החלטה בתיק עפ 4509/07

המערער הורשע, בתיק ת.ד. 1281/06 של בית המשפט לתעבורה באשדוד, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ברשלנות וגרימת תאונת דרכים.

העובדות שברקע האישומים בהם הורשע המערער, הינן כדלקמן: בתאריך 5.12.06 נהג המערער ברכב פרטי, כשהוא אינו מורשה לנהוג וביודעו כי הוא נפסל, ע"י בית המשפט, מלקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, למשך 30 חודש מיום 26.2.06. תוך כדי נהיגתו המתוארת, איבד המערער את השליטה ברכב, סטה מנתיב נסיעתו, פגע בשפת המדרכה והתהפך. כתוצאה מהתאונה, הרכב ניזוק והמערער עצמו נחבל בגופו.

בית המשפט (כב' ס.נ. השופט ח. חדש) גזר על המערער את העונשים הבאים:

א.       9 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ב.        הופעלו שני עונשי מאסר מותנה, שהיו תלויים ועומדים כנגד המערער, האחד בן 6 חודשים והשני בן 9 חודשים. בית המשפט הורה כי העונשים ירוצו, חלקם במצטבר וחלקם באופן חופף, כך שבסך הכל נגזרו על המערער 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

ג.         24 חודשי פסילת רשיון נהיגה.

ד.        12 חודשי פסילת רשיון נהיגה, על תנאי.

ה.       חתימה על התחייבות בסך 10.000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש שהושת על המערער.

עיון בתיק בית המשפט קמא מלמד כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו הוכנסו בכתב האישום תיקונים קלים. הוסכם כי המערער יודה בכתב האישום המתוקן ויופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר. עוד הוסכם כי המערער ישוחרר מהמעצר בו היה נתון וישהה במעצר בית, ירשום את הרכב הרשום על שמו, על שם אביו, וימכור את הרכב תוך חודש ימים.

התובע הצהיר כי "יתר רכיבי העונש - יגובשו לאחר התסקיר".

בהמשך להסדר הטיעון האמור, הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע, והופנה לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

בתאריך 20.3.07 הגיש שירות המבחן תסקיר אודות הנאשם, בו צויין כי המערער אובחן בשנת 2005 כסובל מסכיזופרניה ממושכת בלתי ספיציפית ונקבעה לו, עקב כך, ע"י המוסד לביטוח לאומי, דרגת נכות של 75% לצמיתות. שירות המבחן ביקש להפנות את המערער לאיבחון פסיכיאטרי ובית המשפט נעתר לכך.

בתסקיר נוסף, מיום 8.7.07 , צויין כי הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית שנערכה למערער מראה כי "תיפקודו האינטלקטואלי העכשווי של אופיר (המערער - א.ב.) ירוד ביותר, בוחן המציאות שלו לקוי, דימויו העצמי אינו מציאותי. בנוסף לכך, יש עדויות שעבר תהליך של ירידה אינטלקטואלית על רקע של חבלה מוחית או מחלה נפשית. תיפקודו הויזומוטורי לקוי ומעיד על חבלה מוחית".

הערכתו של הפסיכולוג הקליני, שערך את הבדיקה למערער, היתה כי הוא מתאים לשיקום ולא לטיפול פסיכוטראפי או פסיכוסוציאלי.

שירות המבחן העריך, שעל רקע נתוניו של המערער, הוא לא יוכל לעמוד בביצוע עונש במסגרת של שירות לתועלת הציבור וגם לא בביצוע עבודות שירות. וציין כי מאסר בפועל עלול לדרדר באופן משמעותי את מצבו הנפשי.

קצינת המבחן המליצה להעמיד המערער בפיקוח למשך שנה, במסגרתו תיבחן התאמתו של המערער למסגרת שיקום מקצועי.

בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 15.7.07, ביקשה התובעת לגזור דינו של המערער למאסר, ללא דיחוי, ואילו ב"כ המערער ביקש לאפשר לו לבוא בדברים עם ראש מדור התביעות.

כב' השופט קמא החליט כדלקמן: