החלטה בתיק פ 1239/04

א. כללי

בקשת הנאשמים לפי סעיף 149 ל חוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב - 1982, להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדם, זאת על רקע פגמים שנפלו בו ומחמת הגנה מן הצדק.

ב. רקע

כתב האישום מייחס לנאשמים, חריגה מתנאי רשיון עסק, עבירה לפי סעיף 4, 14 ו-15 ל חוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 ופריטים 10.4 ו-10.9 ל צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995, השלכת פסולת ולכלוך רשות הרבים, עבירות לפי סעיף 2, 13 ו-15 ל חוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984, גרימת זיהום חזק או בלתי סביר של האוויר העשוי להפריע למי שמצוי בקרבת מקום, עבירה לפי סעיף 4, 11(א)+(ג) ל חוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 ואי הימנעות מפעולות העלולות לגרום לזיהום מים, עבירה לפי סעיף 20ב(א)(ב), ס0כא ו-20כב ל חוק המים תשי"ט-1959.

ג. טענות הנאשמים

עיקר טענות הנאשמים נסבות על רקע אמנה שנחתמה בין הצדדים ותמציתן היא כדלקמן:

1. בין המאשימה לנאשמת 1 נחתמה אמנה הגוברת על תנאי רשיון העסק.

ביום 21.1.98 נחתמה בין המאשימה לנאשמת 1 אמנה לישום תקנים בדבר פליטת מזהמים לאויר (נספח א' לטענות המקדמיות). האמנה ותנאיה השונים, גוברת על תנאי רשיון העסק ומהווה תחליף להם, מתוך הסכמה הדדית של הצדדים. (לענין זה, היפנו ב"כ הנאשמים לסעיף 10 ג' לאמנה).

2. עפ"י האמנה לא עולה חריגה כמפורט בכתב האישום.

רמות החלקיקים שפורטו בכתב האישום, אינן מעלות כל עבירה, שכן משעה שהחליפה האמנה את תנאי רשיון העסק, תוך שהעמידה ערכים שונים בתכלית מאלה שנקבעו ברשיון העסק, לא עברו הנאשמים כל עבירה.

3. המאשימה התחייבה להימנע מהעמדה לדין, עובר ל-4 שנים מיום החתימה על האמנה.

עד לנקודת זמן זו, אין כל אפשרות להעמיד את המפעל ונושאי המשרה בו לדין בגין הפרת תנאי רשיון העסק ו/או האמנה. לכן, ניתן לומר כי המאשימה לא עמדה בהתחייבותה להימנע מאכיפת החוק במישור הפלילי וזאת בניגוד לחובתה של  המאשימה לכבד הסכמים, חובה הנובעת בין היתר מכללי שלטון תקין. (לכך היפנו גם לבג"צ 218/85 תקוה ארביב נ' פרקליטות מחוז תל-אביב ואח' , פ"ד מ(2), 393, ועת"מ (ירושלים) 209/01 פינץ חניט ו-10 אח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח' , תק-מח 2004(4), 2567 ).

4. בכתב האישום נפל פגם חמור בשל העדר עובדות מהותיות.

אי פירוט קיומה של האמנה כמו עדכונים שונים בתנאי הרשיון, יש בהם כדי להוות פגם היורד לשורשו של ענין, המצדיק את ביטול כתב האישום.

5. התחייבות המאשימה באמנה, עולה כדי מצג כי פעולת הנאשמים היתה בהתאם לחוק.

לאור הלכת יפת (ע"פ 2910/94 ארנסט יפת ו-8 אח' נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2), 221), הרי שלבית המשפט הסמכות לעכב הליכים מקום בו מצא כי הגשת כתב האישום אינה צודקת. כאן, טוענים הנאשמים, יש בהתחייבות המאשימה לקבלת תנאי האמנה והפיכתם לתנאי רשיון העסק, כדי ליצור אצל הנאשמים מצג, לפיו מקום בו יפעלו בהתאם לאמנה ותנאיה, הרי שלא יעברו על החוק. הגשת כתב האישום בנסיבות אלו אינה צודקת ועל כן יש לבטלו. (לכך הפנו גם לע"פ (תל אביב) 3871/98 מנשה נ' מדינת ישראל , דינים מחוזי לב(3), 50).

ד. תשובת המאשימה

1. בכתב האישום קיימים סעיפים שונים מעבר לענין פליטת האויר.

עיקר טענות הנאשמים, הינן ביחס לסעיף 9 לכתב האישום שעניינו פליטת זיהום אוויר. מעיון בכתב האישום ניתן להווכח, כי אין זה סעיף האישום היחיד ואין לבטל את כתב האישום, אף במקום בו יתקבלו טענות הנאשמים ביחס לסעיף זה.

2. לא התקיימו התנאים למתן סעד הגנה מן הצדק.

אלה, יוחדו למקום בו הרשות פעלה בהתנהגות בלתי נסבלת, שערורייתית, שיש בה משום התעמרות או דיכוי. בענייננו, קיימים לכל היותר חילוקי דעות ביחס למעמד האמנה ותחולתה.

3. המפעל חורג אף מתקני האמנה.

יחידת השריפה הרלוונטית הינה "בינונית" ולא "קטנה", כפי שסבור המפעל. לכן, הנאשמת 1 חורגת אף מהתקן הקבוע באמנה.

4. האמנה מוסיפה על תנאי רשיון העסק ולא גורעת מהם.

כוונת האמנה להוסיף על תנאי רשיון העסק ולא לגרוע מהן. אף מבחינת מנהל תקין אין כל דרך אחרת להבין זאת, שכן המשרד לאיכות הסביבה אמון על הגנת בריאות הציבור, ואיכות הסביבה והאוויר.  (לענין זה היפנה ב"כ המאשימה לתכתובת מיום 19.8.01, שימוע מיום 18.3.02 ועוד).