1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") וחבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413 ה לחוק, שהינן עבירות המסווגות כפשע.
ב"כ הנאשם טען טענה מקדמית במסגרת סעיף 149 (3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982, (להלן: "חסד"פ"), לפיה נפל פגם בהליך הגשת כתב האישום, משום שהמאשימה לא עמדה בחובת השימוע קודם הגשתו, כמתחייב מהוראת סעיף 60 א לחסד"פ.
התובע השיב, כי לא חלה על המאשימה חובת השימוע, שכן העבירות נעברו בתאריך 28.9.04, ובמועד זה טרם נכנסו לתוקפן הוראות סעיפים 60א(ב)(ד) לחסד"פ. ואולם, בהמשך הודה, כי רק בתאריך 6.2.05 נתבקשה השלמת החקירה. תשובת הסניגור, כי רק במהלך חודש דצמבר 2005 גבתה המאשימה הודעות מע.ת 4, ע.ת.5 ו-ע.ת.6, כך שלמעשה החקירה הסתיימה במועד מאוחר יותר, לא נסתרה. הצעת התובע לקיים שימוע, כל עוד כתב האישום תלוי ועומד - נדחתה ע"י הסניגור, שעמד על מחיקת כתב האישום.
ב"כ הצדדים תמכו טענותיהם בפסיקה.
המסגרת הנורמטיבית:
2.
חובת השימוע
זכותו של כל אדם, באשר הוא, ולאו דווקא נאשם, הנדרש לרשות ציבורית, שפעולתה עלולה לפגוע בו, כי תקשיב לו ותשמע את דעתו. מדובר, איפוא, בזכות יסוד רחבה המשתרעת על כל תחומי החיים, ובלבד שיש להם זיקה לפעולותיה של הרשות הציבורית.
אין תמה, כי הזכות זכתה למקום של כבוד, שהתבטא בפסיקה עניפה.
בבג"צ 654/78
ריבה גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (פ"ד לה(2), 649 עמ' 654-655) נקבע כי:
"זכות יסוד של אדם בישראל היא, כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו. לעניין זכות יסוד זו, אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכוח הנחיה פנימית או מכוח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מנהלית, ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות, הוא רחב או צר. בכל מקרה, בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם, עליה לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו."
3. המחוקק עיגן את חובת השימוע בהוראת סעיף 60 א לחסד"פ שזה לשונו:
"יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע" :
"(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך."
(ב) ....
(ג)....
"(ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור."
4. בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (זכות השימוע) התשנ"ט-1999, הצ"ח פ/2242 מ-4/11/98) נאמר:
"ההחלטה להעמיד אדם לדין, ובעיקר לגבי עבירות חמורות היא החלטה רבת משמעות בחברה שאנו חיים בה. די בכתב אישום, לבטח בעבירות חמורות, כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם. מסיבה זו מוצע להעניק זכות השימוע למי שמרגע ההכרעה בעניינו ישתנה מעמדו בציבור".
5. על מהות זכות השימוע נאמר בפסיקת ביהמ"ש העליון ע"י כבוד השופטת חיות: