החלטה בתיק ערעור (מעצרים) 77/12

המערער משיג בפניי על החלטת בית הדין קמא להורות על מעצרו הממשי עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, זאת אחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות למשך 212 ימים, עבירה לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, וכן אישום נוסף שעניינו בריחה ממשמורת חוקית, לפי סעיף 121 לחוק השיפוט הצבאי.

חרף היעדרו של התיק האישי שלא אותר במקרה זה, קבע בית הדין קמא כי קיימות 'ראיות לכאורה' בידי המאשימה כשהן מגולמות בטופס 750 ובהודית חוץ, שמסר המערער.

לעניין הפרט השני, נסמכה התשתית הראייתית על טופס 630 וזכרון דברים שנלווה לו המתאר את הרקע העובדתי לאישום זה. בכל הנוגע לחוקיות הליך הגיוס, כשבפנינו גיוס במתווה של סעיף 12 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו - 1986, ציין בית הדין קמא כי לאור 'חזקת תקינות מעשי המנהל' בשילוב עם פלטי המחשב מלשכת הגיוס (פלטי ה'ווקס') המלמדים על חוסר שיתוף פעולה מצד המערער בהתייצבויות אליהן זומן, וכן תעודת עובד ציבור בדבר משלוח צו קריאה, כל אלה מלמדים על כי הפוקד שהוציא צו גיוס בחן את נסיבות המקרה והפעיל שיקול דעת ממשי אף בעניינו של המערער. משכך, הורה בית-הדין קמא כאמור, על מעצרו הסגור של המערער עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

קביעות אלה בעניין קיום ראיות לחוקיות הליך הגיוס, הן העומדות בבסיס הערעור הנדון.

ב"כ המערער שב בפניי על טיעונו לפיו בהיעדר תיקו האישי של המערער, אין בנמצא ראיות כדי להביא לביסוס החלטה מוסמכת להוצאת צו גיוס לפי סעיף 12 לחוק שירות ביטחון, שהוא מתווה חריג בהליך הגיוס, ומחייב שיקול דעת פרטני.

כן צויין, כי פלטי ה"ווקס" במקרה זה אינם מלמדים על היעדר שיתוף פעולה ברור מצד המערער, ולראיה, הלז ציין בשיחת טלפון כי בדעתו להתייצב על פי המועד שנקבע לו. משכך, נטען כי לא הונח מסד להפעלת הצעד החריג של הוצאת צו גיוס לפי סעיף 12 האמור. בלקונה ראייתית זו סבר בא כוח המערער יש בכדי לבסס את שחרורו ממעצר, באשר מדובר בסוגיות משפטיות כבדות משקל שיש לבררן בהליך העיקרי כשתוצאות הבירור והמשמעויות הראייתיות שלו, לוטות בערפל בשלב זה.

התובעת הצבאית עתרה לדחות את הערעור:

לטעמה לאור הקביעות בעניין של ע/48/11 טור' ציפרפל נ' התובע הצבאי הראשי (2012) יש מקום לראות בפלטי המערכת הממוחשבת של לשכת הגיוס, כראיות קבילות מהן ניתן ללמוד על כי המערער לא שיתף פעולה עם לשכת הגיוס, ונמנע פעם אחר פעם מלהתייצב, ומשכך וכדין הוצא לו צו גיוס לפי סעיף 12 לחוק שירות ביטחון. כן צויין כי המערער לא טען לאי קבלת איזה מן הצווים שנשלחו מטעם לשכת הגיוס, ואף לא העלה טיעון זה שעה שנדון בדין משמעתי בגין היעדרות קודמת.

התובעת ציינה כי "חזקת תקינות מעשי המנהל" לא נסתרת במקרה זה, ואדרבא, מתחזקת היא בשל היעדר שיתוף פעולה מצד המערער, כמובלט בפלטי המחשב האמורים, עובדה שמבססת את הליך הגיוס לפי סעיף 12 האמור. לאור פלטי המחשב ובהתחשב בחזקת התקינות, הרי שחרף היעדרה של ראייה בדבר החלטה כתובה של בעל הסמכות, להשקפת התביעה יש לראות את הטיפול בעניינו של המערער ככזה הנופל לשגרת התקינות, ולקבוע כי אף בעניינו התקבלה החלטה מוסמכת כנדרש, והחלטה זו הביאה להוצאת צו הגיוס בעניינו. 

דיון והכרעה:

אכן כפי שנקבע בעניין ציפרפל, לפלטי ה"ווקס" שמופקים ממחשבי לשכת הגיוס מעמד ראייתי, בין אם על דרך של העדת עורך הרישומים, כפי שנעשה בעניין ציפרפל או אחר ביסוס התנאים שיהפכו את הפלטים הללו לכדי "רשומה מוסדית", כמשמעה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971. הפלטים יכולים להתקבל כראיה אף מכוח סעיף 438 לחוק השיפוט הצבאי בהיותם נחזים: "כפנקס, יומן, או רישום אחר המתנהל בצבא על פי דין, על-פי פקודה צבאית מוסמכת או על פי הנוהג".

בנסיבות אלה, לפלטים שהוצגו בפניי מעמד ראייתי לכאורי, אשר אחר שמיעת העדים הנוגעים לרישומם, בפני הערכאה הדיונית, אפשר שינתן להם משקל ראייתי מלא.

משכך, כדין הסתמכה התביעה בטיעוניה בפניי על הפלטים האמורים, וכאמור זוהי ראיה שלה פוטנציאל לביסוס היקף שיקול הדעת של הפוקד בתיק זה.

עיון בפלטים האמורים מלמד, לכאורה, על כי המערער לא התייצב פעם אחר פעם לזימונים שונים, בתקופת זמן משמעותית עד שצוין ברישומי המחשב כי הוצא לו: "צו גיוס לפי סעיף 12" (ראה רישום מיום 11.1.2011). מגמה זו של לשכת הגיוס פורטה בשיחות טלפון עם אחות המערער ביום 29.11.2010. אין זאת, אלא שעניינו של המערער נשקל לאור העדר התייצבויותיו, וניתנה לו אף אורכה לכלכל צעדיו כדי להימנע מגיוס בלא בירור כשירותו הרפואית. התנהלות זו מלמדת לכאורה על שיקול דעת ממשי בעניינו של המערער.

למערער אין לכאורה ולו קצה טענה בדבר ליקוי ספציפי של שיקול הדעת שהופעל בעניינו. טענותיו בעניין זה הן בגדר השערה חסרת ביסוס. חזקת תקינות מעשי המנהל דווקא מתחזקת נוכח פלטי המחשב האמורים המבססים את הוצאת צו הגיוס לפי סעיף 12 והופכים צעד זה ללגיטימי ובמתחם הסמכות.

אכן הלכה היא כי:

"נאשם בהליך פלילי רשאי לטעון כי צו מנהלי שעליו מתבסס האישום פגום מבחינה משפטית ולכן הוא בטל... אולם צריך הנאשם להרים את הנטל הרובץ עליו מכוח חזקת החוקיות ולהוכיח כי הצו פגום ובטל". (ראה ע"פ 1610/93 ותד נ' מד"י, פד' נ(5) 837, 839 (1993)).