החלטה בתיק פ 1174/07

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של הצתה, היזק בזדון ותקיפת עובד ציבור.

המשיב הוא לקוי ראיה וחבר במועדון העיוורים האזורי בכפר רינה.

על פי המיוחס לו בכתב האישום, בתאריך 05/12/07 בשעות הבוקר, הגיע המשיב למועדון, כשהוא מצויד בנוזל דליק והודיע כי ישרוף את המועדון על יושביו. לאחר מכן, התיז את הנוזל הדליק לכל עבר, לרבות לעברם של חברי המועדון, לקויי ראיה כמותו, הצית את המועדון וגרם לשריפתו.

המועדון ממוקם בקומת הקרקע של בנין מגורים, ואחת מדירות הבנין נפגעה משאיפת עשן; חברי המועדון פונו מן המקום ללא פגע.

לאחר המעשים הללו, עזב המשיב, לפי כתב האישום, את המועדון לעבר בנין המועצה המקומית בכפר רינה, נכנס למשרדו של מנהל לשכת הרווחה, ניסה להפוך שולחן, ובעט במנהל הלשכה.

יחד עם כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה, וחזקה בדבר מסוכנותו של המשיב.

הדיון התמקד בשאלה האם ניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר, כאשר המשיב עתר לשחררו לתנאי מעצר בית, בבית קרוב משפחה בכפר רינה, תחת השגחתו הצמודה של הערב.

המשיב, בן 63, בעל עבר פלילי, לרבות בעבירות אלימות, וכולל עבירות כלפי עובד ציבור; העבירה האחרונה הינה משנת 94.

במהלך מעצרו נשלח המשיב לבדיקה פסיכיאטרית, ונקבע כי הוא איננו חולה נפש וכי הוא כשיר לעמוד לדין. על פי חוות הדעת הפסכיאטרית, המשיב נשוי בשנית, אב ל - 5 ילדים מנישואיו הראשונים והשניים, ניהל עסקים לאורך שנים והתפרנס מהם. בעבר השתמש בסמים קשים.

במהלך השנים לקה במחלות שונות, לרבות סכרת, שהובילו לנזק בראייתו.

בפני הבודק, המשיב הסביר את המניע למעשיו, בפגיעה שחש עקב הדחתו מתפקיד סגן מנהל של ארגון העוורים, ותחושות של כעס ותסכול כתוצאה מכך שפועלו לא הוערך כראוי.

כן, ניתן ללמוד מתוך חוות הדעת, כי לאחרונה נתון המשיב לסכסוכים עם בני משפחה, הוא עצבני ובעל סף גירוי נמוך. המשיב הצית שדה קוצים ליד ביתו והסתכסך עם כלתו, על רקע התנגדותה לכך.

לפי חוות הדעת, התפתחה אצל המשיב הפרעה הסתגלותית עם תגובה אפקטיבית עם השפעה על סף גירוי ומזג, כתתוצאה מתסכול ופגיעה בתחומים שונים בחייו האישיים, כפי שפורטו בחוות הדעת.

ממסמך אחר, תעודה רפואית מיום 05/12/07, עולה כי המשיב העיד על עצמו כי הוא נוטה להתנהגות אימפולסיבית, אלימה, ללא שליטה, ולאחרונה, שרף את אופניהם של ילדיו, בני ה - 7 וה - 10, לאחר שהכעיסו אותו.

מתוך דברים אלו עולה בבירור כי חזקת המסוכנות לא רק שלא הופרכה, אלא אף קיבלה חיזוק משמעותי, מתוך התנהגות המשיב בעבר, ונטיותיו האלימות, כל אלה מלמדים כי הוא מהווה סכנה ממשית לסביבתו.

לעומת פרצי הזעם, או ההתקפים שתוארו על ידי המשיב, העבירות כאן נעשו תוך תכנון מוקדם, כאשר המשיב לא נרתע מלסכן חייהם של אנשים אחרים, גם אם הדבר נעשה מתוך מצוקה אישית.

ב"כ המבקשת הציגה לעיוני אסופת פסיקה ממנה עולה כי בית המשפט העליון קבע בשורה ארוכה של מקרים, כי עבירת ההצתה הינה מן העבירות החמורות ביותר, הסכנה הטמונה בה הינה רבה, והיא מלמדת על רמת הסכנה הנשקפת מן הנאשם. (בש"פ 332/05 מוריס פרץ נ' מדינת ישראל, מיום 07/05/05, בש"פ 4685/06 שחדה נ' מדינת ישראל, מיום 11/06/06 ועוד).

על אף זאת, בכל מקרה, מצווה בית המשפט לשקול את האפשרות לשחרור המשיב לחלופת מעצר, שפגיעתה בחירותו הינה פחותה.