החלטה בתיק ערר 3389/06

1.         ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת, בב"ש 5824/06 מיום 13/12/2006, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ 3652/06.

2.         להלן בתמצית נימוקי הערר :

א .         טעה בית משפט קמא בקובעו כי שחרורו של העורר על דרך חלופת מעצר יש בה כדי להוות סכנה לציבור.

ב .         טעה בית משפט קמא כשייחס משקל יתר להרשעותיו הקודמות של העורר בתחום עבירות המין. העורר לא היווה סיכון לשלום הציבור בכל עת שהיא.

ג .          העורר מעיד על עצמו כי כאשר הוא מרגיש דחף לאונן קשה לו מאוד להתאפק.  זאת מהות ההפרעה בתחום המיני ממנה סובל העורר, ברם, מכתב האישום עצמו וכפי שניתן ללמוד גם מחוות הדעת הרפואית, הרי בנוכחות קרוב משפחה או איש מרות, הוא מסוגל להתאפק ולשלוט ביצרו.

ד .         העורר הודה מייד עם מעצרו בעבירות נשוא כתב האישום, שיתף פעולה עם הרופאים בעת הכנת חוות הדעת על מצבו וביקש טיפול לבעיה הנפשית, ממנה הוא סובל, הגורמת לו לבצע את העבירות המיוחסות לו. דחיית הטיפול תפגע באופן משמעותי באפשרויות שיקום העורר.

ה .         העורר, צעיר, בן 29, נשוי ואב טרי לתינוק כבן שלושה שבועות.

3.         המשיבה מתנגדת לקבלת הערר.

4.         דיון

בכתב האישום, מיוחסת לנאשם עבירה של מעשה מגונה בפומבי (מספר מקרים רב).

5.         לבקשת העורר, צורף תיק נוסף שהיה תלוי ועומד נגדו במסגרת ת.פ 1374/06(בבית משפט השלום בכפר סבא) , שבו יוחסה לו עבירה זהה של מעשה מגונה בפומבי.

6.         העורר הודה בעבירות שיוחסו לו בשני כתבי האישום.

7.         טעה ב"כ העורר כשטען בעת שמיעת הבקשה, (עמוד 2 לפרטיכל מיום 2/1/2006 בשורות

5-3) כי בתעודה הרפואית מבית חולים "מזרע" כתוב שכאשר נוכח במקום קרוב משפחה של העורר, או שוטר הוא מתגבר על הדחף המיני.

אין בחוות הדעת הרפואית מיום 14/11/2006 מסקנה כנ"ל כי העורר נמנע מלבצע מעשה מגונה בקרבת בני משפחתו אלא, מחוות דעת רפואית זו עולה כי לדברי העורר, מידי פעם יש לו דחף לחשוף את איבר מינו ולאונן בפני נשים, אולם, כשיש לו לחץ בעבודה, או שנוכח במקום קרוב משפחה, הוא נמנע מהמעשה.

8.         לעורר הרשעות קודמות וביניהן עבירות דומות לעבירה נשוא כתבי האישום וכן עבירות של ניסיון לבעילה בכוח, בעילה בכוח, מעשה מגונה בכוח ומעשה מגונה בפומבי (מספר פעמים).

9.         בית משפט קמא בחן את תסקיר המעצר, שהוגש בעניינו של העורר ומצא כי שירות המבחן התרשם שאבי המשיב ורעייתו נוטים לגונן עליו ומגלים מידה רבה של הזדהות ותלות רגשית בו. להערכת שירות המבחן מצב זה לא יאפשר קיום אפקטיבי של תנאי פיקוח בחלופת מעצר שכן במקרה זה, מדובר באדם שמתאפיין בדחף מיני מוגבר הבא לידי ביטוי בהתנהגות מינית חריגה,מושרשת וחזרתית. שירות המבחן סבר כי במקרה זה החלופה הפוטנציאלית שיכולה להתמודד עם רמת הסיכון להישנות מקרים דומים בעתיד, הנה חלופה מוסדית סגורה שיכולה לשלב פיקוח וטיפול יעודי לעברייני מין. על כן לא המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר.

10.        אכן, לעורר קיימות הרשעות קודמות ובהן עבירות שבוצעו בכח, המלצת שירות המבחן היא כאמור, לא לשחררו לחלופת מעצר בבית אביו.

ברם, סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע כי בית המשפט לא יצווה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים באם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה.