן נתון להנחיות שירות המבחן, שכן לא ניתן יהיה בכל מקרה לגזור על הנאשם מאסר מותנה כמבוקש על ידי המאשימה. בנסיבות אלה, ממילא יהיה צורך להעביר את עניינו של הנאשם לשירות והרווח בהימנעות מכך עתה, אינו משמעותי איפוא כלל ועיקר.
10. לפיכך, קודם שאקבל את החלטתי הסופית בעניין זה, מתבקש שירות המבחן לבדוק את עניינו של הנאשם ולחוות דעתו לרבות בשאלת אי הרשעתו. עוד מתבקש השירות, על מנת לחסוך עיכוב נוסף, להציע, ככל שמוצא הוא לנכון לעשות כן (ואין בענין זה משום קביעת עמדה באשר להמלצה הנדרשת עצמה), גם הצעת של"צ קונקרטית.
קובע איפוא לקבלת תסקיר שירות מבחן ליום 13.12.06 בשעה 12:30.
שירות המבחן מתבקש להגיש תסקיר בעניינו של הנאשם (ובו יתייחס לשאלת ההרשעה) עד למועד הנ"ל.
תשומת לב שירות המבחן כי ניתן להשיג את הנאשם בכתובת: רש"י 11/7 באר שבע. טלפון: 08-6101081, או באמצעות ב"כ, עו"ד תומר אורינוב, טלפון: 03-6094194, פקס: 03-6091105.
מוצע לנאשם כי ככל שלא יקבל זימון משירות המבחן בתוך 30 יום, יצור הוא קשר עם שירות המבחן ברח' שז"ר 21 בית נועם, באר שבע. טל': 6252444-08 וזאת לצורך קידום עניינו.
מובהרת לנאשם חשיבות שיתוף הפעולה עם שירות המבחן.
הנאשם מוזהר כי לא יקבל הזמנה נוספת ובמידה ולא יתייצב לדיון יכול וביהמ"ש ידון בהעדרו או יוציא צו הבאה כנגדו.
המזכירות תעביר עותק החלטה זו לשירות המבחן.
הנאשם מוזהר כי לא יקבל הזמנה נוספת וכי במידה ולא יתייצב למועד הדיון יכול וביהמ"ש ידון בהעדרו ו/או יוציא צו הבאה כנגדו.
ניתנה היום 17 באוגוסט, 2006 (כ"ג באב תשס"ו) במעמד הצדדים.