החלטה בתיק עש 1310/06

1. המערערת היא חברת בנייה אשר קיבלה שירותים משלוש חברות שחשבוניות המס שלהן לא הוכרו על ידי המשיב בטענה שלא הוצאו כדין.

המשיב ערך למערערת שומת תשומות לגבי ניכוי החשבוניות.

המערערת הגישה השגה וטענה כי פעלה כדין וללא רשלנות וכי ניכתה את החשבוניות רק לאחר שקיבלה אישורים מתאימים.

בהודעת הערעור נאמר כי השגת המערערת נדחתה על ידי המשיב, " תוך העדפה תמוהה של עדותם של העבריינים שגנבו את כספי המע"מ".

המשיב הגיש כתב תשובה בו נאמר כי החשבוניות אשר ניצבות במרכז המחלוקת הינן חשבוניות פיקטיביות ותיאר את החקירה שנערכה בעניינה של המערערת.

המערערת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה.

מטעם המשיב הוגש תצהירו של אליהו מרחב, מנהל תחום ביקורת חשבונות במשרדי מע"מ בנתניה.

לתצהיר צורפו הודעות אשר נגבו במסגרת חקירה שערך המשיב, אשר עמדו לנגד עיני המשיב בקבלו את ההחלטה בהשגה.

התיק נקבע על ידי להוכחות.

נשוא ההחלטה שבפניי היא בקשתו של ב"כ המערערת כי המשיב ידאג להזמין את העדים אשר הודעותיהם צורפו לתצהירו של המשיב.

בבקשה נאמר כי עצם קבילות העדויות אינו פוטר את המשיב מלהביא את העדים כדי שייחקרו בחקירה נגדית. זכותה היסודית של המערערת היא לבחון את אמינותם של העדים ושל עדותם בחקירה נגדית. במיוחד כך הדבר לאור העובדה כי המשיב הוא זה שגבה וניסח את העדויות.

עוד נטען כי יכולתו של המשיב לאתר את העדים מוכחת מעצם העובדה שהצליח לזמן אותם לחקירה ולגבות את העדות והיא גדולה מיכולתה של המערערת.

בתגובתו של המשיב לבקשה, הפנה המשיב להלכה אשר נקבעה בע"א 5709/95 יעקב בן שלמה נ' מנהל מס ערך מוסף, ירושלים פד"י נב(4) 241. שם נקבע כי תקנה 10א הותקנה בסמכות.

באותו מקרה עמד בית המשפט על החשיבות בכך שבפני ביהמ"ש הבוחן את החלטת רשות המס, תהיה אותה תשתית עובדתית אשר עמדה בפני רשות המס בעת מתן ההחלטה.

המשיב ציין כי ככל שהמערערת מעוניינת בחקירה נגדית של מוסרי ההודעות עליה להתכבד ולזמן אותם לישיבת ההוכחות.

בעניין זה, הפנה המשיב לקביעתו של בית המשפט בע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ פד"י נט(5) 835.

כמו כן, ציין המשיב כי אם המערערת תפנה אליו ותבקש עזרתו באיתור מוסרי ההודעות וכתובתם, מוכן המשיב לעזור למערערת, כפי שגם עשה בתיקים אחרים.

בתגובתה טענה המערערת כי ברוב ההודעות בתיק לא פרט המשיב את כתובות העדים.

ב"כ המערערת חזר וציין כי יכולתו של המשיב כרשות שלטונית לזמן את העדים, גדולה לאין ערוך מזו של המערערת.