החלטה בתיק עפ 1744/06

1.         בפני ערר על החלטתו של בית משפט קמא (כב' הנשיא ת. כתילי) שניתנה ביום 6.4.06, ובמסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כנגדו.

2.         העורר לא חלק בערכאה דלמטה, ולא בפני, על קיומן של ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לו.

            למעשה, בין יתר הראיות עליהן נסמכת התביעה מצויה הודאת העורר (כנגד קבילותה הוא מעורר טענות בהליך העיקרי).

3.         המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת קיומה של עילת מעצר, וחלופה הולמת שיש בה כדי להפיגה.

4.         כתב האישום מייחס לעורר עבירות של התחזות לאדם אחר, התפרצות למקום מגורים בתחבולה, גניבה, החזקת נכס חשוד כגנוב והחזקת נשק שלא כדין.

            בית המשפט דלמטה היה ער לכך שהעבירות בהן עסקינן הינן בעיקרן עבירות רכוש, אשר אינן מקימות, ככלל, עילת מעצר. עם זאת, הפנה להלכת בית המשפט העליון בבש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב' (4) 268 (להלן:"הלכת פרנקל"), אשר על פיה עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור, ולהקים עילה למעצר.

בעבירות רכוש יש לבדוק כל מקרה לגופו. לא מדובר ברשימת מאפיינים סגורה ומרכיביה אינם מצטברים.

"אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לבטחון במשמעותו האמורה" (בש"פ 5571 ,5431/98 - רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4), 268 ,עמ' 271-272).

5.         על סמך הלכה זו ובנסיבות החמורות שבהן בוצעו העבירות, עקב התכנון והתחכום שבביצוען, קבע בית המשפט קמא כי קיימת עילה למעצרו של העורר.

6.         העורר הבחין בקשישה, ילידת 1928 אשר משכה סכום כסף גדול (10,500 ש"ח ) מסניף בבנק בנצרת עילית. העורר עקב אחריה לדירתה, דפק על דלת ביתה, וכשזו לא פתחה בפניו את דלתה, הוריד את המפסק הראשי של החשמל ושוב דפק על הדלת. הקשישה פתחה את הדלת ואז הציג העורר עצמו בפניה כעובד חברת חשמל, הרגיעה, וביקש להכנס לביתה באמתלה של בדיקת תקינות החשמל.

בהיותו בדירה, ביקש מהקשישה לבדוק אם קיימת תקלה בחשמל בחדרים, וניצל הזדמנות זו כדי לגנוב את תיקה, אשר הכיל את הכסף, מסמכים שונים וחפצים אישיים.

בנוסף, בחיפוש בביתו נמצאו סימלי כלי רכב, הנחשדים כגנובים, וכדור אקדח.

7. מדובר בעבירות שבוצעו בנחישות רבה, בתעוזה, בתחכום ותוך ניצול מחפיר של חולשתה של אשה קשישה.

בנוסף, נקבע כי בעבירות רכוש בהן טמונה סכנה של הידרדרות לאלימות שיש בה כדי לסכן חיי אדם, יש כדי לסכן את בטחון הציבור (בש"פ 17/99 - גנדי גברילוב נ' מדינת ישראל , תק-על 99(1), 665), וכזוהי העבירה שבוצעה לכאורה על ידי העורר.

נסיבות אלו מלמדות על מידת הסכנה הצפויה לבטחון הציבור משחרורו של העורר, סכנה המקימה עילה למעצרו, חרף גילו הצעיר והעדר עבר פלילי.

8.         בית המשפט מצווה, ככלל, לשקול קיומה של חלופת מעצר, שיש בה להגשים את עילת המעצר.

בית המשפט קמא לא שלל את האפשרות לשחרר את העורר לחלופה כלשהי, אך דחה את החלופה הקונקרטית שהוצעה ע"י העורר, בבית הוריו.

העורר הינו תלמיד כיתה יב', מתגורר בבית הוריו, בנצרת עילית, עיר מגוריה של המתלוננת.

בערר זה, העורר חוזר ומבקש לשחררו למעצר בית מלא בבית הוריו, תחת אזיק אלקטרוני.